באמת שמישהו פעם אמר לי שכשלומדים בנדרים גדרי "האדם בשבועה" צריך להקיש מזה לעניין כוונה בתפילה.
אבל אין כאן המקום להאריך בדברי הירושל' שהביא על האמוראים שספרו שמנו אפרוחי וכדו' (וכמובן שהדברים אינן כפשוטן) ומ"מ לא כל כך ברור לי הגדר וההבדלה בין שני המקרים. היכי דמי יודע שהוא ממלמל לאינו מכווין? (ולכאו' המקרים בזמן השו"ע של אי כוונה היו דומים לזמה"ז, דלא אישתמיט חד מהפוסקים עד הגרש"ז זצ"ל להעיר על כן)