אברך מישיבת מיר

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
2,195
תודות
10,180
נקודות
535
בטעמא דקרא כתב שנשאל בשאלה זו: האם מלך חייב בכבוד אביו

וכתב להוכיח מדכתיב (מ"א ב', יט) גבי שלמה וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו, נמצא שכיבד את אמו אף שהיה מלך. ועי' בהפלאב בכתובות ק"ג ע"ב

והנה לפי מדרש חז"ל דאם המלך היינו רות נמצא דחיוב כבודה הוה מדאורייתא דאי הוה מדרבנן אין דוחה כיבודה את הדין של כבוד המלך.

עוד עי' מה שכתב השדי חמד (מערכת כף כלל קכא) שהיפה מראה כתב שאינו חייב בכבוד זקינו אלא בחיי אביו, והפני יצחק תמה עליו מאי שנא, ותירץ השדי חמד, שהוא דומיא דאשת אב שאינו חייב אלא בחיי אביו, עכת"ד.

וקשה איך שלמה כיבד את רות הא אביו ואמו לא היו בחיים ואינו חייב בכיבוד זקנתו, וא"כ מוכח שהחיוב לכבד את זקנו וזקנתו אפילו שלא בחיי אביו דהוה מצוה בפני עצמה לכבדם.

ונראה דזה תלו בפלוגתת הפוסקים :

דהנה דן השבות יעקב (ח"ב סימן צד) אם בן הבת חייב בכבוד זקינו, והביא ראיה מהא דאיתא בבבא בתרא (דף צא ע"ב) וישם כסא לאם המלך, ששלמה שם כסא לאמה של מלכות זו רות, שהיתה זקנתו של שלמה, אפילו הכי כבדה כל כך לשום לה כסא אצלו, ואי לאו דמחויב בכבודה, הא קי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

וכתב באלף למטה (דיני קדיש שער ד אות ח) ולפי זה נראה דאפילו זקן זקינו חייב בכבודו קצת, כמו ברות, אך יש לדחות דודאי רשאי היה לכבדה בשביל שהיה מיוצאי חלציה, וגם מחמת צדקתה ראויה לזכות לכל הכבוד הזה, ואין זה פגם בכבוד המלך, אבל מצד הסברא מתחייב בכבוד אבי אביו, ואפשר דגם בדורות שלמעלה מהם, יעו"ש.

נמצא דלדעת האלף למטה אין קשה ממה ששלמה כיבד את זקנו לאחר מות אביו ואמו, אך גם אין ראיה שמלך חייב בכבוד אביו.
 
יש לומר שהרי הוקש כבודם לכבוד המקום ולכן מלך חייב.
ולפי זה יש לדון אם חייב בכבוד אחיו הגדול.
זה תלוי האם כבוד אחיו הגדול הוא חלק מכיבוד אב או כבוד עצמי דאם הוא חלק מכיבוד אב א"כ ידחה כככל דין כיבוד אב.
 
לכאורה ודאי שכל ההיקש לכבוד המקום הוא רק על אביו ואמו,
מקורות????
לכאורה אם כל מה שצריך לכבד את אחיו הוה מחמת כיבוד אב כי אם הוא משום כבוד אביו, לפי שגנאי הוא לאדם שיתבזה בנו, והוא מצטער בזה הרבה, וא"כ ודאי שכיבוד זה הוקש לכבוד המקום
 
בטעמא דקרא כתב שנשאל בשאלה זו: האם מלך חייב בכבוד אביו

וכתב להוכיח מדכתיב (מ"א ב', יט) גבי שלמה וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו, נמצא שכיבד את אמו אף שהיה מלך. ועי' בהפלאב בכתובות ק"ג ע"ב

והנה לפי מדרש חז"ל דאם המלך היינו רות נמצא דחיוב כבודה הוה מדאורייתא דאי הוה מדרבנן אין דוחה כיבודה את הדין של כבוד המלך.

עוד עי' מה שכתב השדי חמד (מערכת כף כלל קכא) שהיפה מראה כתב שאינו חייב בכבוד זקינו אלא בחיי אביו, והפני יצחק תמה עליו מאי שנא, ותירץ השדי חמד, שהוא דומיא דאשת אב שאינו חייב אלא בחיי אביו, עכת"ד.

וקשה איך שלמה כיבד את רות הא אביו ואמו לא היו בחיים ואינו חייב בכיבוד זקנתו, וא"כ מוכח שהחיוב לכבד את זקנו וזקנתו אפילו שלא בחיי אביו דהוה מצוה בפני עצמה לכבדם.

ונראה דזה תלו בפלוגתת הפוסקים :

דהנה דן השבות יעקב (ח"ב סימן צד) אם בן הבת חייב בכבוד זקינו, והביא ראיה מהא דאיתא בבבא בתרא (דף צא ע"ב) וישם כסא לאם המלך, ששלמה שם כסא לאמה של מלכות זו רות, שהיתה זקנתו של שלמה, אפילו הכי כבדה כל כך לשום לה כסא אצלו, ואי לאו דמחויב בכבודה, הא קי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.

וכתב באלף למטה (דיני קדיש שער ד אות ח) ולפי זה נראה דאפילו זקן זקינו חייב בכבודו קצת, כמו ברות, אך יש לדחות דודאי רשאי היה לכבדה בשביל שהיה מיוצאי חלציה, וגם מחמת צדקתה ראויה לזכות לכל הכבוד הזה, ואין זה פגם בכבוד המלך, אבל מצד הסברא מתחייב בכבוד אבי אביו, ואפשר דגם בדורות שלמעלה מהם, יעו"ש.

נמצא דלדעת האלף למטה אין קשה ממה ששלמה כיבד את זקנו לאחר מות אביו ואמו, אך גם אין ראיה שמלך חייב בכבוד אביו.
עוד עי' בהפלאה בכתובות (קג ע"א) שכתב וכן מצינו גבי יוסף שהי' מלך והשתחוה לאביו ומתעסק בקבורתו כדאיתא בסוטה [דף ט ע"ב] במתני', יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול הימנו, ע"ש.

משמע שיוסף שהיה מלך על גויים היה לו דין מלך.

אולם יעוי' באור החיים (פרשת ויחי עה"פ "ויקרא לבנו ליוסף") שכתב שם לבאר דהא דיוסף בא ליעקב אף על גב דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, הוא דוקא במלך ישראל שנמשח ומלך על ישראל, אבל יוסף אף שהיה מלך כיון שלא מלך על ישראל היה יכול למחול על כבודו. עכ"ד.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון