אדרבה, מנהג הקדום היה שהיו מקדשים כשאין דבר לפניהם, ואז מביאין כל צרכי סעודה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא, וזה היה נהוג כשהיו מביאין שולחנות קטנים לפני כ"א מהמסובין, והיו עורכים את השלוחנות במקום אחר ואחר הקידוש מביאין אותם, אבל אנו מכסין הפת. ולטעם זה היה המנהג לכסות כל המזון שעל השלחן.
תוספות מסכת שבת דף קיט עמוד ב
ומצא נר דלוק ושולחן ערוך - וא"ת דאמר בריש ערבי פסחים (דף ק:) ושוין שאין מביאין את השולחן אא"כ קידש וי"ל דערוך הוא במקום אחר אלא שאין מביאין אותו עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי סעודתא ביקרא דשבת כדאיתא בשאלתות דרב אחאי ודוקא בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד אבל שלנו גדולים הם וקשה לטלטלם.
מרדכי מסכת שבת פרק כל כתבי רמז תח
והא דאמרינן פרק ערבי פסחים [*דף ק] שאין מביאים השולחן אא"כ קדש י"ל דלעולם ערוך הוא מבערב אבל לא היו מביאים את השולחן במקום אכילה עד לאחר קידוש כדאיתא בשאילתות דרב אחאי וקרובי תכא מיקמי דליקדוש קדושא לא מקרבינן כי היכי דליתא סעודה ביקרא דשבתא היינו לדידהו ששולחנן היו קטנים אבל אנן ששולחנות דידן גדולים ואנו עורכים אותן תחלה במקום אכילה לכן פורסין אנו מפה קודם קידוש לכסות את הלחם ואת המזון ולאחר קידוש מסירין מפה העליונה ואתא סעודתא ביקרא דשבתא.