לא הבנתי בכלל
אם אתה רוצה דברים שמצערים את הגוף, אתה יכול ללכת יחף על אבנים בלי גרביים, לישון על הריצפה בלי כרית, אולי סתם לא לישון כל היום וכל הלילה, לעמוד כל היום על רגל אחת, לעמוד כל היום בשמש בחום, לעשות תענית דיבור, ועוד
יש גם מנהג לעשות מלקות בערב יוה''כ, אולי אפשר גם ביו''כ עצמו (בלי הוצאת דם כמובן)
השאלה האם יש ענין בזה בכלל ...
 
לא הבנתי בכלל
אם אתה רוצה דברים שמצערים את הגוף, אתה יכול ללכת יחף על אבנים בלי גרביים, לישון על הריצפה בלי כרית, אולי סתם לא לישון כל היום וכל הלילה, לעמוד כל היום על רגל אחת, לעמוד כל היום בשמש בחום, לעשות תענית דיבור, ועוד
יש גם מנהג לעשות מלקות בערב יוה''כ, אולי אפשר גם ביו''כ עצמו (בלי הוצאת דם כמובן)
השאלה האם יש ענין בזה בכלל ...
גם אני במושכל ראשון הייתי בז לעניין, כיוון ש"רצון וציווי ה'" הוא קיום חמישה עינויים, ומי שציווה שנתענה, ציווה למסוכן לאכול כל אחד כפי שיעורו, ואין אנו גוזרים גזירות מדעתנו.

אבל מה לעשות והרב @ישעיהו מנחלת דן צודק, וראינו כבר בדברי רבותינו עניין לענות את עצמינו יתר על המידה
כדאיתא בשבת קיד: "וליתקע, כי היכי דלידעי דשרי בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה" ופירש"י "דיום הכפורים שרי בקניבת ירק תלוש, לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם, שיהו מוכנים לחתכן ולפרמן, דאמרינן לקמן דשרי, משום דהוי עינוי שרואה ומזמן ואינו אוכל!".
רואה אתה שהתירו לעשות "מכין" רק משום שמוסיף הדבר עוגמת נפש.

ועל כן הנה עצתי לרב ישעיהו שליט"א
משעת המנחה ולמעלה ניתן לפתוח מספר חטיפים המעוררים ריח, וכך לגרום עוגמת נפש - גם למי שאינו ניזון בשיעורים
ודווקא מן המנחה ולמעלה, לפי שהרמב"ן עה"מ כותב שב' בעיות יש אם לפני"ז, א. שיראה שמא מכין לצורך היום, ב. שמא באמת יאכל חלילה, משא"כ לקראת צאת הצום נפשו לא כ"כ תתאוה שיבא לשגיאה כה חמורה

גמח"ט!

[אגב, ראיתי בקובץ מאמרים של הרב מזוז זצ"ל שסיפר לו אחד מחכמי תוניס ר' יצחק בן ואליד, שנהגו כמה בתי כנסיות בצרפת שאחר תפילת מוסף הגבאי מזמין את כולם לחדר הקידושים ובו שולחן ערוך כל טוב, מאכל ומשקה, ואומר להם "רבותי! הכנתי עבורכם סעודה דשינה, אבל מה לעשות ויום הכיפורים היום והקב"ה רוצה שנצטער על עוונותינו!" ומיד הולכים כולם להתפלל מנחה בלב שבור.]
 
עדיין לא כתוב שיש ענין להוסיף בעינויים, אלא שהתירו להכין למוצאי יוה''כ, משום שיש בזה עינוי.
זה לא אומר שצריך לחזר אחרי קניבת ירק, אדרבה, המנהג להחמיר בקניבת ירק כמ''ש הרמב''ם והשו''ע
 
אם הבנתי את השאלה נכון, והשואל מחפש "תחליפים" ל"צער התענית" -
אז מה פתאום! יוה"כ אינו יום של צער ולא יום של אבילות! בניגוד לתשעה באב, שהתענית יסודה באבילות וצער,
התענית ביוה"כ עניינה להידמות למלאכים, שלא שייך אצלם ענייני חומר - לא אכילה ולא שתיה וכל כה"ג.
[רק להעיר, שרבינו יונה מבאר שמצוות אכילה בתשיעי היא-היא הסעודת יו"ט שהיה ראוי לעשות ביוה"כ, רק היות ואי אפשר אז - ציוותה תורה לעשותה בתשיעי]
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים", מאי טעמא, יום סליחה ומחילה הוא! יום של ים אהבה ורחמים.
ובניגוד לשאר תעניות שמקפידים שלא לתת לילדים מיני מתיקה וכדומה, ביוה"כ לא מקפידים על כך.
ויש לזה הרבה ראיות, ופשוט ואינו צריך לפנים, רק אין כעת הזמן להאריך בזה
גמר חתימה טובה
 
אם הבנתי את השאלה נכון, והשואל מחפש "תחליפים" ל"צער התענית" -
אז מה פתאום! יוה"כ אינו יום של צער ולא יום של אבילות! בניגוד לתשעה באב, שהתענית יסודה באבילות וצער,
התענית ביוה"כ עניינה להידמות למלאכים, שלא שייך אצלם ענייני חומר - לא אכילה ולא שתיה וכל כה"ג.
[רק להעיר, שרבינו יונה מבאר שמצוות אכילה בתשיעי היא-היא הסעודת יו"ט שהיה ראוי לעשות ביוה"כ, רק היות ואי אפשר אז - ציוותה תורה לעשותה בתשיעי]
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים", מאי טעמא, יום סליחה ומחילה הוא! יום של ים אהבה ורחמים.
ובניגוד לשאר תעניות שמקפידים שלא לתת לילדים מיני מתיקה וכדומה, ביוה"כ לא מקפידים על כך.
ויש לזה הרבה ראיות, ופשוט ואינו צריך לפנים, רק אין כעת הזמן להאריך בזה
גמר חתימה טובה
נפ"מ למעשה ילדי שאל אותים האם מותר לאכול ממתקים ביו"כ
כמו בשאר התעניות
עניתי לו אדרבה מי שאוכל צריך לאכול ממתקים לכבוד היום
הטעם שבשאר תעניות אסור לאכול ממתקים הוא משום אבלות
ולכאו' לא שייך ביו"כ
צ"ע האם יש עונג יו"כ?
 
נפ"מ למעשה ילדי שאל אותים האם מותר לאכול ממתקים ביו"כ
כמו בשאר התעניות
עניתי לו אדרבה מי שאוכל צריך לאכול ממתקים לכבוד היום
הטעם שבשאר תעניות אסור לאכול ממתקים הוא משום אבלות
ולכאו' לא שייך ביו"כ
צ"ע האם יש עונג יו"כ?
מצות עונג עיקרה באכילה ושתיה [וכמ"ש בשבת קי"ח ב': "במה מענגו וכו' בתבשיל של תרדין , ודגים גדולים, וראשי שומין"] וזה לא שייך ביו"כ.
ומצינו עוד חילוק בין ט"ב ליו"כ. שבת"ב אין מריחים בשמים משום האבלות (שעה"צ סימן תקנו, א). ואילו ביום הכיפורים נוהגים להריח ולברך עליהם. והוא כמשנ"ת.
 
נפ"מ למעשה ילדי שאל אותים האם מותר לאכול ממתקים ביו"כ
כמו בשאר התעניות
עניתי לו אדרבה מי שאוכל צריך לאכול ממתקים לכבוד היום
הטעם שבשאר תעניות אסור לאכול ממתקים הוא משום אבלות
ולכאו' לא שייך ביו"כ
צ"ע האם יש עונג יו"כ?
יש נושא האם יש ספיה ביוה"כ להאכיל לקטן יותר ממה שצריך
הגרנ"ק מאריך בזה בחו"ש כמובן מתיר אבל יש כזה נידון..
 
יש נושא האם יש ספיה ביוה"כ להאכיל לקטן יותר ממה שצריך
הגרנ"ק מאריך בזה בחו"ש כמובן מתיר אבל יש כזה נידון..
כך היא דעת המנ"ח בסוף מצוה שיג שאסור להאכיל קטן ביו"כ אלא מה שנצרך לקיום נפשו. אבל כבר כתב המשנ"ב בסימן תרטז ס"א: "התינוקות מותרים בכל אלו. ומותר לגדול להאכילו ולהשקותו ולסוכו ולרוחצו". וכבר מבואר כן בספר הישר לר"ת סימן נא-נב.
[קשה לי לתפוס למעשה את הנהגת המנ"ח... התינוק בן החודש ימים מתעורר בלילה, וממרר בבכי לינק, ואסור ליתן לו... ולמ"ד קטן האוכל נבילות בי"ד מצווין להפרישו, גם צריך להרחיק ממנו את האוכל והשתיה...]
 
לענ''ד התורה ציותה ועניתם וכמו שדרשו חכמים חמשה (או ששה) עינויים ומי שלא יכול לקיים אכילה ושתיה מאונס (ולא שאינו חיב במצוות) ראוי שישתדל להחמיר בשאר עינויים כפי כוחו ואין המטרה רק מניעת עונג.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון