לא נכון.
לולא היה הרצח מפורש בתורה להיתר או לאיסור, כמה אנשים היית רוצח במהלך חייך?
אם זה יותר מאפס, אתה בבעייה קשה. (ליתר דיוק, הציבור בבעייה..)
עי' הקדמת רב ניסים גאון לש"ס, דכל המצוות השכליות גוי מצווה בהם, גם אם הם לא מז' מצוות, כגון כיבוד אב ואם. ונכלל בזה רציחה אם כמובן יש לדון אמאי ש"ד נכלל בז"נ, וזה כבר לצאת מהנושא.
 
עי' הקדמת רב ניסים גאון לש"ס, דכל המצוות השכליות גוי מצווה בהם, גם אם הם לא מז' מצוות, כגון כיבוד אב ואם. ונכלל בזה רציחה אם כמובן יש לדון אמאי ש"ד נכלל בז"נ, וזה כבר לצאת מהנושא.
מצווה שכלית היינו אחרי שידוע שיש ה' השכל מחייב כך וכך לפי שכנראה זה רצונו.
 
אני לא בטוח שמותר לכל השיטות להרוג עמלק שלא בזמן מלחמה וכשלא הציעו להם להיכנע קודם ו ועיין רמב"ם מלכים פרק ה הלכה ד ששם (אם הבנתי אותו נכון) הוא מתיר להרוג כל נשמה רק אם הם כלל לא מסכימים להיכנע ולקבל על עצמם שבע מצוות בני נח כך שזה ממש לא המקרה הקלסי של להרוג תינוק חמוד אלא יותר סוג של מלחמה שהורגים בה את כולם,

 
יש צד כזה, וכמדומה שהנו"כ ברמב"ם דנו בזה האם כעת שנתערבוואבד זכרם ממילא אין מצווה. אבל אם יוודע אכן יהיה נידון, וראיתי בעבר מסורת מהגר"א שמסר להגר"ח כד' סימנים להכרת עמלק, ואין לנו אותם, ויש בזה מעשה מפליא.
המעשה עם היהודי שדרס איזשהוא זקן והצטער ואחד מרבותינו אמר לו שמחה את זכר עמלק (כמדומני)
ואז קנה דירה מעיזבון וראה שם תמונה של הזקן שהיה מסתבר קצין נאצי שהרג את קרובי משפחתו…
 
המעשה עם היהודי שדרס איזשהוא זקן והצטער ואחד מרבותינו אמר לו שמחה את זכר עמלק (כמדומני)
ואז קנה דירה מעיזבון וראה שם תמונה של הזקן שהיה מסתבר קצין נאצי שהרג את קרובי משפחתו…
לא זה המעשה, כוונתי למעשה שהגר"ח מוולאזין נכנס פעם לצאר של רוסיא, והיה עם הגר"ח אחד מגדולי ישראל (ואפשר שהיה זה הצ"צ זצקו"ל) והיה שם הנסיך השלישי (שהיו שתיים שקדמו לו להיות צאר) שזרק עליהם אבנים ועצים, והסתכל עליו הגר"ח ואמר שמקווה שלא יהיה זה הצאר כיון שרואה עליו את כל סימני עמלק שקיבל מרבו הגר"א ולא חסר בו אפילו אחד. ולבסוף אותו נסיך נהיה לצאר כיון שאחיו הגדול מת, ואחד נשא אשה שאינה ראוי לו ונפסל למלכות והוא נבחר והיה לצאר ניקולאי שגזר למעלה משש מאות גזירות על כלל ישראל והמפורסם שבהם הוא גזירת הקנטוניסטים. ע"כ עיקרו של מעשה. ויש בזה דבר מפליא שאע"פ שיש זרע עמלק יש כאלו ששייך בהם יותר סימנים ויש כאלו שפחות, והבן הדבר, (ואף אם נניח) שגם אחיו היו עמלקים לא כל עמלקי מוציא את כל תכונתו, אבל כל אחד ראוי לכך, וכמו שיש ישראל ובכל ישראל יש דרגות כמה מוציא את עצמו בכח, אבל לעולם יש דברים ששייך להעביר ביוחסין. אם יש מי שזוכר את המקור לזה אשמח, וכמדומה שהגר"מ שטרנבוך הביא את זה, ואולי בספרו של הרב אליאך אבי הישיבות, ואינו לפני.
 
