חידה בהלכה "חרב כחלל" בהלכות שבת?

[מכנדבי]

.

 

[שמריהו בן יוסף]

שבת ק:

 

[מכנדבי]

שבת ק:

לחץ כדי לכווץ...

?

 

[הצעיר שבחבורה]

?

לחץ כדי לכווץ...

כפי הנראה שנפלה טעות בציונו, וכוונתו ל
שבת קא, ב

אמר שמואל: ואפילו קשורות בחוט הסרבל. היכי דמי? אי דיכול להעמידן - פשיטא, אי דאין יכול להעמידן - אמאי? - לעולם דיכול להעמידן, ושמואל לאפוקי מדנפשיה קאתי. דתנן: קשרה בדבר המעמידה - מביא לה טומאה, בדבר שאין מעמידה - אין מביא לה טומאה. ואמר שמואל: והוא שקשורה בשלשלת של ברזל. לענין טומאה הוא, דכתיב בחלל חרב - חרב הרי הוא כחלל - אין, אבל לענין שבת, כיון דיכול להעמידה (היכר בעלמא הוא) - אפילו בחוט הסרבל.​

אלא שאין בזה בכדי תשובה לחידה

 

[איש חסיד היה]

מכה של חרב - [ברזל] אינה צריכה אומד ומחללים עליה את השבת
כמכה של חלל [- פנימית] שמחללים עליה בלי אומד.
שו"ע שכח ס"ג, ד, ז.