לכאורה י"ל כי מצד מיתה אי אפשר לפוטרו מכיבוד אב ואם, שהרי מכבדו בחייו ובמותו, אולם יש לעיין האם מכבדו במותו הוה מדאורייתא או מדרבנן.
תחית המתים למת ולא לחשוב כמת (ובודאי שלא מאבד נשותיו לפי אותם דעות)
ממש לא, אלא הסיבה היא שלכך הקדים הכתוב את מיתתו, וכך לא יתפרסם על אברהם אבינו ויאמרו שלא קיים כבוד אביו.
לאברהם היה פטור מכיבוד האב שעל זה אומר לך לך, ר"ל הציווי על ההליכה הוא רק לך ולא לאחר. ומזה דרשו במדרש אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם. וגם כולל בזה שהלך בשביל עצמו ונפשו, כי היה זה ציווי אלוהי להתרחק מהדעות הרעות. ומטעם זה מקדים וימת תרח בחרן. כי מה שכופל שם 'תרח' מיותר, כי כבר נזכר בתחילת הפסוק. לכן דרשו שמדבר בתרח אחר שהוא הנפש. כלומר ויהיו ימי תרח חמש שנים מאתים שנה - מצד גופו. וימת תרח בחרן - מצד נפשו. שהשתקע ביצר הרע ובדעות הנפסדות שם. ועל זה אמרו רשעים בחייהם קרויים מתים. לכן אמר ה' לאברהם לך לך, בשביל עצמך.
ולמה שלעניין מצוות כיבוד אב יהיה שונה?
זה ודאי שכתוב שמת ממש רק כדי שלא ירננו אחריו וכדביאר בטו"ט @יושב בישיבה לעיל
בספר לוית חן [רעק''א מציין לספר זה] כאן בפרשה שדקדק למה הוצרך רש''י לסיים גם בהא דצדיקים אף במיתתם קרוים חיים, דחלק זה לא שייך לכאן, וביאור בלוית חן שכיון שרש''י מבאר דרשעים קרוים מתים ולכן הוא פטור לכבד אביו רשע כיון שהוא כבר מת, והלא תיקשי הרי קיי''ל דחייב אדם לכבד אביו גם לאחר מותו, וע''ז הוא דכתב רש''י דהא דחייב לכבדו אחר מותו הוא רק בצדיקים, ומכח הא דצדיקים אף לאחר מיתתם קרוים חיים עיי''ש, עכ''פ משמע מדבריו דאכן הטעם למה אברהם היה פטור מלכבד תרח אביו כיוןש היהי רשע, לאו מטעם דאין חיוב כיבוד באביו רשע מטעם היותו רשע ואינו עושה מעשה עמך, אלא מטעם שהוא כבר נחשב כמת וזה חידוש
יפה מאוד. והחידוש הוא גם לצד השני שכיבוד אב לאחר מיתתו הוא רק משום שהוא קרוי חי.
ללוית חן הזה הוא מציין?
בזכרוני שהוא מביא איזה לוית חן בקשר לכיבוד אב?
אני לא מכיר
עשיתי חיפוש ומצאתי.
הספר לוית חן אור יקרות מובא באוצר החכמה להרב אריה יהודה לב בן גרשון נדפס בשנת תק"ב ושם נמצא חידוש זה.
מה כוונתם בזה, האם רעק''א לא מציין לספר זה? אלא לספר אחר בשם לוית חן?
לא חושב שקשור ללומדות, אלא אברהם באמת היה פטור מכיבוד ע''פ דין