הייתי אומר מהשכל הישר אבל גם אני לא אהבתי כשאמרו כשתגדל תבין, אז ארחיב מעט.
הכוונה במצוות חשובה מאוד לא כוונה לצאת ידי המצווה אלא לשם מטרת המצווה כגון תכלת דומה לים והרבה מצוות שפורש טעמם, ומטעם זה אמרו שלא דורשים טעמא דקרא כי מקרא אחד נחלק לכמה טעמים ולא בגלל שכל מצווה היא אך ורק מצוות מלך [לא שאינה אלא שמצד הכוונה ומצדדים מסוימים זה מטעם] ואם העיקר הכוונה על אותו משקל שיש בעיה בקיום מצווה בלי כוונה יש בעיה באי קיום מצווה מתוך כוונה. [לדעתי זה שונה ממחשבה שאינה דעה או מציאות]

שמא על זה נאמר תפוס את הרעיון.

כן!
צר לי אבל מעולם לא חשבתי שעל האדם לקיים את מצות המלך גרידא
ונראה לי שאנחנו לא דנים על הדבר המדוייק להבנתי עכ"פ (יכול להיות שאני לא כ"כ מבין אותך)
ללא ספק על האדם לעבוד מתוך הבנת מטרת המצוה ואין על כך כל ויכוח.
אבל אני רואה אותך כאדם שכל חייו עובד על סיטואציות שאולי יבואו לפתחו ואולי לא (ולהבנתי את דבריך הרי שצריך לעבוד גם על סיטואציות שלא באמת יבואו לפתחיך).
בעוד אני חושב שעיקר עבודת האדם היא לא להעמיד את עצמו במצב שהוא יהיה מסוגל לתת 10 מיליון מעשר ממאה מיליון שהוא אולי יזכה (שללא כל ספק מדובר במעשה קשה מאד ועויבד כמוך ודאי מבין זאת) שכל מה שהצטוונו זה להיות מסוגלים למסור נפש והיינו להיות מסוגלים למות על קידוש השם אך לא נצטוונו להיות מסוגלים לחיות על קידוש השם אלא פשוט לחיות על קידוש השם.

אם אני לא כ"כ מבין אותך או שעד עתה לא הסברתי את עצמי נכון אני מתנצל.
 
צר לי אבל מעולם לא חשבתי שעל האדם לקיים את מצות המלך גרידא
ונראה לי שאנחנו לא דנים על הדבר המדוייק להבנתי עכ"פ (יכול להיות שאני לא כ"כ מבין אותך)
ללא ספק על האדם לעבוד מתוך הבנת מטרת המצוה ואין על כך כל ויכוח.
אבל אני רואה אותך כאדם שכל חייו עובד על סיטואציות שאולי יבואו לפתחו ואולי לא (ולהבנתי את דבריך הרי שצריך לעבוד גם על סיטואציות שלא באמת יבואו לפתחיך).
צריך לעבוד על היראת חט ויראת שמים אהבת ה' ושנאת שונאיו קנאות דקדושה רחמים לראוי וכל כיוצא בזה ועל ידי זה יעמוד בכל נסיון.
לא צריך לעבוד על סיטואציות שאולי יבואו לפתחו אלא על עצמו ורק כדוגמא בעלמא למצב שאולי יבוא לפתחו לפי שאין העיקר לעשות זאת בשעת מעה אלא להיות שלם אם קונו בצורה כזו שיעמוד בכל קושי הן קושי רגשי והן קושי טבעי תאווני וכל קושי כנגד השכל.
בעוד אני חושב שעיקר עבודת האדם היא לא להעמיד את עצמו במצב שהוא יהיה מסוגל לתת 10 מיליון מעשר ממאה מיליון שהוא אולי יזכה (שללא כל ספק מדובר במעשה קשה מאד ועויבד כמוך ודאי מבין זאת) שכל מה שהצטוונו זה להיות מסוגלים למסור נפש והיינו להיות מסוגלים למות על קידוש השם אך לא נצטוונו להיות מסוגלים לחיות על קידוש השם אלא פשוט לחיות על קידוש השם.
בוודאי שאל לו לאדם להכניס את עצמו לניסיון לחינם וכך אנו מבקשים בכל יום ואל תביאנו לא לידי וכו' ולא לידי ניסיון ובכל אופן האדם צריך לשאוף להגיע למצב שיוכל לעמוד בנסיון לא רק שאיפה גרידא אלא כחלק מזיקוק מדותיו השכליות.
אם אני לא כ"כ מבין אותך או שעד עתה לא הסברתי את עצמי נכון אני מתנצל.
לי על כל פנים הדברים היו פשוטים מסברא, אני מדבר על המצב הראוי ולכן התנגדתי לאלו שמאומרים ללא בושה שלא היו עושים את מצוות המלך אם...
 
