מצורע מה ילבש זב בבין השמשות (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר (טו יג)

הנה הזב טמא שבעת ימים, אמנם משכבו ומושבו אינם טמאים אלא ליום אחד. ויש לעיין לדעת מהרש"א המובא בפנ"י ביצה יח. דגם בכלים טבילה בזמנה מצוה, א"כ נמצא שהזב צריך להטביל בכל יום את כל כליו, שהרי הם טמאים ליום אחד וזמן טבילתם בו ביום ומצוה להטבילם, ואע"פ שאח"כ חוזר ומטמא אותם. ויש לתמוה א"כ מה ילבשו הזב והזבה כל בין השמשות, שהרי צריכים להטביל את כל בגדיהם, ואם יחזרו וילבשום יטמאו שוב ויהיו מחוייבים שוב להטבילם שמא עדיין יום הוא, וחוזר חלילה כל בין השמשות.

והג"ר שאול אלתר שליט"א כתב ליישב, דכל זמן שהטמא לא פירש מן הטומאה, אינו מחוייב לפרוש ממנה כדי לטבול, מדין טבילה בזמנה מצוה, משום דהחיוב הוא רק כשאינו מחוסר אלא טבילה, אבל כשצריך לעשות מעשה הקודם לטבילה כדי שיהיה אפשרות לטבול, אינו מחוייב להסיר הדבר ההוא המעכב את הטבילה. וראיה לזה מהא דאיכא למ"ד ביומא ח. דהזאה בזמנה לאו מצוה, וקשה דנימא שהוא מחויב להזות כדי שיוכל לטבול, אלא ע"כ דכאשר אינו מוכן לטבילה לא חלה עליו חובת טבילה עדיין. והכא נמי כל זמן שלא פירש מן הטומאה, דאינו יכול לטבול משום דהוי טובל ושרץ בידו, וידוע מש"כ בכתבי הגר"ח דכאשר שרץ בידו לא מהני הטבילה, ולא רק שחוזר ונטמא.

ועוד יש לבאר דבאמת גם למ"ד טבילה בזמנה מצוה, הרי מותר להטמא, ולכאורה זהו נגד הסברא, דאם איכא חיוב לטמא לטבול איך מותר לטהור להטמא, אך ילפינן זה מהא דאסרה התורה לכהנים להטמא למת, דמוכח דבשאר הטומאות וכן לישראל ליכא איסור להטמא. וא"כ י"ל דבכלל ההיתר להטמא, הוא שכל זמן שלא פירש ממטמאיו אינו מחויב לפרוש מהם ולילך לטבול, דכל זה עדיין בכלל ההיתר להטמא, ורק לאחר שפירש ממטמאיו אז חלה חובת טבילה, ועי'.​

 

[גרינפלד]

והכא נמי כל זמן שלא פירש מן הטומאה, דאינו יכול לטבול משום דהוי טובל ושרץ בידו, וידוע מש"כ בכתבי הגר"ח דכאשר שרץ בידו לא מהני הטבילה, ולא רק שחוזר ונטמא.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

ויש לחלק, דהכא המניעה היא מחמת טומאה אחרת, אבל הטומאה הראשונה מחמת עצמה הגיע זמנה, משא"כ טמא מת שלא היזו עליו, דהטומאת מת עדיין לא הגיע זמן טבילתה מחמת עצמה של הטומאה הראשונה, כל זמן שלא היזו עליו.​