בבלי האם יש גזירה בדאורייתא? (1 צופה)

[אוהב ספר]

בעקבות נושא זה:

בבלי - האם יש לא פלוג בדאורייתא? | ים התלמוד

בתשובת הרשב"א (מובא בגליוני הש"ס גיטין מ"ט ב') כתב שיש לא פלוג בדאורייתא, וכן כתב החינוך בכמה מקומות, וכעי"ז ברמב"ן עה"ת גבי הכשר פירות לקבל טומאה, ויל"ע אם הכוונה שם ממש ללא פלוג וכן הביא הלקט השיבולים מריטב"א לגבי כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת

forum-otzar-hatorah.co.il

---

האם מצאנו דברים שהתורה אסרה משום גזירה?
(לי יש כמה דוגמאות ואכתוב בהמשך בעז"ה אחר סידור הדברים)

 

[גרינפלד]

בל יראה - לרשב"ץ,
לא תקרבו,
חרצנים וזג לנזיר, כמובא במסילת הישרים,
איסור יחוד.

 

[אוהב ספר]

חרצנים וזג לנזיר, כמובא במסילת הישרים.

לחץ כדי לכווץ...

ויש לזה ראיה מגמ' בנזיר (לז:) דיש חומרא בנזיר דאפי' חרצן אסיר ליה
ולולא דבריו אין מובן כ"כ מה החומרא

 

[גרינפלד]

ויש לזה ראיה מגמ' בנזיר (לז:) דיש חומרא בנזיר דאפי' חרצן אסיר ליה
ולולא דבריו אין מובן כ"כ מה החומרא

לחץ כדי לכווץ...

בפשטות הכוונה כי זה לא ראוי לאכילה.

 

[שמעון]

דעת הב"י בכס"מ הלכות טומאת מת פרק א' הלכה ב' שאיסור בישול בב"ח אינו איסור עצמי אלא גדר לאיסור אכילה וכלשונו שם "דמשמע שלא אסרה תורה לבשל אלא כדי שלא יבוא לאכול".

 

[אוהב ספר]

בפשטות הכוונה כי זה לא ראוי לאכילה.

לחץ כדי לכווץ...

אפשר לומר כן, ומ"מ אינו נראה כ"כ
לא מצינו דגיד הנשה נחשב חמור למ"ד אין בגידין בנותן טעם

 

[אוהב ספר]

רמב"ן ויקרא יז יא:
משמעות הכתוב הזה, שיאמר שיאסר לנו הדם מפני שנתנו לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו והוא חלק השם כטעם החלב ואם נקשה למה אסר דם החיה והעוף אשר לא יקרב נדחה את השואל שרצה להרחיקנו מכל דם שלא נשגה בו אע"פ שלא עשה כן בחלב כי ניכר הוא.

 

[בן ליש]

כמדו' ראיתי בשם הפמ"ג בתיבת גומא דחצי שיעור הוא משום הרחקה, ועפי"ז חידש דאין הרחקה להרחקה ושרי ח"ש בנזיר ובבל יראה.

 

[אוהב ספר]

כמדו' ראיתי בשם הפמ"ג בתיבת גומא דחצי שיעור הוא משום הרחקה, ועפי"ז חידש דאין הרחקה להרחקה ושרי ח"ש בנזיר ובבל יראה.

לחץ כדי לכווץ...

האחרונים באמת דנים בזה אם זה כוונת הגמ' חזי לאיצטרופי

 

[מחכה]

משמע מפנ''י בריש פסחים, שבדיקת חמץ לכו''כ דעות הוא גזירה מדאורייתא

 

[מרכז]

מהרש"א ב"ק עט: מבאר דתשלומי חמישה על טביחה ומכירה של שור קטן הם משום "לא פלוג אורייתא" יעו"ש.

 

[ליחדא שמיה]

כמדומה שיש לחלק בין גזירה להרחקה.

 

[אחת שאלתי]

דברים ז, ב-ד:
"הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" . . .

 

[גליציאני]

האם מצינו סייג בדאורייתא, עי' שד"ח מע' א' אות קכ"א שהאריך בזה. וכן בס' לקח טוב כלל ח' [ומביא מהראיות הנ"ל].