צריך לעבוד על היראת חט ויראת שמים אהבת ה' ושנאת שונאיו קנאות דקדושה רחמים לראוי וכל כיוצא בזה ועל ידי זה יעמוד בכל נסיון.
לא צריך לעבוד על סיטואציות שאולי יבואו לפתחו אלא על עצמו ורק כדוגמא בעלמא למצב שאולי יבוא לפתחו לפי שאין העיקר לעשות זאת בשעת מעה אלא להיות שלם אם קונו בצורה כזו שיעמוד בכל קושי הן קושי רגשי והן קושי טבעי תאווני וכל קושי כנגד השכל.
הגדרת מצויין, תודה
 
לא נכון.
לולא היה הרצח מפורש בתורה להיתר או לאיסור, כמה אנשים היית רוצח במהלך חייך?
אם זה יותר מאפס, אתה בבעייה קשה. (ליתר דיוק, הציבור בבעייה..)
שמעתי שמטין משמיה דהגר"ח שהגם שלולי התורה היינו לומדים צניעות מחתול וכו' אבל אחרי שהתורה ניתנה עושים אנו את הדברים הנ"ל רק כי כך ציווה בורא עולם
 
אני לא בטוח שמותר לכל השיטות להרוג עמלק שלא בזמן מלחמה וכשלא הציעו להם להיכנע קודם ו ועיין רמב"ם מלכים פרק ה הלכה ד ששם (אם הבנתי אותו נכון) הוא מתיר להרוג כל נשמה רק אם הם כלל לא מסכימים להיכנע ולקבל על עצמם שבע מצוות בני נח כך שזה ממש לא המקרה הקלסי של להרוג תינוק חמוד אלא יותר סוג של מלחמה שהורגים בה את כולם,

אכן כך דעת הרמב"ם. אך הראב"ד חולק ע"ז, וכמדו' גם רש"י ס"ל כן.
 
סחור סחור ולכרמא לא תקרב..
אם אתה בורח לים התלמוד, היכנס לפורום של בי מדרשא, ולא ל'חדר קפה' של אוצר הגות ומחשבה.
(אם כי, אני מבין את התחושה. בדיוק כמו שלא ניתן להתרחץ בלי להיכשל לפחות פעם אחת בהרהור בד"ת..)
 
שמעתי שמטין משמיה דהגר"ח שהגם שלולי התורה היינו לומדים צניעות מחתול וכו' אבל אחרי שהתורה ניתנה עושים אנו את הדברים הנ"ל רק כי כך ציווה בורא עולם
וגם על כך יש טעם מצצד התורה שמוגדר כמשפטים והיינו שעושים זאת גם היום מצד ההבנה השכלית אלא שגם ההבנה הזאת היא ציווי הבורא והבן
 
