הלכות שבת קפץ חשמל בשבת וביום טוב במשפחה ברוכת ילדים - מה המותר לעשות? (3 צופים)

[יצחק א]

אשמח למי שיוכל להביא בזה מקורות וסברות.

 

[יצחק א]

האם כשקפץ החשמל יש להתיר לפעמים הדלקת חשמל ע"י קטן בשינוי? (לבירור ולא למעשה)

כתב הרמ"א (שו"ע שכח סעיף יז):
"מותר לומר לא"י לעשות תבשיל לקטן שאין לו מה לאכול, דסתם צרכי קטן כחולה שאין בו סכנה דמי" (ר' ירוחם ני"ב ח"ט ורמב"ן ורשב"א).

ונחלקו הפוסקים עד איזה גיל נחשב הקטן כחולה שאין בו סכנה. בערוך השולחן כתב שכל עוד אינו יכול לאכול ככל אנשים, דינו כחולה שאין בו סכנה. בשו"ת מנחת יצחק כתב שלענין צרכי אכילתו נחשב קטן לחולה שאין בו סכנה עד גיל תשע. בשו"ת אור לציון כתב שקטן לענין זה הוא עד שלש עשרה שנה. ודעת הגרי"ש אלישיב שבדרך כלל נוקטים שעד בן שנתיים או שלש שנים דינו כחולה שאין בו סכנה, אך יש דברים שמתירים עד גיל מבוגר יותר, כמו נטילת תרופה שמתירים לו לקחתה עד גיל שלש או ארבע או אפילו חמש שנים, וכמו לומר לנכרי שידליק עבורו את האור שמתירים עד גיל שבע או שמונה שנים (משנה אחרונה).

(לענין צינה, מופיע בשו"ע שלגבי קטן נחשב כחולה שאין בו סכנה גם כשאין הקור גדול, וצ"ע אם דבר זה הוא גם כן לענין חום, האם נאמר שמסתמא שכשיום חם מסתמא הוא צורך מאוד לקטן, או לא, וצ"ע, וידוע שנחלקו אחרונים, האם כמו שאומרים הכל חולים אצל הצינה ה"ה אצל החמה, אלא שזה כשיש קור גדול וחום גדול, ואף שבקור קטן נחשב קטן כחולה, אפשר שבחום קטן לכו"ע אינו נחשב כחולה, וצ"ע).

והנה, במקום שאכן נחשב כחולה שאין בו סכנה, מותר לומר לגוי לעשות אפילו מלאכה דאורייתא, וזהו דין פשוט.

אלא יש לעיין אם יש מה לעשות במקום שאין מצוי לו גוי,

והנה, בדין חולה שאין בו סכנה, פסק השו"ע (שכח יז) שמותר לעשות עבורו רק מלאכה דרבנן בשינוי.
אלא שיש כמה אחרונים (שו"ע הרב, אגלי טל ועוד), שמכריעים שמותר גם לעשות מלאכה דאורייתא בשינוי, לצורך חולה שאין בו סכנה, והגרש"ז אוירבך כתב, שאפשר לסמוך ע"ז כשא"א בענין אחר.

ולכן יש לדון אם יהיה אפשר להתיר במקרים מסויימים (שמוגדרים כצרכי הקטן) להרים מתג החשמל על ידי ישראל בשינוי.

אלא שאין זה פשוט, כי בזה כיון שאין כאן שינוי בעצם המלאכה, י"ל שאין זה נחשב שינוי, וכך הבין השש"כ (וזה ע"פ תשובת מהר"ח או"ז, שכותב שהנחת קדירה על האש בשינוי אסור מדאורייתא), והתקשה בזה על מה שהתיר הגרש"ז שינוי בכיו"ב.
ובארחות שבת כתבו, דהדלקת חשמל בשינוי היא שינוי מדאורייתא, אלא שאף על פי כן, לדעת הגריש"א לענין דברים שמתירים בשינוי אין זה בכלל ההיתר, ולכן לשיטתו הרמת חשמל אינו נחשב שינוי, ואילו הגרשז"א חולק בזה.

אלא כאן יש לומר, דכיון שיש בזה פלוגתא, ייתכן שיש לסמוך בזה ליתן לקטן להדליק בשינוי, וכדכתב הב"י בסי' רסט להקל בדבר שיש בו מחלוקת.
(וז"ל הפסקי תשובות אורח חיים סימן שמג אות ג: ודבר שיש בו מחלוקת הפוסקים, ויש דיעות בפוסקים המתירים לכתחילה [וכגון פתיחת פקקי בקבוקים (ע' סי' שי"ד), ופתיחת דלת מקרר כשהמנוע אינו בפעולה עתה (ע' סי' רע"ז אות ו')], וכן כל כיוצא בזה, וכן שאר הנהגות שקיבל אדם על עצמו כחומרא, ומעיקר הדין מותר לעשותו, שפיר רשאי להקל לכתחילה לצוות לקטן לעשותו, אפילו הוא בנו ואפילו הגיע לחינוך, וכמבואר בסימן רנ"ט אות ב', עיין שם).

