תודה לכולם.
קשה לי להגיב על הכל. אבל ממש תודה.
אני ישתדל להפנים. אבל עדיין מרגיש שחסר לי. וזה לא זה. אולי יש מישהו שבכל זאת מבין אותי ומזדהה? (גם הזדהות זה מקדם קצת)
שוב פעם תודה.
אני מבין אותך, ומאד מזדהה איתך!
כאחד שהיה במקום הזה, תרשה לי לשתף אותך במסקנות שלי, כמובן שיכול להיות שזה נכון רק לי.
אני זוכר שיום אחד עשיתי שטות, ושרפתי סכום כסף די גדול לחינם.
רציתי מאד לדבר על זה עם מישהו, לנתח למה עשיתי את זה, ואיך אני יכול להבטיח לעצמי שזה לא יקרה לי שוב.
כמובן שהכתובת הראשונה והמיידית שעולה בראש - זה האשה.
אבל אז צפה בראשי אזהרתו החמורה של המדריך, שלא להראות לאשה את החסרונות.
אבל אז חשבתי לעצמי - האם זה נקרא חיסרון?
הרי לכל אדם קורה מדי פעם או לפחות לעתים רחוקות שהוא מאבד את הראש, ואם משהו חסר לכולם זה לא חיסרון. הרי זה שאין לנו שלוש רגליים וארבע ידיים זה לא נקרא חיסרון.
אמנם אצלי זה נבע מהאופי הפזיז שלי, אבל זה לא אומר שלמי שיש אופי שקול זה לא יקרה.
ולכן ניגשתי לאשתי, ואמרתי לה שהיום התברר שאני לא מלאך - אלא בן אדם פשוט, וכתוצאה מכך קרה שעשיתי טעות ואני רוצה לדבר על זה.
כיום ממרחק השנים - אני יכול להעיד שזה לא הוריד את קרני בעיניה, אלא רק הוסיף. וזה מסיבה פשוטה, כי ברגע שהאשה רואה שאתה לא מסתיר ממנה את הדברים הפחות נעימים שקורים לך, זה גורם שיהיה לה אימון מלא בך.
אז למה התכוון המדריך?
אם הייתי מספר לה שהאופי שלי הוא פזיז, וקורה לי מדי פעם שאני עושה שטויות, היא היתה מאבדת את האמון.
כלומר - אם אתה מספר לה על החיסרון או הטעות כעובדה - זה גורם להורדת הערך.
אבל אם אתה מספר את זה כבעיה חד פעמית, זה יגרום רק להעלאת הערך ולאימון.
ובכל חיסרון אפשר למצוא את העובדה שגורמת לחיסרון ואת זה אסור בשום אופן לומר לאשה, ומצד שני את הבעיה החד פעמית שיכולה לגרום לזה - ואת זה אפשר ואפילו כדאי לספר ולשתף.
מקווה שהבנת את כוונתי, ושהדברים יועילו לך.
