כמות גדולי ישראל שהחזיקו ומחזיקים מר' לייב עולה בעשרות מונים [כמות] מאלו שלא.
[לצורך העניין שמעתי מרה"י ר' אביעזר פילץ שליט"א -שהוא ביקורתי למדי- גדולות ונצורות על ר' לייב, וד"ל]
לכאורה יוצא כך להדיא מהסוגיא של איסור אכילת מצה בערבב הפסח, מבואר בראשונים שמזמן איסור אכילת חמץ נחשב כבר כ'ארוסין' של המצה.
היינו שהמצה היא אוסרת את החמץ על הגברא.
מספר אחד מתלמידי רבי לייב מינצברג, כשנשאל מה דעתו בכל הנוגע למחלוקת בציבור הליטאי בין הרבנים. השיב רב לייב: 'בשמים יש שמחה ונחת רוח מכל הענין. וגם נימק: שני רבנים גדולים שנלחמים 'לשם שמים' בכל כוחם בשביל להציל את הדור זהו קידוש ה' הגדול ביותר'.
תלמיד אחר הוסיף מה שאמר הנ"ל:
ר' אהרון לייב הוא צדיק גדול וכו' הכי רחוק ממחלוקת. ר' שמואל צדיק גדול וכו' לא שייך למחלוקת, אם הם עושים מחלוקת הרי שמבחינתם זה מסירות נפש! למען דברים שהם חושבים שכך הוא רצון ה', צריך לשמוח שיש כאלו יהודים בכלל ישראל!
מה מחודש??
1.לית מאן דפליג שפסח הוא הלידה של עם ישראל, הפכנו מיחידים לעם (רמח''ל)
2. ליית מאן דפליג שבכל שנה חוזרות ההשפעות שהיו בכל מועד ומועד (רמח''ל)
3. אם כל שנה מתעוררת ההשפעה של לידת ויצירת כלל ישראל, המסקנא המתבקשת - פסח הוא ר''ה של כלל ישראל (היינו הוא המועד שבו נוצר עם ישראל)
זה ראשונים מפורשים, כמו שיטת הבעה''מ שאיסור אכילת מצה בער''פ חייל רק לאחר שחייל איסור חמץ מכיון שאז יש גדר של אירוסין עם המצות ואם יאכל להם זה בועל ארסתו בבית חמיו. ועוד בראשונים.
ובתצמית מבואר מדבריהם (יעוי' גם במהר''ל) שאיכא גדר דנישואין עם המצות. והאירוסין זה האיסור אכילת חמץ. (ובזה ביאור לשון הירושלמי דהאוכל חמץ בער''פ הוא כבא על ארוסתו בבית חמיו)
ונמצא ממש כדברי הגר''ל זיע''א שאיסור חמץ הוא המכשיר לאכילת מצה בבחינת אירוסין ונישואין.
איני נמנה על אחד מתלמידיו (קראתי מעט מספריו ותו לא), ובכל זאת לדעתי ביארתי לך דברי קודשו שיאירו כשמש בצהרי היום.
ומשכך אני מניח שגם דבריו בשאר מועדים ניתנים לבירור וביאור טובא והכל כיד המשיג.
יש לו הסכמה על ספריו מהגר''ש אויערבאך זיע''א, לי זה מספיק.
ואותם שבאו לחלוק עליו יוכיחו דבריהם, ולא ירחיקו עדותם יסלפו דבריו או לחילופין יוכיחו בורות מזעזעת ביסודות תורתנו הקדו'
ואגב שוב אומר איני תלמידו, רק רגזתי שאנשים קטנים שולחים ידם נגוע בהר, מטיחים ומבזים וכל זאת מתוך בורות וחוסר התבוננות.
וכי אותו גאון מופלא זיע''א בדה דרכו מליבו?? הרי המית עצמו באוהלה של תורה יגע בה עד כלות הכוחות ואלו מסקנותיו, אפ' להתווכח, להוכיח לגופם של דברים אחרת ממנו, אך מדוע לפסול אותו???
אולי התעוררתי מאוחר מעט, אבל רק עתה הצטרפתי, וראיתי את כל הדברים האמורים, אך בטרם אגיד את דברי אודה על האמת שאכן אני מהנמנים על בית מדרשו ואף שלא זכיתי להיות מתלמידיו זכיתי להיות מתלמידי תלמידיו.
הנה לעצם הטענות על דרכו הלימודית כבר קדמוני רבים שלא ניתן לבקר כשרואים סעיף קטן אחד מתוך מערכת מסועפת שנבנתה בעמל של שנים !!! אחר חיפוש ותהייה ויעידו שומעי לקחו בקביעות איך שכל דבריו מתיישבים על הלב ומשלימים זה את זה. (אני באופן אישי ממליץ לשמוע את הספדו של רא"מ פייבלזון על הגר"ל נראה לי נמצא בקול הלשון, כמו"כ יש מאמר מסודר בשם ויקראו בספר תורת האלוקים של גדול תלמידיו הגרי"מ ורטהיימר שליט"א, הובא במאסף תורני חצי גבורים אלול תשע"ח כמדומני, שם הוא מסדר את דרכו של הגר"ל בביאור המקרא טעמו וראו כי טוב ה')
ל איש פשוט מאד חשוב לי להעיר נשמע מוזר שיש ר"ה ליצירת עם ישראל, האם גם נשמע לך מוזר הדין שלמלכי אומות העולם מונים מתשרי ולמלכי ישראל מונים מניסן כמפורש בר"ה, האם חשבת פעם מה ההסבר לזה?
לגבי חג המצות:
חודש ניסן הוא ראש חדשים, השנה בכלל ישראל מתחילה בחודש ניסן, בעקבות היותם לעם בחודש זה
(לשם הידיעה: בחז"ל עשו עסק הרבה יותר גדול מחודש 'אדר' כחודש האחרון בשנה, מאשר מ'אלול'
'אלול' אין לו שום איזכור בחז"ל, ו'אדר', יש ארבע פרשיות שכולם הכנה לחודש ניסן)
אם מישהו יודע - או שיש לו בכתובים מתורתו של ר' לייב, לבאר הענין שבתורה שבועות הוא חג הקציר, ואילו אצלנו הוא אך ורק מתן תורה.
אשמח מאד אם יוכל לזכות אותי.
מצו"ב קובץ מדברי תורתו של מהר"ל מינצברג אודות הקשר בין חג הקציר למתן תורה
(בקצרה: שבועות הוא החג על ארץ ישראל שניתנה בשביל התורה. אציין בכאב, כמדומני שנושא זה עדיין די עמום וכאו"א מתלמידיו מפרש בה את חלקו בתורה ועדיין אין הדברים מתיישבים על הלב כדרכם של שאר אמרי קודשו)
הקטע קצר מאוד, ובשאר המאמרים הוא מאריך בביאור ענייני מתן תורה או ענייני חג הקציר/ביכורים וכדו' וכן על עניין שינוי המועדים בחז"ל
(מלמעלה: המועדים מפי ה' הם על הטובות הגשמיות, ואנו חוגגים את הטובה מכל סחורה - הרוחנית)