מהפשט והמפרשים,
"אולי יקרה ד' לקראתי", וכשנגלה לו אומר "את שבעת המזבחות ערכתי" וכו',
משמע כל הענין שבשביל הקללה היה צריך שד' יתגלה אליו.
רש"י-
אולי יקרה לקראתי – אינו רגיל לדבר עמי ביום.
ספורנו:
אולי יקרה ה׳ לקראתי – אולי בהתבודדי אף על פי שלא אשיג לעלות לאור פני מלך, כמו שהיה הענין במשה, כאמרו ״בכל ביתי נאמן הוא״ (
במדבר י״ב:ז׳), יקרה לי שיבא ה׳ לקראתי, כמו שהיה הענין במשה בתחלת נבואתו, קודם שעלה אל השלמות שהשיג אחר כך, כאמרו ״וירא ה׳ כי סר לראות, ויקרא אליו אלהים״
רמב"ן: וטעם ויקר אלהים וגו' ויאמר אליו כי כאשר קרה לבלעם כמקרים אשר יקרו לאנשי רוח הקודש בהתבודדם שחלף רוח על פניו תסמר שערת בשרו פחד קראתהו ורעדה ורוב עצמותיו הפחיד והודו נהפך עליו למשחית והוא נופל על פניו ארצה אז אמר את שבעת המזבחות ערכתי והוא דרך תפלה כאשר פירשתי (פסוק א) והשם לא שמע אליו על כוונתו ואמר לו כה תדבר
