במאי קא מיירי.
אם לא כיון בשעת הברכה גם על המאכל של ההיתר, לא יצא יד"ח גם אם הברכה היתה טובה.
ואם כיון גם על המאכל של ההיתר, האם זה לא הופך את הברכה לברכה טובה ולא ניאוץ.
וכי זה שחשב לאכול גם איסור הופכת את הברכה לניאוץ?
ואלא מאי, הרי אדם שמברך על מאכל היתר שאינו לפניו, או שאינו אוכלו מיד, ובודאי אם הפסיק ביניהם, לא יצא יד"ח ומברך שוב, שבשביל שהברכה תועיל לאח"כ היא צריכה לחול ולהועיל קודם לכן מיד, ואז דיבורים או הפסק זמן לא חשיבי הפסק.
ובנידו"ד, כיון שעל המאכל האסור לא חלה הברכה, והוא גם לא היה צריך לברך עליו, מסתבר שלכהפ"ח יהיה זה כהפסק. ואי אפשר להחשיב את האכילה של האיסור שתחול הברכה עליה, שהרי לגביה הרי זה מנאץ.
כתבתי מסברא, בלי לעיין. ואם שגיתי ה' יכפר.
