במעשה דרשב"י ור"א מבואר בגמ' בשבת דאיתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא. והוו משלחי מנייהו, ע"ש.
ראיתי בעלון מעדני אשר (אמור תשס"ז) שכתב להקשות איך אכל רשב"י מהחרובים הרי הם היו ערלה?
ותירץ א' דכיון שנברא בדרך נס אין בו איסור ערלה. ולפי זה אף בתרומות ומעשרות לא היו חייבים.
ב' הדרך אמונה (מע"ש ם"י ה"ו) תירץ עץ העולה מאליו הוה הפקר ולפיכך אין חייב בערלה והמערה ששהו בה רשב"י ור"א לא נתכוונו לזכות בה ולא היתה שלהם.
ג' אפשר שהעץ נעקר ממקום אחר עם האדמה והגיע לכאן ולפיכך אין בו איסור ערלה. אכן במהרש"א כתב שהוא טען פירות מיד משמע שלא הגיע ממקום אחר.
ד' היה פקוח נפש והותר להם אכילת אסור, אך דוחה את זה שלא מסתבר שיהי נעשה נס לאכילת איסור.
ראיתי בעלון מעדני אשר (אמור תשס"ז) שכתב להקשות איך אכל רשב"י מהחרובים הרי הם היו ערלה?
ותירץ א' דכיון שנברא בדרך נס אין בו איסור ערלה. ולפי זה אף בתרומות ומעשרות לא היו חייבים.
ב' הדרך אמונה (מע"ש ם"י ה"ו) תירץ עץ העולה מאליו הוה הפקר ולפיכך אין חייב בערלה והמערה ששהו בה רשב"י ור"א לא נתכוונו לזכות בה ולא היתה שלהם.
ג' אפשר שהעץ נעקר ממקום אחר עם האדמה והגיע לכאן ולפיכך אין בו איסור ערלה. אכן במהרש"א כתב שהוא טען פירות מיד משמע שלא הגיע ממקום אחר.
ד' היה פקוח נפש והותר להם אכילת אסור, אך דוחה את זה שלא מסתבר שיהי נעשה נס לאכילת איסור.