למה בציבור החרדי פחות עוסקים בתנ"ך?

[הבור רי"ק]

בלי להיכנס לכל הנידון, אבל לכאורה כאשר אמרו חז"ל 'בין חמש למקרא בן עשר למשנה ובן חמש עשרה לגמרא', כמו שברור כי בזמנם לא היו משקיעים בגמרא קודם גיל חמש עשרה, כך גם עיקר ההשקעה במקרא הייתה דווקא בשנים של חמש עד עשר ולא יותר.​

לחץ כדי לכווץ...

המשנה כתבה באיזה גל להתחיל, ורצתה לומר גם שמקודם שניגשים ללימוד התלמוד ראוי וצריך ללמוד מקרא,
ומהיכ"ת שלא נלמד כיום גם לאחר שהתחלנו ללמוד תלמוד?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

המשנה כתבה באיזה גל להתחיל, ורצתה לומר גם שמקודם שניגשים ללימוד התלמוד ראוי וצריך ללמוד מקרא,
ומהיכ"ת שלא נלמד כיום גם לאחר שהתחלנו ללמוד תלמוד?

לחץ כדי לכווץ...

וכך שנינו ''לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד'' (קידושין ל.)

 

[הושע]

וכך שנינו ''לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד'' (קידושין ל.)

לחץ כדי לכווץ...

מדוע נקרא שמה בבלי?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

מדוע נקרא שמה בבלי?

לחץ כדי לכווץ...

כי נכתבה בבבל
וזה שהיא בלולה במקרא משנה תלמוד אינו קשור לענין הישלש שהוא כפשוטו כמו שמוכח מהסוגיא של חישוב השנים והימים מי ידע כמה חיי

 

[אברך מעמיק]

וכך שנינו ''לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד'' (קידושין ל.)

לחץ כדי לכווץ...

אכן משם ראיה לדבריי, כי כתב הרמב"ם - ודבריו מסתברים - שאחר שכבר הורגל העיקר רק להשקיע בחזרה על מנת שלא לשכוח חוכמתו, וממילא מסתבר שאחר שכבר הורגל בלימוד המקרא, עליו להקדיש עיקר זמנו ללימוד המשנה, ולאחר מכן הגמרא.
ויותר מזה, כי הרי בדיוק בזה מתקיים לעולם ישלש אדם שנותיו, כי מגיל חמש עד עשר עוסקים בעיקר במקרא, מגיל עשר עד חמש עשרה בעיקר במשנה, ומגיל חמש עשרה עד עשרים בעיקר בגמרא לידע שורשי סברות החכמים, ולאחר מכן יוצאים לעולם כאשר מקדישים כל זמן פנוי להוסיף עמל עצמי בלימוד החכמה ותורתה, וכדברי הרמב"ם הנ"ל. [ואם בגיל חמש עשרה, זמן לימוד הגמרא ישקיעו בלימוד מקרא הרי שאין לנו שליש במקרא וכו', ועל תקופה זו של כח הגמרא אצל הנער אמרו חכמים 'מנעו בניכם מן ההגיון, והוזכר לעיל ואכמ"ל].

 

[אברך מעמיק]

אם כי בקידושין ל. מבואר כי גדר השילוש הוא לימים, אך מסתבר כי על ימי הנעורים בהם יש שנים מוגדרות, ולא שייך כ"כ 'מי ידע כמה חיי', אין כוונת הגמרא, אלא על מהלך החיים הכללי. (אלא שלפי"ז יקשה מדברי הרמב"ם באיזה זמן עוסק, ויל"ע).

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אכן משם ראיה לדבריי, כי כתב הרמב"ם - ודבריו מסתברים - שאחר שכבר הורגל העיקר רק להשקיע בחזרה על מנת שלא לשכוח חוכמתו, וממילא מסתבר שאחר שכבר הורגל בלימוד המקרא, עליו להקדיש עיקר זמנו ללימוד המשנה, ולאחר מכן הגמרא.
ויותר מזה, כי הרי בדיוק בזה מתקיים לעולם ישלש אדם שנותיו, כי מגיל חמש עד עשר עוסקים בעיקר במקרא, מגיל עשר עד חמש עשרה בעיקר במשנה, ומגיל חמש עשרה עד עשרים בעיקר בגמרא לידע שורשי סברות החכמים, ולאחר מכן יוצאים לעולם כאשר מקדישים כל זמן פנוי להוסיף עמל עצמי בלימוד החכמה ותורתה, וכדברי הרמב"ם הנ"ל. [ואם בגיל חמש עשרה, זמן לימוד הגמרא ישקיעו בלימוד מקרא הרי שאין לנו שליש במקרא וכו', ועל תקופה זו של כח הגמרא אצל הנער אמרו חכמים 'מנעו בניכם מן ההגיון, והוזכר לעיל ואכמ"ל].

לחץ כדי לכווץ...

סוגית הגמ' של מי ידע כמה חיי מוכיחה בפשטות שלא כהרמב''ם
ולגבי הסברא יש לדחות שתמיד יש מה להעמיק בדרך קריאת המקרא בשימת לב לדקדוקי אותיותיו ופרטיו קישורי תיבותיו
וכן במשנה אמרו בויקרא רבה לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות שאם ירתק יפתחו לו אם לתלמוד לתלמוד אם לאגדה לאגדה וכן שלא ישכחם צריך לחזור תמיד הרבה וכמה שלומד יותר יש לו יותר משניות של תמצית מסקנותיו ויש לו יותר על מה לחזור ובעלי משנה קדמונים היו בעלי שש מאות סדרי משנה כמבואר חגיגה יד כמדומה ובמדרש יש על מתושלח (פרשת שבוע) שהיה שונה תשע מאות סדרי משנה.