לאחרונה מצאתי את עצמי מתווכח אם יהודי (שלא בטוח אם הוא דתי או לא, פחות או יותר).
בשבלב כל שהוא של הויכוח, חידדתי אצלו את הנקודה שהוא קודם אדם ואח"כ יהודי ('כי זה מה שהתורה חושבת', לדעתו, עפ"ל) ואילו אני קודם כל יהודי, ואחר כך גם אדם.
כדוגמה הבאתי לו, אם לפניך נמצא תינוק קטן וחמוד, שהוא בן אחר בן להמן האגגי ולמעלה בקודש לעמלק שר"י, (ע"י עדים נאמנים, ויל"ע אם מהני 'יכיר' לזה..).
ואצלך ביד יש.. סכין.
האם אתה תתקע לו את זה בצוואר?
הוא נרתע לאחור והשיב 'ברור שלא'.
אמרתי לו, אבל התורה חושבת אחרת ממך! הוא שאל, 'מה אתה היית עושה?'
אמרתי לו, הייתי ניגש, מברך (?) ועם לב רועד וידיים רוטטות, משסף את גרונו, 'כאשר ציווני'.
תגובתו לא איחרה להגיע "נראה אותך בא איתי ועושה את זה"...
ומכאן פונה השאלה לכל חו"ר הפורום - מה אתה היית מרגיש בסיטואציה שכזו?
