אמרו חז"ל (ברכות סא:) 'תניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו'. ואותם שחביבי עליהם ממונם יותר מגופם אלו הצדיקים כדאיתא בחולין (צא.).
ומבואר שבעצם אחר שאומרים בכל נפשך אין טעם להזכיר בכל מאודך אלא מפני הצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. והנה פרשה ראשונה נאמרה בלשון יחיד, ליחידים שהם בעלי הדרגה שצריך להוסיף בהם בכל מאודך, אבל פרשה שניה שנאמרה לדרגת הכלל, ועל זה אמרו חז"ל שהיא בבחינת 'אין עושים רצונו של מקום בשלימות' (עכ"פ לרשב"י ברכות לה: עיי"ש היטב, ועכ"פ לכולי עלמא זה נאמר כהנהגה כללית ולא להנהגת יחידים) על כן אחר שהזכירו בכל נפשכם אין טעם להזכיר בכל מאודכם.
אמרו חז"ל (ברכות סא:) 'תניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו'. ואותם שחביבי עליהם ממונם יותר מגופם אלו הצדיקים כדאיתא בחולין (צא.).
ומבואר שבעצם אחר שאומרים בכל נפשך אין טעם להזכיר בכל מאודך אלא מפני הצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. והנה פרשה ראשונה נאמרה בלשון יחיד, ליחידים שהם בעלי הדרגה שצריך להוסיף בהם בכל מאודך, אבל פרשה שניה שנאמרה לדרגת הכלל, ועל זה אמרו חז"ל שהיא בבחינת 'אין עושים רצונו של מקום בשלימות' (עכ"פ לרשב"י ברכות לה: עיי"ש היטב, ועכ"פ לכולי עלמא זה נאמר כהנהגה כללית ולא להנהגת יחידים) על כן אחר שהזכירו בכל נפשכם אין טעם להזכיר בכל מאודכם.
על פי דרך כבודו חשבתי לפרש דכיון דהכא דהוה רבים אינם בכלל שממונם חביב עליהם דרק יחידים מתוך הכלל בכלל זה ועל היחידים כבר נאמר ועל כן אי אפשר ומר הכא בכל מואדיכם.
עיין נפש החיים שער א' פרק ח' בהגהה שעמד בזה , ותוכן דבריו שפרשה ראשונה בלשון יחיד שייך בכל ממונך שלא יעסוק בפרנסה כלל משא"כ פרשה שניה בלשון רבים לרבים כמעט מוכרחים להתעסק עכ"פ מעט גם בריווח ממון, עיי"ש בכל דבריו
על פי דרך כבודו חשבתי לפרש דכיון דהכא דהוה רבים אינם בכלל שממונם חביב עליהם דרק יחידים מתוך הכלל בכלל זה ועל היחידים כבר נאמר ועל כן אי אפשר ומר הכא בכל מואדיכם.
מאימתי יש ללמד לתינוק לומר 'תורה צוה' ו'שמע ישראל'? וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם (דברים יא, יט) משעה שהבן יודע לדבר, למדהו 'תורה צוה לנו משה' (דברים לג, ד), שיהא זה למוד דבורו. מכאן אמרו, כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה (רש"י). 'תורה צוה' ו'שמע...