• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

א. ל.

משתמש רגיל
gemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
187
תודות
356
נקודות
106
שיטת המוסר חידשה את העיקרון שהאדם צריך להסתכל על עצמו ולהעמיד בעצמו כח מסויים שיניע אותו לקיים מצוות ויעזור לו להימנע מלעבור עבירות.
בעצם שיטת המוסר מקיפה היום כל עובד ה' (כי במבחן המעשה נראה שר' ברוך בער הצליח והספרי מוסר רק נמצאים בתוך הבית מדרש המציאותי אך בישיבות לא באמת עובדים על יצירת כח מניע לעבודת ה') וכמעט ולא מצוי מי שמקיים כל דבר לפי עניינו שכל רצונו לעבוד מתוך יראה ומתוך אהבה.
האם הדבר נובע מפחיתות הדור שמצריכה כח מסויים לעבוד ובעצם שהאדם ירגיש שיש לו מהלך משלו ומחמת צורך זה פיתחו בעלי המוסר את שיטת המוסר ונמצא שבאמת אין זו הדרך המושלמת אלא רק פרקטיקה לעבוד את ה' או שמא זו דרך של לכתחילה אלא שבעבר הדבר היה פשוט ללא נושא לדיון ורבותינו בעלי המוסר או שיש צורך להתדיין על זה.
(השאלה היא מכוונת רק לשיטת בעלי המוסר ולא לאלו שחולקים עליהם)
אם באמת הצדק הוא כצד הראשון הרי שמוטל עלינו לצאת אט אט מהצורך להיות כפוף לדרך.
 
מאיזה ספר מוסר לקחת את ההגדרה הזו? ומה פירושה?
לא מדובר על ספרים כמו מסילת ישרים אורחות צדיקים ושע"ת שהם ודאי לא עסקו בשיטת המוסר והם לא קשורים כלל לשיטת המוסר.
אבל כל המעיין באגרות הראשונות של הגרי"ס יראה שהגרי"ס ציוה שכל אדם יעמול על כוחותיו ועל ידי כוחותיו ינהל עצמו בעולמו.
ומהבית מדרש שלו יצאו שלושה תלמידים שהעמידו בתי מדרש לעבודת ה' סלבודקא קלם ונובהרדוק.
מכאן ההבנה הפשוטה שעיקר הבית מדרש הגיע כדי ללמד שצריך דרך בעבודת ה'.

ופירוש העניין שאדם צריך להשתמש בכח מסויים (כח מניע) כדי לעבוד את ה' (ולמיטב זכרוני הגרי"ס מביא באגרות הראשונות דוגמא שרב קהילה השתמש בכח הגאוה שלו כדי להכריע הלכה ואכמ"ל).

בעלי המוסר קבעות עבודה בנושא זה עד שבאמירה מקוצנת הם לקחו את ימים נוראים כהיכ"ת להעמיד את האדם בדרגת יראה יותר גבוהה כל השנה.
 
לקחת פרט מסוים ואולי אפי' שולי בתורת המוסר, והפכת אותו למהות תורת המוסר.

הגרי"ס ייסד את תנועת המוסר וחידש את תורת המוסר, שהיא עבודה עצמית לעלייה רוחנית.
יש הרבה מאוד דרכים איך לעלייה רוחנית, ובשום מקום לא נזכר חשיבות או בלעדיות לדרך של "הכוח המניע".

מהות תורת המוסר היא התבוננות בדרכי היצר ובדרכי הפעולה נגדו,
כל תורת המוסר מיוסדת על ספרי המוסר הקדומים - מסילת ישרים, שערי תשובה וחובת הלבבות.

ימים נוראים אצל בעלי המוסר הם לא הכ"ת.
הם באמת זמן שמעמיד את כל השנה כולה הן ברוחניות והן בגשמיות.
 
נערך לאחרונה:
לקחת פרט מסוים ואולי אפי' שולי בתורת המוסר, והפכת אותו למהות תורת המוסר.

הגרי"ס ייסד את תנועת המוסר וחידש את תורת המוסר, שהיא עבודה עצמית לעלייה רוחנית.
יש הרבה מאוד דרכים איך לעלייה רוחנית, ובשום מקום לא נזכר חשיבות או בלעדיות לדרך של "הכוח המניע".

מהות תורת המוסר היא התבוננות בדרכי היצר ובדרכי הפעולה נגדו,
כל תורת המוסר מיוסדת על ספרי המוסר הקדומים - מסילת ישרים, שערי תשובה וחובת הלבבות.
אני לא מדבר על הקמת בית המוסר ועל הפעולות שהגרי"ס החדיר להתבונן בדרכי בני האדם אני מדבר על מה שהשיטה הולידה והמציאות היא שלכל בית מדרש יש דרך משלו.

ימים נוראים אצל בעלי המוסר הם לא הכ"ת.
הם באמת זמן שמעמיד את כל השנה כולה הן ברוחניות והן בגשמיות.
לא יודע מי הם רבותיך המוסריים בכל אופן אצל רבותי ראתי כדבר הזה.
יכול להיות שהם פיתחו זאת בעצמם עכ"פ אחד מהם אמר לי מפורש שכן שיטת המוסר (שהשיטה הכי נוגדת לזה היא שיטת בריסק) והוא אמר לי מפורשת שבעיקרון אי נלך לשיטת המוסר גרידא ללא התבוננות בכל מהלך חיי היהודי הרי שאפשר לעשות את יוה"כ באמצע כסלו.
 
אני לא מדבר על הקמת בית המוסר ועל הפעולות שהגרי"ס החדיר להתבונן בדרכי בני האדם אני מדבר על מה שהשיטה הולידה והמציאות היא שלכל בית מדרש יש דרך משלו.
זה יצא ממש בטעות...
כלומר, ר' ישראל העמיד את כלל הדרכים, אלא שהיו לו ג' תלמידים שכל אחד מהם העמיד דרך אחת כעיקר.
אבל לא מדובר ב"שיטה" של בעלי המוסר".
לא יודע מי הם רבותיך המוסריים בכל אופן אצל רבותי ראתי כדבר הזה.
יכול להיות שהם פיתחו זאת בעצמם עכ"פ אחד מהם אמר לי מפורש שכן שיטת המוסר (שהשיטה הכי נוגדת לזה היא שיטת בריסק) והוא אמר לי מפורשת שבעיקרון אי נלך לשיטת המוסר גרידא ללא התבוננות בכל מהלך חיי היהודי הרי שאפשר לעשות את יוה"כ באמצע כסלו.
הוא לא היה בעל מוסר.
אחד מהנקודות הידועות ביותר בנוגע לימים נוראים זה היות אלול חודש שנקבע לתשובה מאז דור המדבר, וראש השנה זה יום שיצא אדם הראשון בדימוס, ויום המלכות, וכבר בכוכבי אור כמדומני ביאר מדוע יוה"כ נקבע דווקא אחרי ר"ה.
אלו דברים שר' ישראל מדבר עליהם וכן תלמידיו.
 
זה יצא ממש בטעות...
כלומר, ר' ישראל העמיד את כלל הדרכים, אלא שהיו לו ג' תלמידים שכל אחד מהם העמיד דרך אחת כעיקר.
אבל לא מדובר ב"שיטה" של בעלי המוסר".
יפה כתבת הגרי"ס העמיד "דרכים" מה שלא היה עוד לאותו דור.
לא הייתי אומר טעות על אנשים גדולים שלחמו על הדרך שלהם בכל תוקף.

בנושא ימים נוראים נראה לי ברור שגם אם אני צודק אף אחד לא יקום ויאמר את זה.
עכ"פ אתה צודק שיש התייחסות לסדר הכרונולגי אך גם זה כהיכ"ת להוציא מזה משהו לעבודת ה'.
ויעיד כל תלמיד לבעל מוסר שתחושתו שתקופת הימים נוראים לא נועדה לקיים מצות תשובה ולשוב לרבוש"ע אלא לרכוש דרך.

עכ"פ ברור שאם אתה צודק לא היה שיחות מוסר כה רבות על המועדים כאשר המועדים הם זמנים לקיים מצוות.
 
