- הודעות
- 935
- תודות
- 3,149
- נקודות
- 226
- מתחיל חוט סלבודקאי
- תאריך התחלה
בקיצור, אני לא שופט אותו אבל אני שופט אותו. מעניין.
- הודעות
- 935
- תודות
- 3,149
- נקודות
- 226
א"א לשפוט אותו, זה ברור.
אך אעפ"כ לנו צריך להיות ברור שזו לא הדרך.
ברור שלכתחילה אם נדע על נער שמתמודד וקשה לו לא נגיד לו לקפוץ. אבל אחרי שהוא קפץ לא חושב שיש מי שיכול להכנס לנעליו
- הודעות
- 134
- תודות
- 655
- נקודות
- 94
שימו לב אתם מסתעפים לנושא אחר. זה הזמן לעבור לפרטי.
- הודעות
- 935
- תודות
- 3,149
- נקודות
- 226
ולגופו של דבר, אין מילים שיכלו לתאר את ההרגשה של הבחור, אין לי אף אחד בעולם, אני בודד, כולם שונאים אותי. אני לא שווה כלום.
הגיע הזמן להתעורר, לשים לב לכל אחד שמרגיש בודד בעולם, לברר אצל הילדים אם יש להם חבר כזה, וכו'.
שלא נאמר אח"כ כשיקרה אסון היל"ת, ידינו לא שפכו את הדם הזה.
הגיע הזמן להתעורר, לשים לב לכל אחד שמרגיש בודד בעולם, לברר אצל הילדים אם יש להם חבר כזה, וכו'.
שלא נאמר אח"כ כשיקרה אסון היל"ת, ידינו לא שפכו את הדם הזה.
אגב, חפרתי קצת למצוא נתונים וזה פשוט לא נורמלי.
לא מצאתי מספרים עדכניים, אבל בכל מקום היה מדובר על עשרות ילדים ובני נוער בישראל שעושים מעשים קיצונים בגלל חרמות וכדומה.
חלק מזה זה גם בציבור שלנו.
וגם אלו שלא, כמה מסתובבים בנינו ילדים או בחורים שנפשם שואלת למות? אז הם חיים והולכים ונושמים, אבל בלילה הכרית סופגת את הדמעות בשקט.
איך למען ה' ילדים ובחורים מסתובבים ככה ואין אף אחד שרואה את המבט הכבוי העיניים וחושב לעשות עם זה משהו? איך יתכן שאין מישהו בעולם שהם מרגישים שהם יכולים לפרוק אצלו?
אין לי כ"כ מושג מה צריך לעשות עם זה ברמה מערכתית, אבל לפחות שמי שפה מחנך (או גם הורה) שימו לב לכל ילד, תראו את המבט, תראו עם מי הוא משחק ואם בכלל, תנו יחס, תהיו אלו שהוא יפנה להניח עליכם את הראש, וגם אם הכל טוב עם הילדים שלכם אז שימו אלף עיניים לראות שהם לא משתתפים בחרם על מישהו אחר.
ולדעתי תמיד עדיף ל"הכשל" בתשומת לב עודפת מאשר חוסר.
לא מצאתי מספרים עדכניים, אבל בכל מקום היה מדובר על עשרות ילדים ובני נוער בישראל שעושים מעשים קיצונים בגלל חרמות וכדומה.
חלק מזה זה גם בציבור שלנו.
וגם אלו שלא, כמה מסתובבים בנינו ילדים או בחורים שנפשם שואלת למות? אז הם חיים והולכים ונושמים, אבל בלילה הכרית סופגת את הדמעות בשקט.
איך למען ה' ילדים ובחורים מסתובבים ככה ואין אף אחד שרואה את המבט הכבוי העיניים וחושב לעשות עם זה משהו? איך יתכן שאין מישהו בעולם שהם מרגישים שהם יכולים לפרוק אצלו?
אין לי כ"כ מושג מה צריך לעשות עם זה ברמה מערכתית, אבל לפחות שמי שפה מחנך (או גם הורה) שימו לב לכל ילד, תראו את המבט, תראו עם מי הוא משחק ואם בכלל, תנו יחס, תהיו אלו שהוא יפנה להניח עליכם את הראש, וגם אם הכל טוב עם הילדים שלכם אז שימו אלף עיניים לראות שהם לא משתתפים בחרם על מישהו אחר.
