מגן אברהם

(ד) מהרהור - הרב"י הק' ע"ז מסוכה רי"א הילדים לעולם חולצין שרגילין בטומאה ופירש"י שההרהור מצוי בהם ופריך לימא קסבר ר"י ב"ק אסור להניח תפילין ומשני הכא בילדים ונשותיהם עמהם עסקינן שמא יבאו לידי הרגל דבר ע"ש בב"י מה שתי' ותירוצו אינו עולה יפה דמ"מ ק' אמאי משני בילדים ונשותיהם עמהם עסקי' שמא יבאו לידי הרגל דבר הא ע"כ א"א להרגל דבר בלא הרהור והל"ל שמא יבאו לידי הרהור וצ"ל דמשום שמא לא אסרי להנ"ת אלא כשיודע בודאי שא"א לו בלא הרהור אז אסור להנ"ת:

באור הגר''א

ס"ד המניח כו'. בכל בו כ' בשם הר"מ שאסור להניח וכמ"ש בהג"ה אבל ב"י חלק עליו וכ' ודאי יש ליזהר אבל אין לפוטרו מתפילין משום זה וכמ"ש בסוכה כ"ו ב' לימא כו' וערש"י ד"ה שרגילין כו' ודחק עצמו לתרץ ועמ"א:
אבל זה לענין שלא להניח כלל, לא בשביל להניח כל היום.
 
תופסים שלא נחשב "ביטול מצוה" אלא באינו מניח כלל.
ללא מקור מן התלמוד ומן הסברא
לגבי ציצית המנהג פשוט להפך
ואין הבדל אמיתי
ואולי גם במזוזה די שתהיה מונחת כל יום זמן מועט ?
 
יש לך מקור הפוך מהתלמוד?
ברור מהתלמודים בכל מקום שהלכו כל היום כמו שציין הגר''א על השו''ע
ונראה שהצטמצמות המצוה לבוקר היא רפיון מאחר ולא מסרו את הנפש על זה כמו הגר''א על השו''ע שכתב שהמנהג שלא להניח
בזמן הגאונים היה כאלה שלא הניחו כלל בעקבות מימרא כלשהיא בשימושא רבא שצריך מי שיודע מקרא משנה ותלמוד כמו שהעתיק הטור סו''ס לט כמדומה
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
ברור מהתלמודים בכל מקום שהלכו כל היום כמו שציין הגר''א על השו''ע
ונראה שהצטמצמות המצוה לבוקר היא רפיון מאחר ולא מסרו את הנפש על זה כמו הגר''א על השו''ע שכתב שהמנהג שלא להניח
בזמן הגאונים היה כאלה שלא הניחו כלל בעקבות מימרא כלשהיא בשימושא רבא שצריך מי שיודע מקרא משנה ותלמוד כמו שהעתיק הטור סו''ס לט כמדומה
תוכיח שזה מן הדין ולא מידת חסידות
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