יפה כתבת הגרי"ס העמיד "דרכים" מה שלא היה עוד לאותו דור.
לא הייתי אומר טעות על אנשים גדולים שלחמו על הדרך שלהם בכל תוקף.
ברור.
הגרי"ס חידש משהו, שלא היה קודם.
אבל זה כלל לא נוגע למה שאמרת מקודם.
בנושא ימים נוראים נראה לי ברור שגם אם אני צודק אף אחד לא יקום ויאמר את זה.
עכ"פ אתה צודק שיש התייחסות לסדר הכרונולגי אך גם זה כהיכ"ת להוציא מזה משהו לעבודת ה'.
טעות.
ויעיד כל תלמיד לבעל מוסר שתחושתו שתקופת הימים נוראים לא נועדה לקיים מצות תשובה ולשוב לרבוש"ע אלא לרכוש דרך.
אני מעיד, כמי שעסק רבות בתורת המוסר, שאין אפי' צל של אמת בדבריך.
אין בספרי רבותינו בעלי המוסר, מכל בתי המדרשות, כל איזכור לכך שימים נוראים זה רק "דרך".

להיפך - מבואר בכל ספרי בעלי המוסר שימים נוראים זהו זמן של תשובה, של מלכות, של קרבת ד' מיוחדת וכו' וכו'.
 
אני מעיד, כמי שעסק רבות בתורת המוסר, שאין אפי' צל של אמת בדבריך.
אין בספרי רבותינו בעלי המוסר, מכל בתי המדרשות, כל איזכור לכך שימים נוראים זה רק "דרך".

להיפך - מבואר בכל ספרי בעלי המוסר שימים נוראים זהו זמן של תשובה, של מלכות, של קרבת ד' מיוחדת וכו' וכו'.
אני מעיד אחרת מכח קשר עם בעלי מוסר ודיבור איתם.
באלול הקודם הייתה לי שיחה ארוכה עם אחד מהמשגיחים הגדולים בדור.
שביאר לי בארוכה שתקופת הימים נוראים היא תקופה להעמיד יראת ה' בלב האדם שמתוך כך הוא יעבוד כל השנה.

וכמש"כ ברור שבספרים לא יהיה כתוב רמז לזה.
עוד ברור שגם אם בעלי המוסר אוחזים כמוני (ויכול להיות שאני טועה ורק אצל רבותי ראיתי כך - מדובר באנשים ששייכים לדור בעלי המוסר ולא משגיחים בני דורנו.) הרי שהם יצליחו להשפיע גם מתוך החדרה שימים נוראים הם ימי מלכות וקרבת ה' שהרי תוך כדי החדרת עניין זה שואבים מהלך חיים לכל השנה כולה.

וכמה מדברים על מה לקחת מהימים נוראים.
 
אני מעיד אחרת מכח קשר עם בעלי מוסר ודיבור איתם.
באלול הקודם הייתה לי שיחה ארוכה עם אחד מהמשגיחים הגדולים בדור.
שביאר לי בארוכה שתקופת הימים נוראים היא תקופה להעמיד יראת ה' בלב האדם שמתוך כך הוא יעבוד כל השנה.
אשמח אם תציין את השם.
ככלל, בדרך רבותינו בעלי המוסר, כל תקופה במעגל השנה אמורה להעמיד קרבה לבורא לכל המשך החיים.
כמו שאומרים בשם הרב דסלר שמעגל השנה זה ספירלה (שעולה קומה בכל סיבוב) ולא חישוק (שנשאר באותו גובה).
וכמש"כ ברור שבספרים לא יהיה כתוב רמז לזה.
אני מדבר על ספרי בעלי המוסר, כמו ר' ירוחם, מכתב מאליהו, אור יחזקאל, אור יהל, ועוד ועוד.
עוד ברור שגם אם בעלי המוסר אוחזים כמוני (ויכול להיות שאני טועה ורק אצל רבותי ראיתי כך - מדובר באנשים ששייכים לדור בעלי המוסר ולא משגיחים בני דורנו.) הרי שהם יצליחו להשפיע גם מתוך החדרה שימים נוראים הם ימי מלכות וקרבת ה' שהרי תוך כדי החדרת עניין זה שואבים מהלך חיים לכל השנה כולה.

