אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,198
תודות
10,182
נקודות
535
המנחת שלמה (ח"א) הסתפק האם מי שחולם בעת שהוא קורא ומתפלל יצא ידי חובתו, דמאחר שלא שם ליהו שאומר את המילים הרי הוא כמתעסק ולא חשוב כני שמתפלל וקורא קריאת שמע.
 
זה חידוש גדול לומר כך, והרי נתפרש שאם לא כיוון אלא באבות יצא, ומה לי אם התעסק רק בחלק מהברכות?
ולכאו' הטעם שאינו כמתעסק כיון שעושה מעשה והלך לביהכנ"ס על דעת זה. רק לא חשב בכל רגע.
 
זה חידוש גדול לומר כך, והרי נתפרש שאם לא כיוון אלא באבות יצא, ומה לי אם התעסק רק בחלק מהברכות?
ולכאו' הטעם שאינו כמתעסק כיון שעושה מעשה והלך לביהכנ"ס על דעת זה. רק לא חשב בכל רגע.
אכן בעת התפילה הוא אינו חשוב מתפלל ובאמת הגרש"ז מסתפק בזה וזכור לי שבברכת אברהם בא' מספרי המוסר שרוצה לחזר בני תורה בתפילה הביא ששמע כן בשם הגרש"ז ועך כן כותב שזה סיבה לבני תרה לכוון פירוש התפילה בכל השמו"ע.
 
אכן בעת התפילה הוא אינו חשוב מתפלל ובאמת הגרש"ז מסתפק בזה וזכור לי שבברכת אברהם בא' מספרי המוסר שרוצה לחזר בני תורה בתפילה הביא ששמע כן בשם הגרש"ז ועך כן כותב שזה סיבה לבני תרה לכוון פירוש התפילה בכל השמו"ע.
אבל מפורש בהלכה כנ"ל שיוצי"ח?
 
באמת שמישהו פעם אמר לי שכשלומדים בנדרים גדרי "האדם בשבועה" צריך להקיש מזה לעניין כוונה בתפילה.
אבל אין כאן המקום להאריך בדברי הירושל' שהביא על האמוראים שספרו שמנו אפרוחי וכדו' (וכמובן שהדברים אינן כפשוטן) ומ"מ לא כל כך ברור לי הגדר וההבדלה בין שני המקרים. היכי דמי יודע שהוא ממלמל לאינו מכווין? (ולכאו' המקרים בזמן השו"ע של אי כוונה היו דומים לזמה"ז, דלא אישתמיט חד מהפוסקים עד הגרש"ז זצ"ל להעיר על כן)
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון