סוכות, שמח"ת ושמ"ע אתרוג שבלע איסור

[גרינפלד]

כתב השלטה"ג (סוכה לה, ב) שאתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור פסול. והמג"א (סי' תרמט סק"כ) כתב שאינו מוכרח, כיון שהפסול הוא רק כשאיסורו מחמת עצמו, אבל כאן אין איסורו מחמת עצמו. והגרעק"א (בהגהותיו שם) כתב להוכיח כן מהגמ' בסוכה (לה, א).

ואולי היה מקום לדון שהנה יש מחלוקת בחולין (קח, א) בחתיכה שבלעה איסור האם אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה, ולשיטת הר"ן (מג, א מדה"ר) וראשונים נוספים הנידון הוא גם לגבי האם החתיכה עצמה חוזרת להיתר אם יסחט ממנה כל האיסור, וכן להר"ן ועוד ראשונים הנידון הוא בכל האיסורים, וכן ס"ל להשלטה"ג (חולין לד, א מדה"ר אות ב).

וא"כ יש לבאר שהגמ' בסוכה שהוכיח ממנה הגרעק"א שהאתרוג כשר ס"ל שחתתיכה עצמה לא נעשית נבלה, וא"כ האתרוג עצמו נשאר מותר, אבל השלטה"ג פוסק שחתיכה עצמה נעשית נבלה, וא"כ נמצא שהאתרוג אסור. [וצריך תלמוד אם זו סברא נכונה, ואם לא יהא זה לפלפולא בעלמא, ועי' חת"ס (שבת קמ, ב) שגם פלפול שאינו נכון מועיל לזכור את המקורות המובאים בו].​

 

[גרינפלד]

ונידון מעין זה ראיתי באחד האחרונים לעניין שיטת ר' שמעון חולין קכט: שאוכֶל שאסור להאכילו גם לגוי [כמו אבר מן החי או איסורי הנאה שהגוי יכיר לו טובה על זה] לא נחשב כאוכל לגבי קבלת טומאה, מה הדין אוכֶל מותר שנבלע בו טעם של איסור, וכמובן שאין מוכרח לדמות את הדברים.​

 

[גרינפלד]

ובחיים וברכה הביא בשם העונג יו"ט שאם חלק מהאתרוג בלע איסור חלק זה הוא כמאן דליתא ונחשב חסר, ועי"ש עוד שבבלע על ידי כבישה גם נפסל.​

 

[נדיב לב]

הביא בשם העונג יו"ט

לחץ כדי לכווץ...

מסתבר בתשובה ד' הידועה לגבי חוטי ציצית כשרים שהתערבו עם מיעוט חוטים שלא לשמה.

 

[גרינפלד]

והראוני שבספר פרחי כהונה לר' רחמים חי חיותא הכהן סוכה ל"ה א' משמע מדבריו שתלוי בחנ"נ, והמגיה כתב להדיא שבנבלע בו בשר בחלב - יפסל [וצ"ל זה לשיטת הב"י והב"ח הובאו בש"ך יו"ד סי' צ"ד סקכ"ב שהבא מבשר בחלב דיינינן כמעיקרא].

מיהו מה שהביא שם מהבית השואבה שדן לדמות זאת לתרומה טמאה [והפרחי כהונה חילק מצד שלא נהפך לאיסור], לכאורה תרומה טמאה זה הרבה יותר מחנ"נ, והדבר עצמו טמא ואסור [אף שאם ישתלוהו ותיפקע הטומאה - מדאורייתא יחזור להיתר, עי' פסחים ל"ד א' ואבנ"ז].​

 

[גרינפלד]

מסתבר בתשובה ד' הידועה לגבי חוטי ציצית כשרים שהתערבו עם מיעוט חוטים שלא לשמה.

לחץ כדי לכווץ...

נמצא בסי' נ"א.

 

[גרינפלד]

מיהו מה שהביא שם מהבית השואבה שדן לדמות זאת לתרומה טמאה [והפרחי כהונה חילק מצד שלא נהפך לאיסור], לכאורה תרומה טמאה זה הרבה יותר מחנ"נ, והדבר עצמו טמא ואסור [אף שאם ישתלוהו ותיפקע הטומאה - מדאורייתא יחזור להיתר, עי' פסחים ל"ד א' ואבנ"ז].​

לחץ כדי לכווץ...

שוב ראיתי בבית השואבה שכתב שיתכן שיבואו ויחלקו בין תרומה טמאה לבלע איסור, אך לא נראה לחלק, ולכאורה צ"ע.​

 

[גרינפלד]

וא"כ יש לבאר שהגמ' בסוכה שהוכיח ממנה הגרעק"א שהאתרוג כשר ס"ל שחתתיכה עצמה לא נעשית נבלה, וא"כ האתרוג עצמו נשאר מותר, אבל השלטה"ג פוסק שחתיכה עצמה נעשית נבלה, וא"כ נמצא שהאתרוג אסור. [וצריך תלמוד אם זו סברא נכונה, ואם לא יהא זה לפלפולא בעלמא, ועי' חת"ס (שבת קמ, ב) שגם פלפול שאינו נכון מועיל לזכור את המקורות המובאים בו].​

לחץ כדי לכווץ...

והנה הגרע"א הוכיח כן ממה שלא אמרו בגמ' נפק"מ בדין של היתר אכילה נוסף על דין ממון, לאתרוג שבלע מאכל אסור, ובבית השואבה הביא קו' מעין זה בשם מהר"ש לנדא, בנו של הנודע ביהודה, וכ' שהגמ' לא אמרה כן דהוי מילתא דלא שכיחא.​

 

[גרינפלד]

והנה הפרי מגדים הקשה היכי משכח"ל אתרוג שבלע איסור ואינו נפסל מדין מבושל. ובחיים וברכה הל' אתרוג ולולב אות א' סק"י הביא כמה נפק"מ איך משכח"ל אתרוג שבלע איסור ואינו מבושל:​

1. הבכורי יעקב כתב שנפל רק במקצתו לתוך חֵלב רותח, ופסול מבושל אין כאן כיון שהרוב לא מבושל, אבל מצד בליעת איסור - כל האתרוג בלוע.​
2. המהרש"ם הביא מלחם הפנים יו"ד סי' צ"ו סק"ל שלשיטות שאתרוג הוי חריף, משכח"ל באתרוג שנחתך ע"י סכין של איסור [וכנראה מיירי בשאר הימים, שהרי ביום הראשון נפסל מצד חסר, ואולי רק הקליפה החיצונית נחתכה, ובזה ניחא שהמג"א דן גם לגבי היום הראשון].​
3. החיים וברכה כתב שמשכח"ל בנפל על דבר מלוח שאסור באכילה.​
4. עוד כתב שמשכח"ל שנפל על איסור חם, ונקט שאף שמבליע לא נחשב מבושל לגבי פסול אתרוג, כיון שזה רק רגע אחד, ועיי"ש מה שהאריך בזה.​

ויש שכתבו שמשכח"ל שנעץ באתרוג סכין שבלוע בו איסור.​