בפשטות הרמב"ם להבנת 'מהדרין' (דלא כתוס' וכידוע)
הל' חנוכה ד' א':
שיהא כל בית מדליק נר א' בין מרובין בין שלא הי' בו אלא אדם א'...
והמהדר את המצווה, מדליק נרות כמנין אנשי הבית,נר לכאו"א בין אנשים בין נשים וכו'
אמנם אין שם התייחסות מפורשת לאשתו,
בכל אופן בקהילת אד"א יצ"ו הרבה נוהגים כך כרמב"ם, שהאב מדליק לבדו כנגד אנשי ביתו א' קטן בן יומו, א' ביתו הרווקה וכו'
היינו שענין המהדרין אינו חינוך כל בני הבית הקטנים והדלקת הגדולים אלא הדלקה כמנינם
חת"ס שבת כ"א, ב וז"ל "והמהדרין ראיתי מי שנתקשה מ"ט לא נהיגי נשי דידן להיות מן המהדרי' והיכא דליכא זכר והיא מדלקת היא מוספת והולכת והרי היא ממהדרי' מן המהדרי' ומ"ט לא תהי' מהמהדרים. ונלפע"ד בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אף על גב שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכון בעזה"י" עכ"ל.
וע' בשו"ת שלמת חיים (להגרי"ח זוננפלד) ח"א סי' רנ"ט דזהו הטעם נמי שאין הנשים מקדשים הלבנה, וכעי"ז בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' ט"ו)