וכמה מדברים על מה לקחת מהימים נוראים.
ברור.
כנ"ל, שמכל תקופה צריך לקחת להמשך החיים.
אבל זה כנספח, ולא כעיקר התקופה.

אתה הפכת את ה"לקחת מימים נוראים" לעיקר הימים נוראים,
וזו טעות עצומה.
 
אתה הפכת את ה"לקחת מימים נוראים" לעיקר הימים נוראים,
וזו טעות עצומה.
הפכתי את מה שיטת המוסר באה לעשות מימים נוראים.
פשוט די נראה לי שגם הגרב"ב קיים מצות תשובה בצורה מושלמת ואולי אפ' יותר מבעלי המוסר.

(לגבי שמות לא אציין שמות בפורום ציבורי אך בפרטי אשמח לדון איתך בצורה יותר מפורטת)
 
הפכתי את מה שיטת המוסר באה לעשות מימים נוראים.
פשוט די נראה לי שגם הגרב"ב קיים מצות תשובה בצורה מושלמת ואולי אפ' יותר מבעלי המוסר.
הדיון מי קיים יותר ממי הוא די קטנוני,
ולחלוטין לא מהווה סיבה לפרש את המוסר בפירושים שונים ומשונים.

נראה ששמעת משהו אחד ממישהו אחד,
ועל זה אתה בונה תאוריה שלימה על כל תורת המוסר.
לא זו הדרך ולו זו העיר.

לך תלמד בספרי רבותינו בעלי המוסר,
תראה מה זה אלול וסגולת זמנו, תראה מה זה ר"ה, מה זה מלכות, מה זה עשי"ת, מה זה יוה"כ,
ואחר כך, תתחיל לדון מה זה בדיוק ימים נוראים במשנת בעלי המוסר.
 
צר לי שאני צריך לומר זאת מפורש אך למדתי את אלו ועדיין אני אוחז ממה שאמרתי.
כבר כתבתי לך אולי קצת במרומז שכל הספרים האלו אכן העמידו את ארבעים יום קודם יוה"כ את הימים שקודם ר"ה את ר"ה את עשי"ת את יוה"כ את נעילה העמידו מלכות והעמידו זכרונות בצורה מסויימת ללא ספק ועדיין השאלה קיימת האם העמדת ימים אלו נועדת לצורך הימים עצמם או לא.
והאמת שלא כ"כ נראה לי שיש בדיוק הדברים שלנו ויכוח מסויים.

בנושא מי קיים יוצר נתפסת לזוטות המכוון היה להביא דוגמא לכך שודאי שבקיום עניין הימים עצמם הרי שקודם בעלי המוסר והשיחות בנושא הימים עצמם קיימו עניין זה.

ונראה לי שאנחנו די חוזרים על עצמינו בנידון.
 
עכ"פ ברור שאם אתה צודק לא היה שיחות מוסר כה רבות על המועדים כאשר המועדים הם זמנים לקיים מצוות.
משפט המראה חוסר בקיאות בכל מהלך תורת המוסר.

ע"פ תורת רבותינו בעלי המוסר, המועדים אינם "זמנים לקיים מצוות", אך מאידך גיסא הם אינם "היכי תמצא להעמדת יראת שמים כל השנה".

המועדים הם זמנים מסוגלים למה שהיה בהם.
פסח הוא זמן מסוגל לגאולה, ראש השנה הוא יום המלכות וזמן מסוגל להצליח בדין, יוה"כ הוא יום מסוגל למחילה, וכן הלאה.

מתוך הימים והמועדים הללו, אנו צריכים לקחת - כמו בכל דבר ברוחניות - המשך לכל השנה.
 
צר לי שאני צריך לומר זאת מפורש אך למדתי את אלו ועדיין אני אוחז ממה שאמרתי.
כבר כתבתי לך אולי קצת במרומז שכל הספרים האלו אכן העמידו את ארבעים יום קודם יוה"כ את הימים שקודם ר"ה את ר"ה את עשי"ת את יוה"כ את נעילה העמידו מלכות והעמידו זכרונות בצורה מסויימת ללא ספק ועדיין השאלה קיימת האם העמדת ימים אלו נועדת לצורך הימים עצמם או לא.
ברור שכן.
בעלי המוסר לא "העמידו" את הימים הנוראים כמו שאר המועדים בצורה אחרת ממה שהעמידו לפניהם.

הם העמידו את כל מהלך החיים של האדם, אחרת ממה שהעמידו לפניהם.

עיקר חידוש תנועת ותורת המוסר זה המחשבה וההתבוננות, כשמתוך כך מגיע ה"מה לקחת מזה".
כי כשבכל דבר רוחני אתה מביט בעיניים של התבוננות ומחשבה, אתה מגיע אוטומטית לשאלה "עם מה אתה יוצא מהיום או התקופה או האירוע שעבר עליך".
 
נערך לאחרונה:
משפט המראה חוסר בקיאות בכל מהלך תורת המוסר.

ע"פ תורת רבותינו בעלי המוסר, המועדים אינם "זמנים לקיים מצוות", אך מאידך גיסא הם אינם "היכי תמצא להעמדת יראת שמים כל השנה".

המועדים הם זמנים מסוגלים למה שהיה בהם.
פסח הוא זמן מסוגל לגאולה, ראש השנה הוא יום המלכות וזמן מסוגל להצליח בדין, יוה"כ הוא יום מסוגל למחילה, וכן הלאה.

מתוך הימים והמועדים הללו, אנו צריכים לקחת - כמו בכל דבר ברוחניות - המשך לכל השנה.
כמדומה שאתה מערבב את הרמח"ל והרב דסלר עם שאר בעלי המוסר תלמידי הגרי"ס.
 
כמדומה שאתה מערבב את הרמח"ל והרב דסלר עם שאר בעלי המוסר תלמידי הגרי"ס.
כדאי שתתעדכן,
ביסודות של הדברים כולם אותו דבר.
כולם קיבלו מר' ישראל את אותו מהלך.
נקודות החילוק היא אחרי היסודות, עם איזה עבודה מעשית לעבוד.
 
ברור שכן.
בעלי המוסר לא "העמידו" את הימים הנוראים כמו שאר המועדים בצורה אחרת ממה שהעמידו לפניהם.

הם העמידו את כל מהלך החיים של האדם, אחרת ממה שהעמידו לפניהם.

עיקר חידוש תנועת ותורת המוסר זה המחשבה וההתבוננות, כשמתוך כך מגיע ה"מה לקחת מזה".
כי כשבכל דבר רוחני אתה מביט בעיניים של התבוננות ומחשבה, אתה מגיע אוטומטית לשאלה "עם מה אתה יוצא מהיום או התקופה או האירוע שעבר עליך".
הוא אשר אמרתי אין בניינו כל ויכוח.
בעוד את מתעקש על ויכוח.
ואתה מגיב שבעלי המוסר העמידו דבריהם על הימים עצמם לצורך עצמם ומסיים שהם העמידו את הימים כמה לקחת מזה.

ואם בעלי המוסר הצליחו לגרום שע"י כל מחשבה יוצאים "עם מה אתה יוצא מהיום..." הם הצליחו בענק.
 
כדאי שתתעדכן,
ביסודות של הדברים כולם אותו דבר.
כולם קיבלו מר' ישראל את אותו מהלך.
נקודות החילוק היא אחרי היסודות, עם איזה עבודה מעשית לעבוד.
מה עניין זה לעדכון.
זה פשוט לא נכון בישיבות בדור האחרון התחילו להתעסק עם רמח"ל ולעזוב את דרך המוסר.
פשוט ודאי שלא היה דור לפני העכשווי שלמדו דרך ה' בסדר מוסר.
ושמעתי מתלמיד הגר"ש וולבה (אחד מהשלושה המפורסמים) שהוא לא מבין מה עניין משגיח לדרך ה'.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון