ראיתי במוסף ש״ק של יתד נאמן השבוע שהאריכו בזה מאד יפה
והביאו שם שהח״ח זיע״א נהג להכות רק כשהוזכר ״המן בן המדתא״ עם שם אביו, כך העיד רבי שמואל פליסקין זצ״ל מתלמידיו, והביאו לבאר שהמלחמה שלנו אינה בהמן כהמן אלא באומה שהוא מגיע ממנה ״מלחמה לה׳ בעמלק״ ולכן כשהוא מוזכר עם יחוסו הרי אנו מוחים ולא כשהוא מוזכר לבדו
ועוד הביאו שם מספר קרבן העני שכתב שנתגלה לו בחלום היום טעם על מנהג ישראל שהתינוקות מכים את המן בשעת הקריאה, מפני שהגזירה בפורים היתה על הגופים בשונה מחנוכה, וזה גזירה גם על הקטנים ״מנער ועד זקן טף ונשים״, וממילא גם הקטנים שייכים בקריאת המגילה, ולכן מצווה להביא קטנים לשמוע מגילה, אלא כדי שהקטנים ירצו לבוא לשמוע תקנו שיכו את המן כשמזכירים את שמו וממילא מוכרחים לשמוע.
והביאו עוד, שבבן איש חי כתוב שהיה מכה רק בהמן הראשון והאחרון (וזה מתאים עם דברי הח״ח שאז הוא מוזכר בשם אביו).
