ריטלין - האם רצון הקב"ה שאקח עזרה חיצונית או שאעבוד אותו כפי שעשאני ???

[יעקב 5]

אולי כדאי לשנות את הכותרת עם אותה שאלה במקום רטלין למשקפים...
וכך השאלה תהיה פשוטה יותר

 

[רבי]

אני יכול להעיד על ת"ח עצום שלומד איתי.
והוא לקח ריטלין והוא אמר לי שהלימוד שלו באותו יום היה לימוד אחר.
הריכוז היה יותר עמוק והמקומות שהוא הגיע בסוגיא היו הרבה יותר עמוקים ומסודרים.

 

[כערער בערבה]

בשנים האחרונות נתעורר עניין לקיחת כדורים למיניהם, למען הפרעות הקשב וריכוז שנתרבו בדורנו, הדור האחרון.
והנה זה ברור, שישנם בנ"א שבלא זה, לא יוכלו להתנהל ולתפקד כלל בתפקוד היום יום - וודאי שחובה עליהם לקחת את הדבר, ואי"ז שונה מכל לקיחת תרופה אחרת...

אמנם.. נתעוררה השאלה בביהמ"ד,
שהרי במבחן המציאות [וגם ע"פ מחקרים רבים] לרובינו יש הפרעות קשב - אחד המרבה ואחד הממעיט, אלא שאי"ז חזק כ"כ, וניתן להתמודד עם הדבר..
ברם - בוודאי שגם לאלו האנשים, נטילת התרופות למיניהם מועילה לבלתי היכר, והאדם מגלה יכולות אדירים שטמונים בו, שלא זוכה להפיקם ביום יום..

והשאלה הקשה היא - שלכאו' יאמר כל אדם, מדוע שלא אקח את התרופה, ועי"ז אגדל ואצמח לאילנא רברבא, ואשקיע את כל כוחותי בתורה ללא הפרעות כל שהם ???
אך בזה מנקר החשש - אולי הקב"ה רוצה אותי איך שאני, שאקח את יכולותי המולדות ואיתם אפיק את המיטב שניתן ???

מה דעת חו"ר ביהמ"ד בהאי ענינא, שהוא עניין המטריד רבים וטובים ???
[כמובן שאין הספק אמור בעניין התופעות לוואי הנגרמות מהדבר, אלא עסקינן בכה"ג שאין תופעות לוואי !!! ואין השאלה אמורה רק מבחינה השקפתית טהורה...]

לחץ כדי לכווץ...

בלת"ק.
לא חידדת מספיק את הצד שהכדורים שמלעיטים לילדינו כמעט ללא הבחנה - שאמנם גורמת להם להם להשתיק את סערוריתם ומיישבת אותם אך זה גם מוריד את הפוטנציאל שיש להם [בפרט הHD], והמה נשארים כבויים ללא חיות ואקשן דקדושא שנצרכת לגופם ובעיקר לנפשם מאוד.
וע"ד צחות - לו יוציר שהיו נותנים לר' מיילך בידרמן או לר' שלום בער סורוצקין בילדותם ריטלין - לא היה יוצא מהם כלום...

 

[מחזיק ברכה]

אני חושב שצריך לשאול את השאלה בנוסח הזה..
האם הקב''ה רוצה את הדרך...
או שהוא רוצה תוצאות....
לענ''ד יש ויש...
יש דברים שהקב''ה מעוניין בתוצאה
ויש דברים שהקב''ה מעוניין רק בדרך והתוצאה רק מראה שהדרך נכונה!!

 

[כערער בערבה]

אני חושב שצריך לשאול את השאלה בנוסח הזה..
האם הקב''ה רוצה את הדרך...
או שהוא רוצה תוצאות....
לענ''ד יש ויש...
יש דברים שהקב''ה מעוניין בתוצאה
ויש דברים שהקב''ה מעוניין רק בדרך והתוצאה רק מראה שהדרך נכונה!!

לחץ כדי לכווץ...

ר"י הוטנר כותב באחד ממכתביו, שבכל פעם שהאנושות המציאה פתרון למשהו, אזי הבעיה התגברה ביתר שאת. הוא מציין שם בתור דוגמא את המשקפיים שפעם כמעט הכל ראו טוב, וככל שהמשקפיים השתכללו האנשים יותר ויותר חלו בקוצר ראיה.
כך אולי גם בנושא הריטלין, ככל שזה נכנס יותר לתודעה, אזי זה נראה שיותר ויותר אנשים זקוקים לכך.

