ליקוט
מביאים מלבי"ם על הפסוק הנ"ל שכותב "מעתה יהיו ימי חיי האדם ק"כ שנה, ומאז התחיל ה' לקצר ימי חיי האדם וכו', שמשה לא חי רק ק"כ שנים כשנים הקצובים", ע"ש. וכן ביארו הי"א בראב"ע.
ובספר לבנימין אמר, תשובות הגרח"ק, נשאל בזה והוסיף השואל שיש מכתב מהח"ח שמברך ככה, והשיב הגרח"ק "נקט אריכות ימים". ומביא בהערה שבספר הגאון מובא שהיה רגיל הגר"א לברך עד מאה שנים.
מהג"ר מאיר שטרן שליט"א שהוא נכח כשהג"ר יעקב קמנצקי ז"ל פגש הגריד"ס מבוסטון באיזה שמחה ובירך אותו עד מאה ועשרים. הגריד"ס אמר לו שאין מקור שא"א לחיות יותר ממאה ועשרים שנה והגרי"ק הרהר קצת ואמר שנכון הוא שאין לזה מקור.
אבל דומני שמצאתי מקור. אין לי זמן לחפש עכשיו אבל מונח לי בראש שהיה בתנא דבי אליהו. מ"מ אין הכרח שלא יתכן לחיות יותר ויש לפרשו שבאופן כללי לא חיים יותר.
פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו
(ג) לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו ק"כ שנה רוחי היא הנשמה מן העליונים כענין שנא' ויפח באפיו נשמת חיים. באדם לעולם כלו' תהיה הנשמה בתוך הגוף זמן ארוך כענין שנאמר יחי אדוני המלך דוד לעולם פי' לימים רבים וכן ועבדו לעולם וכן לעולם שנא' בשמואל הרמתי ר"ל שלא יחיה האדם ימים רבים כמו דורות הראשונים שהיו נקראים בני האלהים והיו מאריכין תשע מאות שנה ויותר ואף בסוף ימיהם היו הולכין אחר תאותן תחת אשר נבראו בעלי מדע להיות כמלאכים ונתן טעם לדבר בשגם הוא בשר כלומר באריכות הימים שהם חיים כל כך אף הרוח העליון נהפך לטבע הבשר ונמשך אחר התאוה לפיכך והיו ימיו ק"כ שנה ואמר לא ידון רוחי ע"ש שהנשמה נתונה באדם שהוא גוף נוצר מן האדמה בעלת השכל והמדע למשול בו ולשפוט אותו ולהדריכו בדרך ישרה לקרבו אל העליונים ולהרחיקו מטבע המושכת אותו אחר תאותו הרמ"בן ז"ל:
מועד לכל חי [איוב ל, כג]. מועד בגימ' 120.
@משה הירש
בח"א מהרש"א ברכות מ"ז ע"א כ' אריכות ימים ושנים יותר מדאי נמי אינן טובים כמ"ש והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ וגו' עכ"ל.
ולפ"ז לכ' אינו ראוי לברך ברכה כזו. אמנם קשה לפקפק על מנהג הנפוץ בכל ישראל, וצ"ע.
בעלון של ר' משה שטרנבוך שאמר בשם הרב מבריסק שאין לברך עד 120 שנה, שיש אנשים שחיים יותר, וזה לא ברכה.
איתא במדרש תחש:
אמר ליה שלום לתחש, מנא הא מילתא דאמרי אינשי עד מאה ועשרים שנה,
אמר ליה, שכן מצינו במשה רבינו וברבן יוחנן בן זכאי וברבי עקיבא שחיו מאה ועשרים שנה.
אמר ליה, ומאי שנא דבדידהו משערינן?
אמר ליה.... (כאן חסר בכתה"י)
ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנז
(ז) ומשה בן מאה ועשרים שנה, זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים שנה ואלו הם משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכיי ורבי עקיבה משה היה במצרים ארבעים שנה ובמדין ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה הילל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבן יוחנן בן זכיי עסק בפרגמטיא ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה רבי עקיבה למד תורה בן ארבעים שנה ושמש את החכמים ארבעים שנה ופירנס את ישראל ארבעים שנה