וגם על כך יש טעם מצצד התורה שמוגדר כמשפטים והיינו שעושים זאת גם היום מצד ההבנה השכלית אלא שגם ההבנה הזאת היא ציווי הבורא והבן
לא זכיתי לרדת כל כך לעומק דעתך ואם הבינותי דבריך על נכון אז אוכל לומר לך שישנו צלח בריש פ"ו דברכות ששם הוא שואל האם רבנן תקנו לברך ברכות הנהנים והרי הגמ' אומרת סברא על הנהנה מן הועלם הזה בלא ברכה כאילו מעל (ויש עוד שהקשו שאלה זו וכגון הפנ"י אם כי כמדומני השאיר זאת בצ"ע) ותירץ שסברא בסה"כ יכולה לבאר את דברי התורה וכגון הסברא של ל"ל קרא סברה של המע"ה שבאה ככקומה מעל תורת המשפטים הכתובה בפרשת משפטים וכן הגמ' בכתובת דף כ"ב ע"א של ל"ל קרא סברא הוא של הפה שאסר שהוא כקומה מעל פרשת עדות אבל ליצור דין יש מאין אי"ז אפשרי מחמת שצריך שיהיה מצווה שלמה שהסברא תחייב אותי לעשות משהו אם כי כמדומני שהשער"י חלק על זה שהרי כבר הקשה על שיטת הרמב"ן הנודעת על עניניו של לא תסור כך
בשער"י בש"א פ"ז וז"ל "ומה מאוד הנני תמה ע"ז היתכן שנהיה מחויבים לשמוע בקול דברי חז"ל מבלעדי אזהרת התורה ומי אדון לנו אם לא אבינו בשמים ואם הוא לא גזר עלינו לשמוע בקול דברי חז"ל מי ישעבד אותנו לזה וכו' (וכן הקשה הקוב"ש בקונטרס דברי סופרים סימן א' אות ט"ו) ומתרץ השער"י (ושמעתי מפי מו"ר הגאון ר' אליה מאיר מראשי ישיבת אור ישראל שתרוצו של הקוב"ש שם זה כדברי השער"י) ומצאתי פתרא לזה דלשיטת הרמב"ן עלינו להזהר במצוות חז"ל ע"פ הכרת שכלנו דכיון דהם מצאו לטוב לתקן ולגזור כן הוא האמת והטוב לפנינו וכמו שהשכל מסכים לשמוע בקול ה' כן השכל גוזר להזהר בכל מה שהזהירו חז"ל ורבותינו הקדושים וכו'" עיי"ש
וכן בשער"י ש"ה פ"ב וז"ל ונלע"ד דענין שיעבוד הגוף בכל חיובי ממון הוא דין משפטי שהאדם מחויב ועומד להמציא מנכסיו לחבירו כך וכך שחיוב זה הוא חיוב משפטי גם בלי מצות התורה כשם שסוג הקנינים וחוקי הבעלים בנכסים הוא דבר משפטי גם בלי אזהרת לא תגזול וכמו שבארנו לעיל דלא יתכן בשום פנים לומר דהענין מה שאנו יחסים החפץ לראובן הוא מחמת ששמעון מוזהר ע"פ התורה שלא לגוזלו ממנו אלא הדבר הוא בהיפוך דאיסור גזילה הוא לאחר החלטת הענין בחוקי גבולי הבעלים כ"כ נראה דגם מצות פריעת בעל חוב הוא אחר החלטת ענין החוב ע"פ דין משפטי שאם חל על ראובן חיוב תשלומים מסוג חוקי המשפט אז הוסיפה תורה אזהרה ומצוה לשמור לשלם חיובו שחייב עפ"י חוק המשפטי ואף דבהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה איזה הכרח וחיוב על האדם יהיה לעשות דבר בלי צווי ואזהרת התורה אבל כשנעמיק בענין היטב יש להבין ענין זה דהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה' ולמלאות רצונו יתברך הוא ג"כ ענין חיוב והכרח עפ"י משפט השכל וההכרה כ"כ הוא חיוב והשיעבוד ממון הוא חיוב משפטי שנתחייב עפ"י דרכי הקנינים וכו' עיי"ש"
 
לא זכיתי לרדת כל כך לעומק דעתך ואם הבינותי דבריך על נכון אז אוכל לומר לך שישנו צלח בריש פ"ו דברכות ששם הוא שואל האם רבנן תקנו לברך ברכות הנהנים והרי הגמ' אומרת סברא על הנהנה מן הועלם הזה בלא ברכה כאילו מעל (ויש עוד שהקשו שאלה זו וכגון הפנ"י אם כי כמדומני השאיר זאת בצ"ע) ותירץ שסברא בסה"כ יכולה לבאר את דברי התורה וכגון הסברא של ל"ל קרא סברה של המע"ה שבאה ככקומה מעל תורת המשפטים הכתובה בפרשת משפטים וכן הגמ' בכתובת דף כ"ב ע"א של ל"ל קרא סברא הוא של הפה שאסר שהוא כקומה מעל פרשת עדות אבל ליצור דין יש מאין אי"ז אפשרי מחמת שצריך שיהיה מצווה שלמה שהסברא תחייב אותי לעשות משהו אם כי כמדומני שהשער"י חלק על זה שהרי כבר הקשה על שיטת הרמב"ן הנודעת על עניניו של לא תסור כך
בשער"י בש"א פ"ז וז"ל "ומה מאוד הנני תמה ע"ז היתכן שנהיה מחויבים לשמוע בקול דברי חז"ל מבלעדי אזהרת התורה ומי אדון לנו אם לא אבינו בשמים ואם הוא לא גזר עלינו לשמוע בקול דברי חז"ל מי ישעבד אותנו לזה וכו' (וכן הקשה הקוב"ש בקונטרס דברי סופרים סימן א' אות ט"ו) ומתרץ השער"י (ושמעתי מפי מו"ר הגאון ר' אליה מאיר מראשי ישיבת אור ישראל שתרוצו של הקוב"ש שם זה כדברי השער"י) ומצאתי פתרא לזה דלשיטת הרמב"ן עלינו להזהר במצוות חז"ל ע"פ הכרת שכלנו דכיון דהם מצאו לטוב לתקן ולגזור כן הוא האמת והטוב לפנינו וכמו שהשכל מסכים לשמוע בקול ה' כן השכל גוזר להזהר בכל מה שהזהירו חז"ל ורבותינו הקדושים וכו'" עיי"ש
וכן בשער"י ש"ה פ"ב וז"ל ונלע"ד דענין שיעבוד הגוף בכל חיובי ממון הוא דין משפטי שהאדם מחויב ועומד להמציא מנכסיו לחבירו כך וכך שחיוב זה הוא חיוב משפטי גם בלי מצות התורה כשם שסוג הקנינים וחוקי הבעלים בנכסים הוא דבר משפטי גם בלי אזהרת לא תגזול וכמו שבארנו לעיל דלא יתכן בשום פנים לומר דהענין מה שאנו יחסים החפץ לראובן הוא מחמת ששמעון מוזהר ע"פ התורה שלא לגוזלו ממנו אלא הדבר הוא בהיפוך דאיסור גזילה הוא לאחר החלטת הענין בחוקי גבולי הבעלים כ"כ נראה דגם מצות פריעת בעל חוב הוא אחר החלטת ענין החוב ע"פ דין משפטי שאם חל על ראובן חיוב תשלומים מסוג חוקי המשפט אז הוסיפה תורה אזהרה ומצוה לשמור לשלם חיובו שחייב עפ"י חוק המשפטי ואף דבהשקפה ראשונה הוא דבר תמוה איזה הכרח וחיוב על האדם יהיה לעשות דבר בלי צווי ואזהרת התורה אבל כשנעמיק בענין היטב יש להבין ענין זה דהרי גם החיוב וההכרח לעבודת ה' ולמלאות רצונו יתברך הוא ג"כ ענין חיוב והכרח עפ"י משפט השכל וההכרה כ"כ הוא חיוב והשיעבוד ממון הוא חיוב משפטי שנתחייב עפ"י דרכי הקנינים וכו' עיי"ש"
כוונתי שעצם זה שהתורה קראה לחלק מהמצוות משפטים סימן שמכירה בטעם ואף חפצה שנעשה את המצווה מחמת הטעם אלא שזה נכון שגם קיום המצווה מחמת הטעם הוא רק כי כך ציווה הקב"ה אבל סוף כל סוף ודאי שאנחנו לא רוצחים כי כך מחייב השכל ומי שלא כך הוא אדם מושחת בעצם מידותיו
 