 

[אין עוד]

אני חושב שצריך לשאול את השאלה בנוסח הזה..
האם הקב''ה רוצה את הדרך...
או שהוא רוצה תוצאות....

לחץ כדי לכווץ...

ברור שהוא רוצה את הדרך והמאמץ.
אבל הדרך היא דוקא מה שמביא לתוצאות.
א"א לזרוע תפוחים ולקוות שיגדלו תפוזים.
כך שהשאלה בעינה עומדת.

 

[יעקב 5]

לא לגופו של דיון אבל חשוב.
שמעתי מרופא (ולהבדיל ממחנך שנים רבות) שגם מי שכילד ובחור צריך לקחת פעמים רבות אחרי מספר שנים המח מתרגל לעבוד נכון ואפשר להפסיק עם זה.

 

[איש חסיד היה]

עברתי על כל ההודעות באשכול, סימנתי לי מתחילה רבים מההודעות להגיב עליהם, ובסוף גיליתי כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם.
רק אומר:
אני מוכן להעיד על רוב המגיבים דלעיל שאין להם מושג בכדורים אלו וכותבים או מהשערה או משמועה רחוקה וכדו'.
אני מתנצל על החריפות של הדברים, אבל בדיני נפשות הכתוב מדבר,
כי מי שצריך לקחת ולא לוקח הוא הורס את נפשו, הוא נכנס לסיכון מוגבר על כל המשתמע מכך.
ויש גם כאלו שמצליחים לשרוד את החיים בלי זה, ואולי אפילו הם לא מעלים בדעתם שיש להם איזו שהיא בעיה בענין,
אבל הם לא ממצים חצי מהפוטנציאל שלהם.
להגיד שהכדורים האלו גורמים לאנשים ירידה או חוסר מיצוי פוטנציאל, זה שטות שאין כדוגמתה. אין אחד כזה. יש כאלו שלוקחים כדור לא נכון, או מינון לא נכון, או שהם לא מסתדרים עם תופעות הלואי, ומחמת כך לפעמים נדירות יחסית עדיף לא לקחת, אבל אין זה בהשפעת הריטלין ודומיו אלא להפך מחמת שהוא לא משפיע טוב.
לעומת זאת להגיד שהאדם נהיה רובוט זה גם אמירה מצחיקה. יש תקופה מאוד קצרה עד שהגוף מתרגל שאדם יכול להרגיש שהוא מונע ע"י כוח אחר חיובי, אבל זה מאוד מהר עובר, ואז אדם מתמודד עם עצמו ועם יצריו ועם רצונותיו, אלא שהוא מתמודד, ולא איזה רובוט רע שבתוכו מכריע אותו עוד לפני ההתמודדות.
ואני כותב את הכל מניסיון אישי.

 

[פשוט כפשוטו]

עברתי על כל ההודעות באשכול, סימנתי לי מתחילה רבים מההודעות להגיב עליהם, ובסוף גיליתי כי אי אפשר לפורטם כי רבים הם.
רק אומר:
אני מוכן להעיד על רוב המגיבים דלעיל שאין להם מושג בכדורים אלו וכותבים או מהשערה או משמועה רחוקה וכדו'.
אני מתנצל על החריפות של הדברים, אבל בדיני נפשות הכתוב מדבר,
כי מי שצריך לקחת ולא לוקח הוא הורס את נפשו, הוא נכנס לסיכון מוגבר על כל המשתמע מכך.
ויש גם כאלו שמצליחים לשרוד את החיים בלי זה, ואולי אפילו הם לא מעלים בדעתם שיש להם איזו שהיא בעיה בענין,
אבל הם לא ממצים חצי מהפוטנציאל שלהם.
להגיד שהכדורים האלו גורמים לאנשים ירידה או חוסר מיצוי פוטנציאל, זה שטות שאין כדוגמתה. אין אחד כזה. יש כאלו שלוקחים כדור לא נכון, או מינון לא נכון, או שהם לא מסתדרים עם תופעות הלואי, ומחמת כך לפעמים נדירות יחסית עדיף לא לקחת, אבל אין זה בהשפעת הריטלין ודומיו אלא להפך מחמת שהוא לא משפיע טוב.
לעומת זאת להגיד שהאדם נהיה רובוט זה גם אמירה מצחיקה. יש תקופה מאוד קצרה עד שהגוף מתרגל שאדם יכול להרגיש שהוא מונע ע"י כוח אחר חיובי, אבל זה מאוד מהר עובר, ואז אדם מתמודד עם עצמו ועם יצריו ועם רצונותיו, אלא שהוא מתמודד, ולא איזה רובוט רע שבתוכו מכריע אותו עוד לפני ההתמודדות.
ואני כותב את הכל מניסיון אישי.

לחץ כדי לכווץ...

ייש"כ על הדברים הנכוחים ונכונים,
וצריך לדעת שנתקבע תפיסה מוטעית כאילו הצורך בכדור לנצרך, הוא רק בשנות הלימודים..
אבל בחיים האמיתיים הוא כבר נכון להוציא את כוחותיו המלאים וכו'
והאמת יורה דרכו שכל הנצרך מכפיל(!) את יכולותיו והצלחותיו בכל נושאי וענייני ה'חיים האמיתיים'
(זוגיות ,מערכות יחסים,עסקית וכו') בלקיחת הכדור

 

[שמריהו בן יוסף]

אולי כדאי לשנות את הכותרת עם אותה שאלה במקום רטלין למשקפים...
וכך השאלה תהיה פשוטה יותר

לחץ כדי לכווץ...

הקדימך הרמב"ם בפירושו לפסחים

 

[מחזיק ברכה]

ר"י הוטנר כותב באחד ממכתביו, שבכל פעם שהאנושות המציאה פתרון למשהו, אזי הבעיה התגברה ביתר שאת. הוא מציין שם בתור דוגמא את המשקפיים שפעם כמעט הכל ראו טוב, וככל שהמשקפיים השתכללו האנשים יותר ויותר חלו בקוצר ראיה.
כך אולי גם בנושא הריטלין, ככל שזה נכנס יותר לתודעה, אזי זה נראה שיותר ויותר אנשים זקוקים לכך.

לחץ כדי לכווץ...

וכנראה שהסיבה לכך היא....
שה' רוצה את הדרך שנעבור, שניפול ונקום וכו'...
ולא תוצאה מושלמת ונוצצת...
ולכן תמיד כשמצאו פיתרון הבעיה התגברה ביתר שאת וביתר עוז...

 

[שמריהו בן יוסף]

ר"י הוטנר כותב באחד ממכתביו, שבכל פעם שהאנושות המציאה פתרון למשהו, אזי הבעיה התגברה ביתר שאת. הוא מציין שם בתור דוגמא את המשקפיים שפעם כמעט הכל ראו טוב, וככל שהמשקפיים השתכללו האנשים יותר ויותר חלו בקוצר ראיה.
כך אולי גם בנושא הריטלין, ככל שזה נכנס יותר לתודעה, אזי זה נראה שיותר ויותר אנשים זקוקים לכך.

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה שבד"כ אינו כן אלא שמגלים דברים שלא ראו לפני כן... וגם מגדירים באופן שונה (ויש כאלה- בלי קשר לרב הנ"ל - שיתעקשו תמיד שלא לראות טוב)

 

[יעקב 5]

הקדימך הרמב"ם בפירושו לפסחים

לחץ כדי לכווץ...

אני ישמח שתסביר אני לא בקי עד כדי כך

 

[אהרן הירש]

שלום וברכה לרבני הפורום הנכבדים, לא עברתי בעיון על כל השרשור הארוך, כן עברתי מלמעלה, והנני להעיר כמה הערות, האם הקב"ה רוצה שאדם יבלה את כל היום במלחמה עם המוח שלו? נניח שראובן לא נוטל ריטלין, ולומד שעתיים במאמץ ומפתח סבלנות, ושמעון כן לוקח ולמד 4 שעות והפיק תועלת מרובה בכמות באיכות, מי עבד את ה' יותר טוב? זה שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית, אבל מהיכן ההנחה שהקושי עצמו הוא כביכול חלק מעבודת ה'? אולי עבודת ה' זה ללמוד, עיין בתשובתי הקודמת באשכול זה, וההפרעת קשב זה מכשול שראוי לצמצם כמו כל בעיה גופנית או טכנית שמטרידה את האדם? זה נכון שעבודת ה' גדלה יותר כשהיא באה מתוך קושי ולפום צערא אגרא, אבל למה להניח שיש עניין שיהיה קושי שניתן להסירו? ומאידך גם אחרי שנוטלים תרופה, זה לא מבטל את הקושי, בין אם התרופה משפיעה במלואה ובין אם לא,

וכן כלפי הטענה שהתרופה זה בעצם לא האדם, אז כמה הערות, א. מי שמבין איך התרופות פועלות, זה משמר את החומרים שהאדם מפריש ומאפשר להם יותר זמן להיות במוח, אבל לגופו של עניין, האדם יש לו כישרון, יש לו כוחות, ויש לו הפרעת קשב שמונעת ממנו להביא את זה לידי ביטוי, אז אולי ההפרעה היא זו שעושה את האדם משהו אחר? שמונעת מהכוחות שלו לצאת, נכון, אפשר להתפלסף שלמעשה האדם זה כל המכלול, אבל עדיין יש כאן כישרון, יכולות שלא באים לידי ביטוי, והכדורים יכולים לעזור, צריך להבחין בין שינוי האישיות לבין שיפור היכולת לממש אותה, [מי שמרגיש שהתרופות משנים אותו שיפנה בדחיפות לרופא...]

המאמץ חשוב, אבל הוא לא ערך מנותק מהמטרה.

אם אפשר להגיע לעבודת ה' טובה יותר באמצעות כלי מתאים אין סיבה להניח שהדרך הקשה יותר היא בהכרח הדרך הרצויה

מה שכתבתי שהתרופה רק משמרת את החומר הקיים נסביר בקצרה במוח יש חומרים כמו דופמין, נוראדרנלין וסרוטונין, שמשפיעים בין היתר על קשב, ריכוז, מצב רוח ומוטיבציה. בהפרעות שונות יש בעיה בוויסות הפעילות שלהם.

אפשר להמשיל את זה לחבית שמשחררת מים דרך חמישה ברזים. נניח 100 ליטר בדקה, עכשיו ברז נשבר, ויוצא מהפתח שלו 30 ליטר במקום 20 אז אם המים יוצאים מהר מדי, לא בהכרח צריך להוסיף עוד מים לחבית, אלא אפשר לסגור את פתחי הניקוז כדי שהמים יישארו בה יותר זמן.

זה בערך המנגנון של ריטלין הוא מעכב את הספיגה החוזרת של דופמין ונוראדרנלין, וכך מאפשר להם להישאר זמינים יותר זמן בין תאי העצב, ולפעול את הפעולה המקורית שלו במוח אטנט פועל גם בעיכוב הספיגה החוזרת וגם בהגברת שחרור החומרים. וויאנס הופך בגוף לחומר הפעיל שבאטנט ופועל באופן דומה.

גם ציפרלקס [לחרדה ודיכאון] פועל באמצעות עיכוב הספיגה החוזרת, של סרוטונין. כך הוא מגדיל את הזמינות שלו בין תאי העצב.

כלומר, התרופות לא בהכרח מוסיפות למוח חומרים חדשים, אלא משנות את אופן השחרור, הפינוי והזמינות שלהם, כדי לשפר את פעילות המערכות הרלוונטיות.

כך שזה אותם חומרים שהמוח מפריש, שבאמצעות תרופות אנו מחזירים אותם לפעולתם התקינה,

המשל של החבית הוא לא לגמרי מסביר את כל מנגנון ההשפעה, כי יש עוד חלקים נוירולוגיים, אבל בגדול זה הרעיון, [כך שמי שמפחד לקחת ציפרלקס, כי זה לא הוא... שיקח את הדברים לתשומת ליבו... למרות שבציפרלקס יש שוני מריטלין ודומיו, אבל העיקרון ברור]

 

[שמריהו בן יוסף]

אני ישמח שתסביר אני לא בקי עד כדי כך

לחץ כדי לכווץ...

רמב"ם על פסחים ד – ויקיטקסט

he.wikisource.org