יש להבין איך לאה הסכימה לבא במקום רחל ולהטעות בזה את יעקב, הרי זה שקר ורמיה?
וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי? אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים? לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ?
 
יש להבין איך לאה הסכימה לבא במקום רחל ולהטעות בזה את יעקב, הרי זה שקר ורמיה?
הריב"א בראשית כט כה כתב:

הקשה רבנו תם היאך היו קדושי לאה קדושין, הא הוו קדושי טעות, שהיה בדעתו לקדש רחל, ולבן מסר לו לאה במקום רחל. ותירץ הרב אליקים שיעקב היה ירא מרמאותו של לבן… והיה חושש ללבן שמא יחליף בלאה, ואמר בלבו: אם זאת רחל, יהיו קדושין לשם רחל, ואם יחליף לי רחל ללאה, יהיו לשם לאה, כדי שלא יעשה בעילתו בעילת זנות

 
בהודעה הקודמת שלי ציינתי דברי המדרש רבה העוסקים ישירות בנידון השאלה, ועוד יצויין לדברי המדרש רבה בסמוך:
וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׁי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים [-האורגות בחוטים מאחורי מיתקן האריגה] הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים: לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ.
רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ?
וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב, לֹא לֵאָה?
מהודאת יעקב אבינו נראה שדברים בגו, ועל פי האמת זה היה זיווגו האמיתי, אלא שאז לא ידע עדיין, ולכן אין זה רמאות כלל.
והרי זה דומה ליעקב שאמר שהוא עשו, כי על פי האמת הברכות שייכות לו, שהרי קנה הבכורה, ואין זה רמאות כלל. כן נראה לי.
 
לפי מה שמתארים שכלל לא ידעה לאה שאביה מרמה את יעקב, והייתה בטוחה שכך תוכנן. וכך מתארים שרחל כשמסרה הסימנים עשתה באופן שלא תרגיש שהיא מטיבה עמה, ולכן אחרי זה לאה אמרה לה המעט קחתך את אישי. (כרגע איני זוכר מקור, אך התיאור חי בעיני)
 
אמנם התשובות שנאמרו לעיל יותר נכונות
אבל אני חשבתי שפשוט לא הייתה לה בררה (שהרי אם הייתה לה הייתה בוחרת לא להתחתן עם עשו).
 
הריב"א בראשית כט כה כתב:

הקשה רבנו תם היאך היו קדושי לאה קדושין, הא הוו קדושי טעות, שהיה בדעתו לקדש רחל, ולבן מסר לו לאה במקום רחל. ותירץ הרב אליקים שיעקב היה ירא מרמאותו של לבן… והיה חושש ללבן שמא יחליף בלאה, ואמר בלבו: אם זאת רחל, יהיו קדושין לשם רחל, ואם יחליף לי רחל ללאה, יהיו לשם לאה, כדי שלא יעשה בעילתו בעילת זנות
אינו מיישב את מעשה לאה, לכאו'.
אבל אני חשבתי שפשוט לא הייתה לה בררה (שהרי אם הייתה לה הייתה בוחרת לא להתחתן עם עשו).
ו'אין ברירה' מתיר שקר ורמייה?
 
ו'אין ברירה' מתיר שקר ורמייה?
לא,
אבל פשוט לא היה לה את הזמן לומר,
וגם אם הייתה צועקת אני לאה לבן היה דואג שיעקב לא ישמע,
או שאיים עליה ברצח ולא צריך למסור על זה נפש.

(ושוב התשובות שנכתבו לעיל נשמעות יותר נכונות).
 
עד שאתה מקשה איך הותר ללאה תקשה איך הותר לרחל למסור ללאה את הסימנים שנתן לה יעקב על מנת שלא תיווצר רמאות זו,
ולא עוד אלא שמשבחים את רחל על זה, וגם לא מצאנו שיעקב הקפיד עליה על מסירת הסימנים.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