אשמח להבהיר מעט את דעתי, ולהתייחס לשאלה הזועקת כאן בכל הפורום,
מבחינה פרקטית, הפרעת קשב לא רק מקשה על הלימוד, היא יכולה לקחת מהאדם את חוויית הלימוד עצמה, תחושת המסוגלות, הערך העצמי, היכולת להחזיק, ועוד, כידוע לכל מי שנמצא ומבין בתחום, אז אולי דווקא ההימנעות מטיפול היא זו שמקריבה את עבודת ה' בשם ההתמודדות איתה? אם היית רוצה לחנך ילד לאהבת תורה היית נותן לו להתמודד? אז נכון שצריך גם לחנך להתמודדות, ואפשר לטעון גם שלילד מקילים את הכל, בשונה ממבוגר, אבל גם אדם מבוגר שהלימוד חשוב לו, אמור לחפש את הצורה להתחבר אליה, ועדיין הרי גם ללמוד להתמודד זה חשוב, אך באמת הרי אין סתירה בין חינוך להתמודדות לבין יצירת תנאים שמאפשרים אהבת תורה, ולהיפך יש הרי מקרים שהמאמץ מוליד אהבה, [ומה שאנו מחנכים ילד קטן, תקף גם אלינו, כי הנפש פועלת אותו דבר, ובכל אחד בוגר יש ילד קטן בפנים...] אך צריך לדעת ולנהוג בשום שכל, מתי לאתגר ומתי להסיר מכשול, ועיין ע"כ בהמשך,
גם אם יש ערך למאמץ ובוודאי שיש ערך למאמץ, עדיין, מי אמר שהקב"ה רוצה שאדם יבחר דווקא במאמץ המסוים הזה? הרי כל דבר שהאדם משתמש בו משנה את תנאי ההתמודדות שלו, את מקום ההתמודדות שלו, אין לנו מושג מהו חשבון הניסיונות שהקב"ה היה רוצה להציב לאדם אין לנו הבנה בחשבונות שמים, ומשפטיך תהום רבה, אנחנו כן יודעים שיש לנו אחריות, וציווי, להשתמש בתבונה בכלים העומדים לרשותנו, להפוך את המצב הרפואי הנתון לאידיאל רוחני, ולהניח שככה זה אמור להיות, זו כבר הנחה שדורשת הוכחה
הקב"ה נתן לאדם גם את ההפרעה, וגם את השכל, התרופות, והיכולת לבחור איך להתמודד איתה למה להניח שרק הראשון הוא רצונו והשני הוא התערבות בו? הרי גם מחלות, כאבים, [כרוניים] ומגבלות מולדות, הם חלק מהמציאות שהקב"ה נתן לאדם, ובכל זאת אף אחד לא מגיע למסקנא שצריך להימנע מטיפול בהם,
אך כאן מגיעה וזועקת השאלה שאיתה התחיל פותח הפורום, [לענ"ד זה בעצם השאלה שלו] וסביב זה מסתובב הדיון, שאם אנחנו מניחים שהריטלין פותר את הקושי בלי תופעות לוואי ובלי ניסיון משמעותי שנותר אחריו אז אי אפשר לטעון שהניסיון הוא עצם ההתמודדות עם הפרעת הקשב, הרי הוא כבר לא מתמודד איתה וא"כ יוצא שבעצם הוא ברח מהניסיון שה' נתן לו, כי בשביל מה ה' נתן לו את ההפרעת קשב, אם לא בשביל שיתמודד,
אז נכון, השאלה מאד מובנת, ויש בה היגיון, אך צריך להודות במשהו, מאד פשוט, שאין לנו תשובה לשאלה מדוע הקב"ה נתן לו דווקא את ההפרעה הזאת אם אפשר להסיר אותה באמצעות טיפול, וכשהשאלה הזו מנקרת, נולדת ההנחה שצריך להישאר עם הקושי, אבל מאידך אפשר להפריד בין הדברים, ולהבין שאין לנו תשובות לשאלה הזו, בדיוק כמו שאין לנו תשובה למה ה' נתן עוד מחלות שמטופלים תרופתית באופן מלא, אבל אין שום הכרח שכל נתון מולד נועד לייצר ניסיון מתמשך, למעשה יש כאן מצב רפואי שצריך לטפל בו, עצם העובדה שהקושי ניתן משמים עדיין זה לא הסבר לכך שלא צריך לפתור את זה. כלומר יש כאן גרעין אמת שיש כאן קושי, ויש גם גרעין אמת נוסף שקושי בד"כ נועד כדי שנתמודד איתו, מכאן כבר נעשו הקשרים נוספים, שבהכרח שזה קושי שהאדם אמור "להתמודד" איתו, ודווקא בצורה הזו, בעוד לא נלקח בחשבון זה שיש דברים שהם פתירים, איזה פלא, איזה דבר מוזר, שה' נותן לאדם מחלות, ונותן לו תרופות שפועלות שהוא כמעט לא ירגיש את המחלה, הן במחלות גופניות, והן במחלות נפשיות,
יש לנו נטייה ללכת ישר לכיוון של לשמר את הקושי, כי בד"כ זה מה שאנו מכירים שקושי נועד להתמודד, ויש כאן עירבוב נוסף בין סבל להתמודדות, אבל יש כאן משהו נוסף שגורם להטייה הזו, מכיוון שהפרעת קשב קצת נתפס אצלנו לא כמחלה אלא כסוג של אופי, כמשהו באישיות, ויש בזה לפעמים גרעיני אמת, אבל חשוב להפריד אותם, וזה גם משהו מופשט ולא נראה לעין כמו מחלות רגילות, וזה גם מחלה שמתנגשת עם תחומים רוחניים, ושמה אנחנו כבר מערבבים הכל, [ופועלים מתוך חרדות פנימיות, שזה עוד עניין] וממילא התרופה נתפסת כמשהו שהוא במקום האדם, [שבאמת אין לטענה זו שום שחר] [סביר להניח שאם הייתה הפרעה נוירולגית מוחשית יותר, אבל מבחינת איכות ההפרעה היא הייתה שווה להפרעת קשב היחס היה אחרת, -ונחדד את זה בצורה מוחשית יותר, אילו אותה פגיעה בדיוק בתפקוד הייתה נגרמת ממצב רפואי שנתפס כמחלה מוחשית ממש מוחשית כגון פרקינסון וכדומה,, האם היינו עדיין דורשים מהאדם להתמודד איתה ללא טיפול בשם עבודת המידות?? כך שהטיעונים מבוססים על דימיון ורגש]
מכאן אפשר להתחיל לדון על נקודה נוספת, והיא עצם ההרגל שהאדם מרגיל את עצמו לפתור קושי באמצעות כדור במקום להתמודד איתו, אבל באמת זה חוזר לאותו מקום, מי אמר שצריך להתמודד עם זה? ובאמת צריך לשקול מבחינה פרקטית, מה ההתמודדות, מה המחיר של לקחת תרופות, מה המחיר של לא לקחת, זה כבר שאלות נקודתיות, בכל מקרה לגופו,
ובלחישה אפשר לומר, שגם אחרי התרופות, נשארים ניסיונות...
אשמח להערות והארות מחברי הפורום.