ונראה שבאופן שמנתק מהחשמל (ע"י טלטול בגופו) את הפלטה והמיחם, הרי שלהרבה דעות כל חשמל שאין בו חוט להט הוי דרבנן, ואם כן בזה שפיר טפי להקל, הן מצד שאז עצם הנידון דרבנן להרבה פוסקים שהוא קיל יותר, והן מצד שיש פוסקים שמתירים איסור דרבנן בלא שינוי לצורך חולה.

ובזה נוכל לצרף גם עוד סברות להקל:
שדעת הגר"ז (או"ח שמג ו), שיש להתיר באקראי לומר לקטן לעשות איסור דרבנן אף לצורך גדולים כשהוא לצורך מצוה.
וכן שבשו"ע מתיר באיסור דרבנן שבות דשבות לצורך מצוה או לדבר שצריך הרבה, ויש פוסקים שהיתר שבות דשבות לצורך מצוה הוא גם על ידי ישראל (וגם שהוא פלוגתא, בקטן יש להתיר יותר).

לסיכום: קטן (בגילאים שנתבארו) מוגדר כחולה שאין בו סכנה לגבי דברים הצריכים לו מאוד, ומותר בזה אמירה לגוי גם באיסור דאורייתא.
וזה מצוי מאוד בבית עם ילדים קטנים, בעיקר כשקפץ החשמל בלילה.
ובמקרים כאלו, כששייך היתר של "חולה שאין בו סכנה", כשאין גוי, נראה לכאורה שיש לסמוך לנתק הפלטה והמיחם, ואז לומר לקטן להדליק החשמל בשינוי, כגון במרפק.
(ולענין להתיר להדליק פלטה ומיחם, כשאכן יש בזה צורכי חולה שאין בו סכנה, גם יהיה אפשר להתיר לפי הגרשז"א בשעה"ד אפי' ע"י ישראל בשינוי, וא"כ ק"ו בקטן, אלא זה פחות מרווח, ובד"כ אפשר להסתדר ע"י העברה לשכנים, וגם יש מאכלים אחרים בד"כ, אבל מצד הגוף חימו, לכאורה הפתרון בזה, לחבר לשעון שבת שאז הפעלת הגוף חימום הוא בגרמא).

כך עלה בידי לע"ע לכאורה, לפי חשבון דעות הפוסקים (אם כי אעיר שהענין מבוסס על הרבה מאוד הנחות, שבכל אחת יש מפקפקים, ואכמ"ל).
ואשמח להערות בזה.
וכמובן הכל לבירור בעלמא ולא למעשה.

 

[מראה מקום]

 

[מראה מקום]

 

[כמעיין המתגבר]

צינה או הכנת תבשיל הם דברים שיש בהם דררא של סכנת נפשות, כי במקרי קיצון זה יכול להביא לסכנת נפשות. צינה זה לא כמו בזמנינו שלוקחים אקמול במקרה הטוב ואנטיביוטיקה במקרה הפחות טוב - הצינה עד לפני מאה שנה הרגה תינוקות וילדים רבים בכל חודש וחודש.
לעומת זאת להיות בחושך בלילה, כשהאב יכול להיות עם הילדים, אינו כלל דבר קשה, ועד לפני מאה שנה זה היה המצב בכל לילה, ורק לאנשי ממון היו נרות לכל הלילה בכל חדר וחדר, על כן יש להיזהר בהשוואת הדברים.

 

[יעקב 5]

אני מצטרף לשאלה,
ומוסיף שלפעמים ילדים עלולים להיכנס להיסטריה מחושך פתאומי,
האם זה כמו ילד נעול בחדר?

 

[יצחק א]

אני מצטרף לשאלה,
ומוסיף שלפעמים ילדים עלולים להיכנס להיסטריה מחושך פתאומי,
האם זה כמו ילד נעול בחדר?

לחץ כדי לכווץ...

שו"ע רעו:
אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו וכו',
אבל אם הדליקו לצרכו או לצורך חולה ישראל אפילו אין בו סכנה
הגה: או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה (מרדכי פרק קמא דשבת)
מותר לכל ישראל להשתמש לאורו

על פי זה כתבו אחרונים, כגון הארחות שבת:


אבל לא מצינו שיש בזה סכנה כמו ילד שננעל בחדר, ששם זה נחשב פיקו"נ.

