- הודעות
- 4,590
- תודות
- 16,614
- נקודות
- 895
בפרשתינו (במדבר כ, כד): "יאסף אהרן אל עמיו". ואיתא במדרש (במ"ר יט, יז): "מלמד שמודיעים לצדיקים יום מיתתן כדי שיורישו כתרם לבניהם".
מאמר חז"ל זה מורה כי מן השמיים בחרו להחריג את הצדיקים ולגלות להם מראש את קץ ימיהם, וכל זאת למטרה נעלה של העברת הנהגת הכתר לדור הבא.
אולם, קביעה זו מעוררת קושי עצום וסותרת את יסודות ההנהגה: הרי שנינו בברייתא מפורשת (פסחים נד:): "ת"ר ז' דברים מכוסין מבני אדם אלו הן יום המיתה וכו'". מדובר לכאורה בסתירה חזיתית מיניה וביה – האם יום המיתה הוא סוד חתום ומכוסה, או שמא דבר הניתן לגילוי? יתירה מזו, אפילו בצדיק כדוד המלך מצינו (שבת ל.) שהשיבו ה': "גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם", ומדוע שיוחרג אהרן מגזירה זו?
ומכאן תמיהה צועקת: כיצד מתיישבים הדברים זה עם זה? מה ראה הקדוש ברוך הוא לבטל את החוק הכללי המכסה את יום המיתה ולגלות לאהרן את קצו, בעוד שאפילו בפני דוד המלך ננעלו שערי ידיעה זו?
מאמר חז"ל זה מורה כי מן השמיים בחרו להחריג את הצדיקים ולגלות להם מראש את קץ ימיהם, וכל זאת למטרה נעלה של העברת הנהגת הכתר לדור הבא.
אולם, קביעה זו מעוררת קושי עצום וסותרת את יסודות ההנהגה: הרי שנינו בברייתא מפורשת (פסחים נד:): "ת"ר ז' דברים מכוסין מבני אדם אלו הן יום המיתה וכו'". מדובר לכאורה בסתירה חזיתית מיניה וביה – האם יום המיתה הוא סוד חתום ומכוסה, או שמא דבר הניתן לגילוי? יתירה מזו, אפילו בצדיק כדוד המלך מצינו (שבת ל.) שהשיבו ה': "גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם", ומדוע שיוחרג אהרן מגזירה זו?
ומכאן תמיהה צועקת: כיצד מתיישבים הדברים זה עם זה? מה ראה הקדוש ברוך הוא לבטל את החוק הכללי המכסה את יום המיתה ולגלות לאהרן את קצו, בעוד שאפילו בפני דוד המלך ננעלו שערי ידיעה זו?
נערך לאחרונה: