הלכות ביאת מקדש
א. בזמן שהבית בנוי, אסור מן התורה להכנס למחנה שכינה שהוא העזרה וההיכל, לטמא טומאת מת עד שיטהר באפר פרה, בהזאת שלישי ושביעי ממי האפר.
ב. מדברי סופרים אסרו להכנס לעזרה נוספת מן המזרח הנקראת עזרת נשים, ולשטח הנקרא חיל בכל הרוחות, ולשטח זה אסור לנכרים להכנס, והיו ממיתים.
ג. להר הבית אסור מן התורה להכנס לבעל קרי ונדה עד שיטהרו מטומאתם ובטבילה, ובזמן שאין הבית בנוי אין איסור לטמאים להכנס אף למחנה שכינה.
ד. ראית קרי המטמאת היא מבן תשע, וראית נדה המטמאת אין לה שיעור אלא מיד בלידה, אמנם דוקא בראיה טבעית וברורה מהרחם, ולא בכתם אקראי.
ה. לצורך הקרבת קרבנות ציבור, מותר להכנס ולהקריב בטומאה, ובלבד שיהיה כהן גדול משמש בשמונה בגדים, שהציץ על מצחו מרצה על טומאת הקדשים.