 

[יצחק א]

צינה או הכנת תבשיל הם דברים שיש בהם דררא של סכנת נפשות, כי במקרי קיצון זה יכול להביא לסכנת נפשות. צינה זה לא כמו בזמנינו שלוקחים אקמול במקרה הטוב ואנטיביוטיקה במקרה הפחות טוב - הצינה עד לפני מאה שנה הרגה תינוקות וילדים רבים בכל חודש וחודש.
לעומת זאת להיות בחושך בלילה, כשהאב יכול להיות עם הילדים, אינו כלל דבר קשה, ועד לפני מאה שנה זה היה המצב בכל לילה, ורק לאנשי ממון היו נרות לכל הלילה בכל חדר וחדר, על כן יש להיזהר בהשוואת הדברים.

לחץ כדי לכווץ...

הם דברי טעם, ופשטי הסוגיות נוטים לזה, וכמו סוגיית אסובי ינוקא ולפופי ינוקא, והרמב"ם שאוסר ללחוץ על כריסו של קטן.
אך הרמ"א ברע"ו לומד זאת לענין נר.
והרבה אחרונים רואים שלמדו זאת במשמעות יותר מרחיבה.

 

[אני יודע]

דעת הרב אלישיב שאין לצרף אף לא בתור סניף לעניין איסור דרבנן את הצד שכיבוי או הדלקת חשמל אינו אסור מדאו'

 

[יצחק א]

דעת הרב אלישיב שאין לצרף אף לא בתור סניף לעניין איסור דרבנן את הצד שכיבוי או הדלקת חשמל אינו אסור מדאו'

לחץ כדי לכווץ...

אך עכ"פ, כיון שיש פוסקים שחולקים ע"ז, אם כן למי שאינו מתחשב אך ורק בדעת הרב אלישיב, יש לכאורה לצרף.

 

[כמעיין המתגבר]

אך עכ"פ, כיון שיש פוסקים שחולקים ע"ז, אם כן למי שאינו מתחשב אך ורק בדעת הרב אלישיב, יש לכאורה לצרף.

לחץ כדי לכווץ...

לאמיתו של דבר הדלקת אור בשבת דומה מאוד לפתיחת דלת וסגירתו, שזה לא נחשב בונה, כי הדרך לסגור ולפתוח, וכן לכבות ולהדליק את האור, ולומר שזה איסור דאורייתא (אם לא מדובר בדבר הנדלק לתקופה ארוכה) הוא תמוה למי שניגש לענין ללא דעות קדומות, קל וחומר כשמדובר בחפץ עם בטריות והוא מיטלטל, שהרי בנין בכלים אינו אלא אם כן הוא בנין חשוב מאוד.
בכלל נושא החשמל נעשה אצל הציבור כאיסור כרת, לאמיתו של דבר מי שנוסע בקורקינט ויש אורות חשמליים בגלגלים לנוי ואינו צריך כלל את האורות מלבד לקצת נוי וכל כיוצא בזה, אני נוטה שמותר אפילו מדרבנן.

 

[אני יודע]

כיון שיש פוסקים שחולקים ע"ז,

לחץ כדי לכווץ...

מי?

 

[יצחק א]

מי?

לחץ כדי לכווץ...

הגרע"י תופס זאת כדרבנן (כשאין חוט להט) גם בלי צירופים, הגרשז"א סובר מעיקר הדין שהוא דרבנן, ומיקל לפסוק כן בבתי חולים וכדו',

אני מצרף כאן גם תשובת ר"א וויס, שלמרות שסובר שחשמל הוא דאורייתא, מיקל בשעה"ד לצרף, בקטן שנעול בחוץ ויש קוד חשמלי.

וכותב שם:
והנה כבר ביארתי במק"א דיש לנו להניח שסגירת מעגל חשמלי חשש דאורייתא יש בה, אמנם אם יקישו את המספרים ע"י שינוי לכאורה הוי דרבנן. ואף שדנתי במקום אחר דאפשר דאין פטור בשינוי אלא במעשה מלאכה גופא משא"כ במי שאינו אלא מקיש על צג והמלאכה נעשית ע"י מעגלים אלקטרוניים אפשר שאין בזה פטור שינוי, אך יותר נראה דאף בזה יש דין שינוי, ואין זה אלא שבות.
ועוד זאת כתבתי במק"א דכאשר מדובר במצוקה גדולה, דאף שאין בה כל צד פקו"נ מ"מ יש בה צער גדול, יש מקום לצרף בהדי ספיקי אחרינא את דעת האחרונים, שרבים וגדולים הם, שנקטו דסגירת מעגל חשמלי הוי איסור דרבנן משום מוליד. אמנם אין זה אלא במקרים היוצאים מן הכלל, כמבואר.