ולדעתי תמיד עדיף ל"הכשל" בתשומת לב עודפת מאשר חוסר.
'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים מאת המחנך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.
מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!
חלק א': חרם חברתי – הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה
חרם חברתי הוא מצב שבו ילד או ילדה מוצאים את עצמם מנותקים מהקבוצה או מהחבורה אליה הם משתייכים, לעיתים באופן זמני ולעיתים באופן ממושך. דחייה חברתית שכזו מובילה לתחושות של בידוד, חוסר שייכות ופגיעה בביטחון העצמי.
לעיתים מדובר במעשים ישירים, ולעיתים במעשים עקיפים ונסתרים, שמקשים על הילד להבין את המצב ולהגיב אליו.
ביטויים גלויים של חרם חברתי כוללים:
אי הכללה במשחקים או בפעילויות קבוצתיות, הערות פוגעניות או קללות, שמועות שמופצות על הילד, ולעיתים אף התקפות מילוליות ישירות או חריפות יותר.
במצבים קיצוניים, הילד עלול להיעדר מהפעילויות, להימנע מבית הספר או מחוגים חברתיים, ולחוות תחושת תסכול וכעס מתמשכים.
הביטויים הגלויים של החרם ניתנים לזיהוי בקלות יחסית על ידי ההורים והמורים, במיוחד כאשר הם מלווים בשינויים בתפקוד או בהתנהגות של הילד.
ביטויים נסתרים של חרם:
ביטויים נסתרים של חרם חברתי, מאידך, הם פחות ברורים, אך אינם פחות מזיקים. הם יכולים לכלול חוסר תשומת לב, קריצות לחברים אחרים, התעלמות מנוכחותו של הילד, או סירוב להשתתף בשיחות ובפעילויות קבוצתיות מבלי לומר מילה.
הסתרת תחושותיו של הילד:
הילד עצמו מסתיר את תחושותיו מחשש להחרפה, מתחושת בושה או מחשש שהסביבה החברתית תתנגד לו אם יביע את רגשותיו. מצב זה יוצר תחושת בידוד פנימית ומעמיק את הפגיעה בביטחון העצמי של הילד.
כאבו של הילד:
הכאב של הילד שנדחה מהחבורה הוא כואב ועמוק. ילד שחווה חרם עלול להרגיש דחוי, לא מובן ואף חסר ערך. הכאב אינו רק רגשי, אלא עלול לבוא לידי ביטוי גם בהיבטים התנהגותיים: בכי תכוף, נסיגה חברתית, שינויי מצב רוח, חוסר רצון ללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות חברתיות, ולעיתים אף כעס או תוקפנות כלפי אחרים או כלפי עצמו. החרם גורם לילד להרגיש שהוא לבד במאבקו, ושאין לו אמצעים להתמודד עם תחושת הבדידות.
זיהוי החרם:
הבנת החרם החברתי מתחילה בזיהויו, גם כאשר הוא נסתר. ההורים והמורים צריכים להיות מודעים לסימנים השונים, להקשיב לילד, ולוודא שהוא מבין שהוא אינו אשם בדחייה.
להתבונן בדינמיקה החברתית בקבוצה: מי מוביל את החרם, מי מצטרף מתוך לחץ חברתי ומי נשאר ניטרלי. הבנה זו מאפשרת להורים ולמורים לפעול באופן שמחזק את הילד הפגוע ומעודד סביבה חברתית בטוחה ומכילה.
חלק ב' – הכרת סוגי החרם
להבין כדי למנוע:
חרם יכול להופיע בהרבה צורות – חלקן ברורות וגלויות, ואחרות שקטות, חמקמקות וכואבות לא פחות. ככל שנבין טוב יותר את סוגי החרם, נוכל לזהות מוקדם יותר, לעצור בזמן – ולהציל לב של ילד.
חרם גלוי:
קבוצה של ילדים מכריזה בפומבי שלא רוצים ילד מסוים: “אל תשחקו איתו”, “אל תשבו איתה”.
הכול נעשה בגלוי, לעיתים עם לעג והשפלה. הילד יודע בדיוק שנדחה – אך גם כל הכיתה יודעת.
הפגיעה ברורה, אך יש בה יתרון אחד: קל לזהות ולהתערב.
חרם סמוי:
הילד מודר בשקט. לא מזמינים אותו לימי הולדת, לא מגיבים להודעותיו, מדלגים עליו בתור.
הוא נשאר לבד, בלי סיבה נראית לעין, ובלבולו גדול:
האם הוא מדמיין? האם הוא באמת לא רצוי?
חרם סמוי הוא הנפוץ ביותר, וקשה במיוחד לגילוי – כי מבחוץ הכול נראה “שקט”.
חרם רגשי:
זהו חרם שקט במיוחד: מתעלמים מהילד, לא מסתכלים עליו, לא מגיבים לדבריו.
אין מילים, אין עלבונות – רק דממה.
אבל זו דממה כואבת: היא מוחקת את קיומו של הילד מהמרחב החברתי.
ילד כזה לומד לפעמים להאמין שהוא “שקוף”, שאין לו קול.
חרם מתגלגל:
החרם מתחיל בילד אחד שמחליט להרחיק, ואחרים מצטרפים “רק כדי לא להסתבך”.
כך מתגלגלת תופעה שבה ילדים טובים משתפים פעולה עם עוול – רק מתוך פחד לא להיות שונים.
זהו סוג חרם שמלמד, עד כמה חשוב לחנך לאומץ חברתי וליכולת לומר “לא”- לבריונות.
חרם קבוצתי הוא:
מצב שבו קבוצת ילדים פועלת יחד כדי להוציא ילד מסוים מהמעגל החברתי.
מדובר לעיתים בלחץ חברתי, שמופעל על כל חברי הקבוצה להצטרף, או לפחות לא להתנגד.
חרם פרטני הוא:
דחייה שמתבצעת על ידי ילד אחד או מעטים, אך יכולה להיות ממוקדת מאוד.
החרם הפרטני נוטה להיות אישי יותר, ולפעמים מבוסס על חוויות קודמות או על רגשות שליליים כלפי הילד הפגוע.
סיכום
חרם חברתי איננו תופעה אחת, אלא מערך רחב של צורות פגיעה – מהשקטות ועד הגלויות.
ההבנה הזאת מחייבת אותנו, מבוגרים וילדים כאחד, להיות ערים, לשים לב, ולפעול לפני שהשקט נהפך לבכי.
הבנת ההבדלים:
הבנת ההבדלים בין סוגי החרם מאפשרת להורים ולמורים לבחור את האסטרטגיה המתאימה לטיפול בבעיה.
מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!
חלק א': חרם חברתי – הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה
חרם חברתי הוא מצב שבו ילד או ילדה מוצאים את עצמם מנותקים מהקבוצה או מהחבורה אליה הם משתייכים, לעיתים באופן זמני ולעיתים באופן ממושך. דחייה חברתית שכזו מובילה לתחושות של בידוד, חוסר שייכות ופגיעה בביטחון העצמי.
לעיתים מדובר במעשים ישירים, ולעיתים במעשים עקיפים ונסתרים, שמקשים על הילד להבין את המצב ולהגיב אליו.
ביטויים גלויים של חרם חברתי כוללים:
אי הכללה במשחקים או בפעילויות קבוצתיות, הערות פוגעניות או קללות, שמועות שמופצות על הילד, ולעיתים אף התקפות מילוליות ישירות או חריפות יותר.
במצבים קיצוניים, הילד עלול להיעדר מהפעילויות, להימנע מבית הספר או מחוגים חברתיים, ולחוות תחושת תסכול וכעס מתמשכים.
הביטויים הגלויים של החרם ניתנים לזיהוי בקלות יחסית על ידי ההורים והמורים, במיוחד כאשר הם מלווים בשינויים בתפקוד או בהתנהגות של הילד.
ביטויים נסתרים של חרם:
ביטויים נסתרים של חרם חברתי, מאידך, הם פחות ברורים, אך אינם פחות מזיקים. הם יכולים לכלול חוסר תשומת לב, קריצות לחברים אחרים, התעלמות מנוכחותו של הילד, או סירוב להשתתף בשיחות ובפעילויות קבוצתיות מבלי לומר מילה.
הסתרת תחושותיו של הילד:
הילד עצמו מסתיר את תחושותיו מחשש להחרפה, מתחושת בושה או מחשש שהסביבה החברתית תתנגד לו אם יביע את רגשותיו. מצב זה יוצר תחושת בידוד פנימית ומעמיק את הפגיעה בביטחון העצמי של הילד.
כאבו של הילד:
הכאב של הילד שנדחה מהחבורה הוא כואב ועמוק. ילד שחווה חרם עלול להרגיש דחוי, לא מובן ואף חסר ערך. הכאב אינו רק רגשי, אלא עלול לבוא לידי ביטוי גם בהיבטים התנהגותיים: בכי תכוף, נסיגה חברתית, שינויי מצב רוח, חוסר רצון ללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות חברתיות, ולעיתים אף כעס או תוקפנות כלפי אחרים או כלפי עצמו. החרם גורם לילד להרגיש שהוא לבד במאבקו, ושאין לו אמצעים להתמודד עם תחושת הבדידות.
זיהוי החרם:
הבנת החרם החברתי מתחילה בזיהויו, גם כאשר הוא נסתר. ההורים והמורים צריכים להיות מודעים לסימנים השונים, להקשיב לילד, ולוודא שהוא מבין שהוא אינו אשם בדחייה.
להתבונן בדינמיקה החברתית בקבוצה: מי מוביל את החרם, מי מצטרף מתוך לחץ חברתי ומי נשאר ניטרלי. הבנה זו מאפשרת להורים ולמורים לפעול באופן שמחזק את הילד הפגוע ומעודד סביבה חברתית בטוחה ומכילה.
חלק ב' – הכרת סוגי החרם
להבין כדי למנוע:
חרם יכול להופיע בהרבה צורות – חלקן ברורות וגלויות, ואחרות שקטות, חמקמקות וכואבות לא פחות. ככל שנבין טוב יותר את סוגי החרם, נוכל לזהות מוקדם יותר, לעצור בזמן – ולהציל לב של ילד.
חרם גלוי:
קבוצה של ילדים מכריזה בפומבי שלא רוצים ילד מסוים: “אל תשחקו איתו”, “אל תשבו איתה”.
הכול נעשה בגלוי, לעיתים עם לעג והשפלה. הילד יודע בדיוק שנדחה – אך גם כל הכיתה יודעת.
הפגיעה ברורה, אך יש בה יתרון אחד: קל לזהות ולהתערב.
חרם סמוי:
הילד מודר בשקט. לא מזמינים אותו לימי הולדת, לא מגיבים להודעותיו, מדלגים עליו בתור.
הוא נשאר לבד, בלי סיבה נראית לעין, ובלבולו גדול:
האם הוא מדמיין? האם הוא באמת לא רצוי?
חרם סמוי הוא הנפוץ ביותר, וקשה במיוחד לגילוי – כי מבחוץ הכול נראה “שקט”.
חרם רגשי:
זהו חרם שקט במיוחד: מתעלמים מהילד, לא מסתכלים עליו, לא מגיבים לדבריו.
אין מילים, אין עלבונות – רק דממה.
אבל זו דממה כואבת: היא מוחקת את קיומו של הילד מהמרחב החברתי.
ילד כזה לומד לפעמים להאמין שהוא “שקוף”, שאין לו קול.
חרם מתגלגל:
החרם מתחיל בילד אחד שמחליט להרחיק, ואחרים מצטרפים “רק כדי לא להסתבך”.
כך מתגלגלת תופעה שבה ילדים טובים משתפים פעולה עם עוול – רק מתוך פחד לא להיות שונים.
זהו סוג חרם שמלמד, עד כמה חשוב לחנך לאומץ חברתי וליכולת לומר “לא”- לבריונות.
חרם קבוצתי הוא:
מצב שבו קבוצת ילדים פועלת יחד כדי להוציא ילד מסוים מהמעגל החברתי.
מדובר לעיתים בלחץ חברתי, שמופעל על כל חברי הקבוצה להצטרף, או לפחות לא להתנגד.
חרם פרטני הוא:
דחייה שמתבצעת על ידי ילד אחד או מעטים, אך יכולה להיות ממוקדת מאוד.
החרם הפרטני נוטה להיות אישי יותר, ולפעמים מבוסס על חוויות קודמות או על רגשות שליליים כלפי הילד הפגוע.
סיכום
חרם חברתי איננו תופעה אחת, אלא מערך רחב של צורות פגיעה – מהשקטות ועד הגלויות.
ההבנה הזאת מחייבת אותנו, מבוגרים וילדים כאחד, להיות ערים, לשים לב, ולפעול לפני שהשקט נהפך לבכי.
הבנת ההבדלים:
הבנת ההבדלים בין סוגי החרם מאפשרת להורים ולמורים לבחור את האסטרטגיה המתאימה לטיפול בבעיה.
גם אני עברתי פעם משהו דומה לתקופה די צרה.
אם כי, במבט למרחוק, אולי הבטחון העצמי שלי נפגע קצת, אבל פתחתי קשר עמוק וישיר עם הרבש"ע, מה שלא הכי מצוי אצל קאלטע ליטוואקעס', כך שיכול להיות שרק הרווחתי. את החבר הכי טוב שלי.
אם כי, במבט למרחוק, אולי הבטחון העצמי שלי נפגע קצת, אבל פתחתי קשר עמוק וישיר עם הרבש"ע, מה שלא הכי מצוי אצל קאלטע ליטוואקעס', כך שיכול להיות שרק הרווחתי. את החבר הכי טוב שלי.
לגמרי. אשריך שהפכת את העז למתוק - מה'צד הנפגע'.
ובכל זאת אדגיש: שאנו מדברים כאן, כמה אנו צריכים להיות מודע למעשנו - מ'צד הפוגע'.
אז יש לי רעיון, לפוגעים לתקן את מה שעוללו, ולנפגעים למנוע (במובן מסויים) את הסבל מאחרים.
הוסכם עלי, שהבעיה הקשה של החרם היא התחושה ש:
אני לא שווה שום דבר, איני תורם לחברה, אני לא מעניין אף אחד, ולא אחסר לאף אחד אם אלך.
לעומת זאת התחושה שאדם מקבל כשנותנים לו 'לייק' היא:
אני שווה, יש לי מה לתרום, אני בן אדם מעניין, צריך אותי, ויש לי מה לומר.
אז קדימה תגבירו את האור, ותתחילו ל'לייק'!
(כמובן, הכל בהשראת המשתמש הנפלא @אחד יחיד)
הוסכם עלי, שהבעיה הקשה של החרם היא התחושה ש:
אני לא שווה שום דבר, איני תורם לחברה, אני לא מעניין אף אחד, ולא אחסר לאף אחד אם אלך.
לעומת זאת התחושה שאדם מקבל כשנותנים לו 'לייק' היא:
אני שווה, יש לי מה לתרום, אני בן אדם מעניין, צריך אותי, ויש לי מה לומר.
אז קדימה תגבירו את האור, ותתחילו ל'לייק'!
(כמובן, הכל בהשראת המשתמש הנפלא @אחד יחיד)
חלק ג'- איך החרם -מתנהל בפועל:
- הניצנים הראשונים – תחילת ההדרה:
ילד אחד- לרוב חזק יותר חברתית – מגדיר את חברו כ"שונה" או "בעייתי".
אלו הם ניצני ההדרה.
אם המבוגרים סביב אינם שמים לב, היא מתחילה לנבוט.
- שלב הלחישה -בניית דעת קהל:
זהו שלב שבו נבנית תדמית שלילית סביב הילד -דימוי, שאחר כך קשה לשנות.
- שלב ההתגבשות -קבלת הסכמה קבוצתית:
לא כולם יוזמים – חלקם נגררים, חלקם מפחדים להתנגד.
אבל שתיקתם פועלת כהסכמה.
כך החרם נהפך כביכול לנורמלי – “ככה זה”.
- שלב הבידוד– ביצוע החרם בפועל:
- לא מדברים איתו בהפסקה,
- לא מזמינים אותו לפעילויות,
- מתעלמים ממנו כשהוא מתקרב.
- שלב ההסלמה – חיזוק המעמד של ה"מנהיג:"
כל ניסיון של הילד המוחרם להתקרב זוכה לצחוק, לגלוג או דחייה קבוצתית.
ילדים שרוצים להיות חברים – חוששים.
הם פוחדים: “שלא יעשו עלינו חרם גם…”
- שלב ההמשכיות – הפיכת החרם לשגרה
הילד נעשה "בלתי נראה".
כאן עלולות להתפתח אצל הילד תחושות קשות של חוסר ערך, חרדה, דיכאון וכו'.
איך זה נגמר -או נפתר?:
ישנם שלושה כיוונים עיקריים:
- התערבות מבוגרים נכונה – שיחה חכמה שמחזירה אמפתיה ואחריות.
- החלפת מסגרת חברתית – כשהילד עובר כיתה או בית ספר.
- התפוררות טבעית – לעיתים כשמופיעה דמות חדשה או שינוי במעמדות, אבל הפצע הפנימי עדיין נשאר.
חרם חברתי אינו נוצר ביום אחד, ולא נגרם על ידי ילד אחד בלבד.
זהו תהליך קבוצתי, שמזין את עצמו דרך: פחד, שתיקה, צחוק, חוסר התערבות – והיעדר חינוך לאמפתיה-(להזדהות).
אבל כשהמבוגרים מבינים את מבנה התהליך –ניתן לעצור אותו, ולבנות מחדש חברה של רגישות, ערבות הדדית ואחריות.
- הודעות
- 309
- תודות
- 778
- נקודות
- 76
חרם חברתי, וכן ה"חבר" שהרס לי את החיים, האם זה אכן כך?
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.
forum-otzar-hatorah.co.il
לדעתי גם אם אנו לא פותרים את הבעיה של היווצרות החרמות, יש לנו יכולת לטפל בה בבית, אם כל אחד ידאג שבביתו האווירה בין ההורים לילדים תהיה פתוחה ומשחררת אם האב יראה לילד שהוא יכול לספר לו הכל! ולא רק את הצלחותיו בבית הספר...
אם מאז שהילד מתחיל לגדול ההורים מדברים עם הילד בגובה העיניים ונותנים לו את ההרגשה שמה שלא יקרה ואיך שהוא לא יהיה הם יגבו אותו -זה אמור לפתור כמעט לגמרי את הבעיה בחרם, זה אמור לתת לילד גב חזק גם להתמודדות בכיתה, [אמור להועיל למגוון רחב של בעיות ולא רק לחרם],
גם מי שלא בנה את ביתו בצורה זו אף פעם לא באמת מאוחר לשנות, [אמנם זה יותר קשה אבל אפשרי...]
אם מאז שהילד מתחיל לגדול ההורים מדברים עם הילד בגובה העיניים ונותנים לו את ההרגשה שמה שלא יקרה ואיך שהוא לא יהיה הם יגבו אותו -זה אמור לפתור כמעט לגמרי את הבעיה בחרם, זה אמור לתת לילד גב חזק גם להתמודדות בכיתה, [אמור להועיל למגוון רחב של בעיות ולא רק לחרם],
גם מי שלא בנה את ביתו בצורה זו אף פעם לא באמת מאוחר לשנות, [אמנם זה יותר קשה אבל אפשרי...]
מעין המבואר בנדרים (פא.).
יקירי ורעי,
אומר לך כאדם שחווה לצערי חרמות ודברים קשים (בהמשך אפרט… באחת ההודעות הקרובות)
אך זה לא חרם.
חרם פירושו של דבר בד״כ ״מי שמדבר עם פלוני ׳חוטף׳ או שהוא גם יהיה מוחרם״ ר״ל
או ״חרם שקט״ לא אמרו כלום אבל הבן אדם לא בחברה, וגם שהוא כן הוא חוטף…
ייתכן ומדברים איתו קצת אבל לא ממש…
משהו דיי אממממ קשה לי למצוא את ההגדרה,
אבל ייתכן ו״אוטומטי״ תתאים לכאן…
הזוי!
ולצערי זו ההגדרה המדויקת לחרם,ויש גם חרמות ״שקטים״ כפי שעברתי-שבהודעות הקרובות אפרט,
בקצרה-
לא אמרו כלום אבל הבן אדם לא בחברה, וגם שהוא כן הוא חוטף…
ייתכן ומדברים איתו קצת אבל לא ממש…
משהו דיי אממממ קשה לי למצוא את ההגדרה,
אבל ייתכן ו״אוטומטי״ תתאים לכאן…
שלום ידידי ורעי.
מסכים עם כל מילה,
כאחד שעבר בעבר, וכאחד שרב בת״ת,
אבל לצערי הרב לא תמיד זה אפשרי…
אהיה איתך פתוח.
אני ממ״ק,
ובפעם הראשונה שנכנסתי למרבית הכיתות הצגתי את עצמי כך:
״שלום לכולם. אני הרב——
ומי שראה אותי בכיתות אחרות- אני הרב הכי ׳כיפי׳ והכי ׳חברהמן׳
אבל כל זה שמתנהגים יפה,
כאשר יש מקרה של אלימות הכי קלה, פיזית או מילולית, אתם לא תכירו אותי, וחבל מאוד שכך יהיה…״
והלוואי וכל כולם היו עודים ושמים דגש יותר על זה מאשר על ״שהרב נכנס כולם עומדים!״
(סליחה על הבוטות והלגלוג בזה .זה נכתב מתוך כאב כי ראיתי כבר דברים דומים, כתלמיד…)
כואב. כואב ושוב כואב.
ראשית כל ייש״כ על המסע והשיתוף שלך,
אבל ייתכן שפשוט לא ידעת איך לתקשר עם בני גילך…
(כך ניתן להבין מדבריך, לא נראה כחוסר ביטחון עצמי, מה שמביא בד״כ לחרמות.)
וכן. לצערי הצלקות הללו נשארות רוב החיים, אבל אפשר להיבנות מהן (כעבדך הנאמן)
ואפשר להתרסק מהן (לצערי כבחורים הנושרים…)
מסכים עם כל מילה לצערי.
כואב לי לומר אבל גם מבין מניסיון.
אנסה בהמשך לפרט מה עברתי. וכן. גם לי היה רצון כזה ״לברוח מהצרות״ בדרך זו לצערי…
בנס עצום וחסדי שמים מרובים לא…
לא אגיד שלא הלכתי בצדי הכביש תקופה מסויימת כדי שרכב חולף לצערי יעשה את העבודה..
בחסדי שמים הוא לא עשה…
שוב.
מסכים עם כל מילה.
ניכר שלצערי בעל ניסיון אתה, גם מדבריך המפורשים וגם מ״בין השורות״
מי ייתן ומגיפה זו תיגמר!
יישר כח וחזק וברוך תהיה!
במחילה אבל וכבודו טועה.
כנראה שלא עברתם זאת,
אבל מסכים עם כותב הדברים הנ״ל,
אין שום דרך לשפוט זאת!
אם כבודו עבר אז ראה בזווית אחרת או בעוצמה חלשה או לא יודע מה..
אבל.
ויש אבל גדול,
מניסיוני גם אני רציתי כבר לסיים את הסיפור.
בקרוב אשתף איך ולמה בע״ה, שיהיה את הזמן והכח.
אין אפשרות להבין כי אין טעם חיים כך,
זכורני שאני הרגשתי ״אם אלה החיים אז למה צריך לחיות?״
״ איך אנשים מחייכים אם אלה החיים?״
בטעות יסודכם,
אין הצדקה אבל בדברים כאלה לא הולכים אחר הצדקה.
הולכים אחר ההצדקה של הפוגע. למה?!
למה הילד, נער, בחור-שאני לא אכתוב כאן מילים גסות עליו
עשה מה שעשה?!
כותב בלב מורתח וכואב.
כותב בלב מבין את הצד הנפגע.
ובע״ה בחיים לא את הפוגע!
מתאים? לא אני אשפוט,
אבל אני מבין בהחלט,
כואב? מאוד.
שנער צריך לעזוב את הכל וללכת להתפלל על זה?!
למה. מה הוא עשה?!
מרבית הדחויים נערים וגלים ונורמטיביים לגמרי.
אולי חלקם קצת מוזמנים או מבתים מה שנקרא ״לא עשירים״/״לא של הרב הראשי לישראל, וגם לא של הסגן שלו…״
מרגש? מאוד.
שזה מה שעובר לו בראש שהוא חווה מה שהוא עובר,
מעיד על בית משובח ומדהים!
לא יקירי.
גם אם בבית יהיה לו טוב (כמו שבחלק ניכר מהמקרים)
הכיתה היא רוב יומו של הילד, וכ״ש בישיבה שהיא כל יומו וכל חיו״
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אב חי
- אבי אב
- אבקש
- אברך
- אברך קלאסי
- אברם דב
- אגור
- אהבת ישראל
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אהרן הירש
- אודי הררי
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורח
- אורי
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- איד
- איישר חילי
- אילת השחר
- איש
- איש אמת
- איש יהודי
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי13
- אל'יהו
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמתע חסיד
- אני יודע
- אנשיל
- ארז בלבנון
- ארנפלד
- בדליג
- בחור חשוב
- בינה לעתים
- בית תפילה
- במה אברך
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן שמן
- בן תורה
- בניהו
- בנימין לוריא
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- גברא זוטרא
- גימפלוביץ
- גלגולים
- גרינפלד
- דבר ה'
- דבר חפץ
- דברי התלמיד
- דוד או
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דור דור
- דור ודור
- דורש
- דיסקיט
- האיש השרוי בשמחה
- הבנש"ק
- הגיגי קודש
- הגראי"ש
- הולפסונער
- החושב
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הכרמי
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- הלכתא למשיחא
- המוכר
- המירער בוחער
- הנעלם שבמשה
- הפורט התשיעי
- הרב הירושלמי
- הרב מרודוש
- הרב קותי
- הרב שלמה מבית שמש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ונחנו מה
- זוזיא
- חד צורבא
- חוקר תורני
- חיים ארוכים
- חיינו
- חיל
- חנני
- חסידישער כולל יונגערמאן
- חפץ לזכות אחרים
- חריף ובקי
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יגיעת התורה
- יהודי וזהו
- יהודי ח
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יוסל שקדן
- יוסף ברנדויין
- יושב אהל
- יושב ודורש
- ימה של תורה
- יעקב 5
- יעקב הסופר
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- יצחקוש
- יש קונה עולמו
- יש תקוה
- ישי הכהן
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל גליק
- ישראל לייב
- ישראל מאיר מליק
- יששכר חמור גרם
- יתרון האור
- כרי
- כתלמיד הדן בפני רבו
- לי נראה
- ליבי בתורתך
- למה זה תשאל לשמי?
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מושב טוב
- מחזה אברהם
- מילין יקירין
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- מנורה בדרום
- מרדכי זנגר
- משה אמת ותורתו אמת
- משה נ
- משה פיק
- משה6
- נאמן האוצר
- נהנה מקושיא טובה
- נובהרדוקר
- נוח לבריות
- נחום
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- נריה
- נתנאל לב
- סנה בוער
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עורך תורני
- עושה פלא
- עמך
- ענף מעצי היער
- פותח שערים
- פפא
- פרידנזון
- צדק ומשפט
- צפנת פענח
- צריך ביאור
- קוצר ברינה
- קטן
- קטנטן
- קרית מלך
- ר' חיים
- ראובן גוטליב
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רבי דוד
- רימון
- רפאל ממודיעין
- רפאלי
- רפי סמוטני
- ש.ב.ה.
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שיל"ת
- שלמה ו.
- שלמה וינר
- שמואל יעקובזון
- שמחנו
- שמעון ן' יוסף
- שעיה מעשרות
- תלמיד אחד
- תתאה גבר