לא הבנתי בכלל
אם אתה רוצה דברים שמצערים את הגוף, אתה יכול ללכת יחף על אבנים בלי גרביים, לישון על הריצפה בלי כרית, אולי סתם לא לישון כל היום וכל הלילה, לעמוד כל היום על רגל אחת, לעמוד כל היום בשמש בחום, לעשות תענית דיבור, ועוד
יש גם מנהג לעשות מלקות בערב יוה''כ, אולי אפשר גם ביו''כ עצמו (בלי הוצאת דם כמובן)
השאלה האם יש ענין בזה בכלל ...
גם אני במושכל ראשון הייתי בז לעניין, כיוון ש"רצון וציווי ה'" הוא קיום חמישה עינויים, ומי שציווה שנתענה, ציווה למסוכן לאכול כל אחד כפי שיעורו, ואין אנו גוזרים גזירות מדעתנו.
אבל מה לעשות והרב
@ישעיהו מנחלת דן צודק, וראינו כבר בדברי רבותינו עניין לענות את עצמינו יתר על המידה
כדאיתא בשבת קיד: "וליתקע, כי היכי דלידעי דשרי בקניבת ירק מן המנחה ולמעלה" ופירש"י "דיום הכפורים שרי בקניבת ירק תלוש, לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם, שיהו מוכנים לחתכן ולפרמן, דאמרינן לקמן דשרי,
משום דהוי עינוי שרואה ומזמן ואינו אוכל!".
רואה אתה שהתירו לעשות "מכין" רק משום שמוסיף הדבר עוגמת נפש.
ועל כן הנה עצתי לרב ישעיהו שליט"א
משעת המנחה ולמעלה ניתן לפתוח מספר חטיפים המעוררים ריח, וכך לגרום עוגמת נפש - גם למי שאינו ניזון בשיעורים
ודווקא מן המנחה ולמעלה, לפי שהרמב"ן עה"מ כותב שב' בעיות יש אם לפני"ז, א. שיראה שמא מכין לצורך היום, ב. שמא באמת יאכל חלילה, משא"כ לקראת צאת הצום נפשו לא כ"כ תתאוה שיבא לשגיאה כה חמורה
גמח"ט!
[אגב, ראיתי בקובץ מאמרים של הרב מזוז זצ"ל שסיפר לו אחד מחכמי תוניס ר' יצחק בן ואליד, שנהגו כמה בתי כנסיות בצרפת שאחר תפילת מוסף הגבאי מזמין את כולם לחדר הקידושים ובו שולחן ערוך כל טוב, מאכל ומשקה, ואומר להם "רבותי! הכנתי עבורכם סעודה דשינה, אבל מה לעשות ויום הכיפורים היום והקב"ה רוצה שנצטער על עוונותינו!" ומיד הולכים כולם להתפלל מנחה בלב שבור.]