חיי חברה לאברך

[נחמן פופר]

אני מרגיש שאין לי אף חבר שאוכל לשוחח איתו שחנ"שים. וזה חסר לי!
מה שכן הצלחתי למצוץ מאברכים מבוגרים יותר, שעם השנים זה רק מחמיר.
זה נכון?
יש פתרונות?
למי אני יוכל לספר ולשתף שאני כועס? שעצבנו אותי?
המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות. אז תכלס תכלס עם מי מדברים על החסרונות?

 

[עמך]

כאן בפורום, יאללה, מי עצבן אותך היום?, :)

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,
זה נכון שביסודו של קשר, ובמיוחד בבית ובזוגיות, יש חובה גדולה לחפש את הטוב, להעריך, ולהאיר את המעלות, בלי בסיס חזק של הערכה הדדית שום קשר לא יכול לשרוד, אבל מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

 

[עוזי ומגני]

כאן בפורום, יאללה, מי עצבן אותך היום?, :)

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,
זה נכון שביסודו של קשר, ובמיוחד בבית ובזוגיות, יש חובה גדולה לחפש את הטוב, להעריך, ולהאיר את המעלות, בלי בסיס חזק של הערכה הדדית שום קשר לא יכול לשרוד, אבל מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי שניכם צודקים
המדריך דיבר על השנים הראשונות עד שהקשר הזוגי נבנה, והאימון ביניהם עדין לא מבוסס,
שעד אז כל סיפור יכול לחרוט סיטגמה על הצד השני, במודע או בלא מודע,
אבל אחר שהקשר נבנה, האימון בניהם מוחלט וחזק, אין בכך סיפור כזה או אחר לערר אותו.

 

[ונחנו מה]

המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות

לחץ כדי לכווץ...

האמת שלדעתי דווקא זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי שניכם צודקים

לחץ כדי לכווץ...

אבות דרבי נתן פרק ז

 

[אברך מעמיק]

המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות.

לחץ כדי לכווץ...

יש כאן הגדרה קשה וכדאי לשים לב אליה, כי כתבו כאן כמה דברים נכונים, ואנסה לעשות סדר.
ברור כי מצד אחד:

זוגיות טובה נמדדת ביכולת לפתוח גם דברים פחות נעימים,

לחץ כדי לכווץ...

מכאן ועד להפוך את זה לכלל שבו 'לנשים מראים רק מעלות', כלומר, להסתיר את המורכבויות, לדחוק את הקשיים אל מתחת לשטיח, ולאפשר שיח חד-צדדי – הדרך רחוקה.

לחץ כדי לכווץ...

כי אכן, ברור שקשר טוב מחייב כי שום דבר לא יודחק וייעלם, וקשר טוב זה קשר בו אפשר לדבר ה-כ-ל...

ואם כי ישנה אמת מסוימת במה שהזכירו כי:

המדריך דיבר על השנים הראשונות עד שהקשר הזוגי נבנה, והאימון ביניהם עדין לא מבוסס,
שעד אז כל סיפור יכול לחרוט סיטגמה על הצד השני, במודע או בלא מודע,
אבל אחר שהקשר נבנה, האימון בניהם מוחלט וחזק, אין בכך סיפור כזה או אחר לערר אותו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל אחרי הכל, לדעתי גם אחרי שהקשר נבנה במלוא עצמתו, צריך להיזהר מאוד לא לעמוד בדמות ה'חלש' הצריך עזרה מול ה'אשה', מישהו שצריך 'הכלה' לצפות להבנה והכלה כשמתוסכלים, זה לא טוב לא לאשה ולא לבעל, האשה נצרכת למקום של בעל חזק, ולבעל לא טוב להיות זקוק להרגעה נפשית דרך האשה.

בקיצור שיתוף עניני, שכלי, ולא ניסיון למצוא אוזן קשבת והכלה אצל האשה, ולהישפך בפניה, באופן שהוא נעשה לזקוק לה בפן הרגשי. [וגם אם באופן חד פעמי אין מזה נזק גדול, בודאי לא רצוי לעשות כך באופן קבוע].

בלי קשר, אני חושב שזה שייך לענין רחב, איך אמור להיות היחס של גבר לרגשות שלו, ואיך הוא אמור להתמודד איתם. בשונה מהאשה.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

אני מרגיש שאין לי אף חבר שאוכל לשוחח איתו שחנ"שים. וזה חסר לי!

לחץ כדי לכווץ...

כבר אמרו חז''ל וקנה לך חבר

 

[יישר כח]

המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות. אז תכלס תכלס עם מי מדברים על החסרונות?

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי יש פה חוסר דיוק.
קשר זוגי טוב ויציב לא נבנה מהצגה של 'אני מושלם'...
יום אחד זה יימאס לה או לך...
אלא להפך, מתוך לימוד לדבר גם על הקשיים והחסרונות ולגדול מהם.
לדעתי כדאי מאד ללמוד לשוחח יחדיו...
אפשר להתחיל מדברים קטנים שאתה חש בנח לשתף בהם ולאט לאט להפתח יותר.
לדעתי, גם אשתך תשמח לבעל אנושי, המכיר בחולשותיו ומשתף אותה בהן מתוך רצון כנה לצמוח,
מבעל שמשתדל בכל כוחו לשמור על תדמית מושלמת ומחפש פורקן וחיבור רגשי במקומות אחרים.
כללו של דבר- חיבור בין אנשים מגיע גם ובעיקר מההתמודדות עם חסרונותיהם, יחדיו.

(ולדעתי בסופו של דבר הצגה זו סופה להתנפץ אל קרקע המציאות מתישהו...)

 

[הרב מרודוש]

הדרך לקשר טוב עם משהו אחר זה לא להראות רק את המעלות שלך
מה שהמדריך התכוין זה לא לספר לאשיה בעיות שלך שהיא אל כיולה להכיל
למשל מי שעשה כל מיני דברים וכו'
או למשל " שבוע לא פתחתי ספר בכולל"
אבל לומר שהיום לא הצלחת ללמוד בכולל
זה נראה לי תנאי לזוגיות בריאה וטובה

 

[העמל]

קצת התמקדו פה כולם בגוף השאלה הספציפית
לדעתי יש כאן מקום לדיון על עצם הכותרת 'חיי חברה כנשוי'...
בלי קשר לאם עיצבנו אותי וכו' ומה להראות בבית ומה לא
מה המקום של חברה בכלל וחבר בפרט בחיי הנישואין
האם כל מאמרי חז"ל במעלת חבר טוב וכו' רק לרווקים או כחברותא ללימוד? לא יכול להיות!

 

[תורת חסד]

אני מרגיש שאין לי אף חבר שאוכל לשוחח איתו שחנ"שים. וזה חסר לי!
מה שכן הצלחתי למצוץ מאברכים מבוגרים יותר, שעם השנים זה רק מחמיר.
זה נכון?
יש פתרונות?
למי אני יוכל לספר ולשתף שאני כועס? שעצבנו אותי?
המדריך לימד אותי שלאשה צריך להראות רק מעלות. אז תכלס תכלס עם מי מדברים על החסרונות?

לחץ כדי לכווץ...

א) ז"ל אבות דר"נ פ"ח:
וקנה לך חבר כיצד, מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו, שיאכל עמו, וישתה עמו, ויקרא עמו, וישנה עמו, ויישן עמו ויגלה לו כל סתריו: סתר תורה וסתר דרך ארץ.
הרי שיעצו חכמים שלאדם יהיה חבר גם כדי לשוחח עמו. וכמ"ש דאגה בלב איש ישחנה א"ת ישחנה אלא ישיחנה לאחרים.

ב) ובאמת לא על כל דבר אפשר לדבר עם האשה כדאי' (שם פ"ז) :
דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה כיצד בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו. ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו [בוזה] את אשתו [בוזה] את חבירו. עכ"ל.