שוב פעם בורחים לנושאים הלכתיים?..
דעת הרמב"ם לא באה רק כדי להעמיד את ההלכה אלא בעיקר כדי להעמיד שלא מדובר בהריגת תינוק חמוד בקור רוח בגלל המקום שבו הוא נולד, אלא יותר כיון של אילוץ להרוג תוך כדי מלחמה גם את התינוק לאחר שהוצע להם להיכנע ולחיות חיים סבירים, והם העדיפו שלא והראו בכך שאין בררה אחרת אלא להרוג אותם,
וכמדומה שמי שהביא את הדעות האחרות רצה לומר שכן יש פה הריגת תינוק בקור רוח
 
דעת הרמב"ם לא באה רק כדי להעמיד את ההלכה אלא בעיקר כדי להעמיד שלא מדובר בהריגת תינוק חמוד בקור רוח בגלל המקום שבו הוא נולד, אלא יותר כיון של אילוץ להרוג תוך כדי מלחמה גם את התינוק לאחר שהוצע להם להיכנע ולחיות חיים סבירים, והם העדיפו שלא והראו בכך שאין בררה אחרת אלא להרוג אותם,
וכמדומה שמי שהביא את הדעות האחרות רצה לומר שכן יש פה הריגת תינוק בקור רוח
לא מדוייק.
כי אחרי שכובשים את עיר עמלק במלחמה, אתה כבר מחוייב להרוג כל תינוק שתמצא.
השאלה היא מתי ואיך צריך לכבוש את העיר.
 
בלת"ק
בתפיסת המציאות שלנו קשה לנו להרוג תינוק עמלקי כיון שאנחנו לא רואים בו שום איום על המציאות שלנו, על הקיום שלנו ועל כלל מערכת הטוב בעולם.
אם נראה בעיין את המציאות האמתית, איך שהתינוק המתוק הזה מהווה איום על השלמות בבריאה, איך הוא מתנגד לאמונה בעיקרו של עולם. אם נראה כמה הרס וחורבן הוא מביא לעולם בעצם היותו כאן. כמה שחיתות ושפלות הוא מייצר ומרעיל את האויר סביבו. אם נראה איך כל הסבל של עם ישראל במשך אלפי שנות גלות נזקף לעצם המצב שיש מציאות של עמלק בעולם, אפילו של ינוק מתוק אחד. רציחות וזוועות נוראות בסגנון שואה ו7 באוק', מסעי צלב וגירושים של אנשים נשים וטף שסובלים באופן שאין לנו שום דרך לשער, והכל נזקף לחובתו של אותו תינוק מתוק ורוד לחיים.
אם היינו משיגים כל זאת מן הסתם היה לנו יותר קל לפץ את גולגלתו אל הסלע כמו שאמר המשורר, אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע. דבר מי שראה דברים ברוח קדשו.
בינתיים, עד שנראה כל זאת. אנחנו יכולי לתת אמון במי שציווה זאת שהמצוה הזו לא נוגדת את הטבע האנושי בכלל אלא מתאימה לו במיוחד, וכל מה שחסר לנו זה עוד קצת מידע...
 
רק עוד הערה אחת
יתכן ובאמת אנחנו לא מסוגלים לזה ולכן הקב"ה ולא מעמיד אותנו בניסיון זה.
אבל כל עוד לא הגענו לניסיון זה חובה עלינו לקבל על עצמינו לכשיבוא אם יבוא הניסיון לעשות כל מה שאפשר ולעמוד בניסיון
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון