בעלות עכשיו, על עוד ל' יום (3 צופים)

[מחכה]

פסק הרמב״ם הל' אישות פ''ז הי''ב שבקידושין כשאמר מעכשיו ולאחר שלושים יום ובא אחר וקידשה אח''כ קידושי שני תופסים וצריכהמגט משניהם.

ובהל' מכירה פ''ב ה''ט פסק שכשאמר מעכשיו ולאחר שלושים יום קנה מעכשיו ועל תנאי שאם לא יתקיים התנאי בטלה המכירה.
והרבה דנו בחילוקים בין שני הדינים.

נ.ב. אודה למעכ''ת הכותבים כאן שיואילו לכתוב ''המוכר'' הקונה'' ולא ''אני והוא''

נ.ב. נודה להרב היושב בישיבה שליט''א שיואיל בסיום עריכת ספרו בעניין זמנים לשתף את כולנו בקובץ פי די אף

 

[היושב בישיבה]

למה, זה בדיוק השאלה, דאם בעלות מקנה זכויות ופירות לבעלים למה זה נקבע למי שבעלים על העכשיו

 

[היושב בישיבה]

נ.ב. נודה להרב היושב בישיבה שליט''א שיואיל בסיום עריכת ספרו בעניין זמנים לשתף את כולנו בקובץ פי די אף

לחץ כדי לכווץ...

בל"נ......

 

[היושב בישיבה]

כמו"כ יש לעיין אי כה"ג בפסח עובר על בל יראה במה שקיים חמץ שהוא שלו ביום הל'

 

[מחכה]

רמב''ם הל' חמץ ומצה פ''ד ה''ה
ישראל שהרהין חמצו אצל העכו"ם אם אמר לו אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה ברשות העכו"ם ואותו החמץ מותר לאחר הפסח. והוא שיהיה אותו זמן שקבע לו קודם הפסח. ואם לא אמר לו קנה מעכשיו נמצא אותו החמץ כאילו הוא פקדון אצל העכו"ם ואסור בהנייה לאחר הפסח.

כמדומני שיש לח''מ מעניין ע''ז באיזהו מקומן

 

[עוזי ומגני]

למה, זה בדיוק השאלה, דאם בעלות מקנה זכויות ופירות לבעלים למה זה נקבע למי שבעלים על העכשיו

לחץ כדי לכווץ...

אני חוזר על משנתי שנבארה באשכולות אחרים שפתחת...
בעלות הינו שייכות, הינו שהחפץ מעמיד לבעליו את השימושים, או שהבעלים הוא ראוי להשתמש בשימושים,
וזהו הבעלות על גוף החפץ, ותו לא מידי.
וע"כ כשמכר לאחר ל', הוא מכר את הבעלות לענין השימושים שיבואו לאחר ל',
וע"כ מזיק חייב לשלם לשניהם, משום שהזיק את מה שמיצר את השימושים של היום ואת השמושים של לאחר ל', ושניהם ניזוקו,
אולם מה שמגיע לו הגיזות והוולדות, לא משום שהוא בעלים על גוף החפץ, ובתוצאה נהיה בעלים גם על הגיזות וההוולדות, אלא זהו גופא הבעלות שלו בחפץ שהגיזות והוולדות יהיו אליו, וכיון שעכשיו הוא הבעלים לגבי שגיזותיו וולדותיו יהיו שלו, ע"כ הם שלו ולא של מי שיהיה בעלים על הגיזות והוולדות לאחר ל'..

 

[היושב בישיבה]

אני חוזר על משנתי שנבארה באשכולות אחרים שפתחת...
בעלות הינו שייכות, הינו שהחפץ מעמיד לבעליו את השימושים, או שהבעלים הוא ראוי להשתמש בשימושים,
וזהו הבעלות על גוף החפץ, ותו לא מידי.
וע"כ כשמכר לאחר ל', הוא מכר את הבעלות לענין השימושים שיבואו לאחר ל',
וע"כ מזיק חייב לשלם לשניהם, משום שהזיק את מה שמיצר את השימושים של היום ואת השמושים של לאחר ל', ושניהם ניזוקו,
אולם מה שמגיע לו הגיזות והוולדות, לא משום שהוא בעלים על גוף החפץ, ובתוצאה נהיה בעלים גם על הגיזות וההוולדות, אלא זהו גופא הבעלות שלו בחפץ שהגיזות והוולדות יהיו אליו, וכיון שעכשיו הוא הבעלים לגבי שגיזותיו וולדותיו יהיו שלו, ע"כ הם שלו ולא של מי שיהיה בעלים על הגיזות והוולדות לאחר ל'..

לחץ כדי לכווץ...

מאיפה המצאת את זה, החפץ מעמיד שימושים?, ומה הדין חפץ ללא שימושים כלל?, בעלות היא קנין, שהממון שייך לי ותו לא מה זה בדיוק ומה הגדר, רבו הביאורים (כמנין בחורי הישיבות.....) אבל וודאי אני בעלים על גוף הממון ועל כל המכלול שלו, ולכן כשהוא מכר היום את עוד ל' יום ,מכר את הבעלות שלו על הממון וכיום הוא הבעלים על הממון ביום השלושים, וזה כבר כיום בשלל בעלויותיו, ולכן שאלתי למה בעלות זאת אינה מקנה לו זכויות הבעלים ככל בעלים דוגמת גיזות וולדות

 

[עוזי ומגני]

מאיפה המצאת את זה, החפץ מעמיד שימושים?, ומה הדין חפץ ללא שימושים כלל?, בעלות היא קנין, שהממון שייך לי ותו לא מה זה בדיוק ומה הגדר, רבו הביאורים (כמנין בחורי הישיבות.....) אבל וודאי אני בעלים על גוף הממון ועל כל המכלול שלו, ולכן כשהוא מכר היום את עוד ל' יום ,מכר את הבעלות שלו על הממון וכיום הוא הבעלים על הממון ביום השלושים, וזה כבר כיום בשלל בעלויותיו, ולכן שאלתי למה בעלות זאת אינה מקנה לו זכויות הבעלים ככל בעלים דוגמת גיזות וולדות

לחץ כדי לכווץ...

הדברים ידועים לכל חפץ ללא שימושים אין בו בעלות כלל,
אחד הראיות לכך הוא, עי' רש"י ריש ויקרא,
אדם כי יקריב מכם, אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
וכי באיזה קנין אדם קנה הכל, דלא רק שלא היה גזל, אלא מדגיש רש"י שהכל היה שלו, אלא משום שהוא היה המשתמש היחיד בבריאה, ובשבילו נברא הכל, א"כ הוא הבעלים על כל הבריאה, ושלו היה הכל,
ראיה נוספת, שאחד שעשה קונם כללי החפץ נהיה הקדש, משום שאין ראוי לאף אחד בבריאה להשתמש בו מחמת הקונם, א"כ ממילא שייך לגבוה, שזהו השימוש היחיד שיתכן בו,
ובר מן דין, בעלות אינה קנין, אלא קנין הוא היכי תימצי להיות בעלים, שייך גם בעלות בלא קנין, כמו בירושה, ובאופנים מסוימים במזיק, וכמו"כ מצינו בעלות גם בדבר שאינו ממון כלל, כמו אשה, ואיסורים של עבד,
ומכאן שבעלות פי' שיכות, הינו שיש יחס אישי [הינו יותר מאחרים], כלפי הדבר, ובממון הוא מתבטא במה שהחפץ מעמיד לי שימושים או שאני הוא הראוי להשתמש בחפץ וכמשנ"ת

 

[היושב בישיבה]

הדברים ידועים לכל חפץ ללא שימושים אין בו בעלות כלל,
אחד הראיות לכך הוא, עי' רש"י ריש ויקרא,
אדם כי יקריב מכם, אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
וכי באיזה קנין אדם קנה הכל, דלא רק שלא היה גזל, אלא מדגיש רש"י שהכל היה שלו, אלא משום שהוא היה המשתמש היחיד בבריאה, ובשבילו נברא הכל, א"כ הוא הבעלים על כל הבריאה, ושלו היה הכל,
ראיה נוספת, שאחד שעשה קונם כללי החפץ נהיה הקדש, משום שאין ראוי לאף אחד בבריאה להשתמש בו מחמת הקונם, א"כ ממילא שייך לגבוה, שזהו השימוש היחיד שיתכן בו,
ובר מן דין, בעלות אינה קנין, אלא קנין הוא היכי תימצי להיות בעלים, שייך גם בעלות בלא קנין, כמו בירושה, ובאופנים מסוימים במזיק, וכמו"כ מצינו בעלות גם בדבר שאינו ממון כלל, כמו אשה, ואיסורים של עבד,
ומכאן שבעלות פי' שיכות, הינו שיש יחס אישי [הינו יותר מאחרים], כלפי הדבר, ובממון הוא מתבטא במה שהחפץ מעמיד לי שימושים או שאני הוא הראוי להשתמש בחפץ וכמשנ"ת

לחץ כדי לכווץ...

הראיה הראשונה : מאדם הראשון אינה קשורה, שם רק רואים שאם הממון עומד רק לשימושך הוא נעשה שלך גם בלא קנין
הראיה השנייה : לא הבנתי איך זה קשור לזה שחמץ בלי שימושים אינו בר התפסת קנין
בעלות הינה קנין, במובן התכליתי שלו שעיקרו הוא מה שזה הממון קנוי לך להיות שלך ותו לא

 

[עוזי ומגני]

הראיה הראשונה : מאדם הראשון אינה קשורה, שם רק רואים שאם הממון עומד רק לשימושך הוא נעשה שלך גם בלא קנין

לחץ כדי לכווץ...

כן, אבל השאלה היא למה, למה אם הממון עומד רק לשימושך הוא נעשה שלך, הרי אין קשר בין הבעלות לשימושים? הבעלות הוא מה שקנוי לו וכאן הקב"ה לא הקנה לו?

הראיה השנייה : לא הבנתי איך זה קשור לזה שחמץ בלי שימושים אינו בר התפסת קנין

לחץ כדי לכווץ...

כפי הידוע לי א"א להקנות חמץ בפסח משום שאינו ברשותו ועשאו הכתוב ברשותו להתחייב עליו ואפי' לגוי לא מועיל מכירה בפסח

ולא ענין כיצד שייך בעלות על אשה? על איסור של עבד??

 

[היושב בישיבה]

כן, אבל השאלה היא למה, למה אם הממון עומד רק לשימושך הוא נעשה שלך, הרי אין קשר בין הבעלות לשימושים? הבעלות הוא מה שקנוי לו וכאן הקב"ה לא הקנה לו?

לחץ כדי לכווץ...

לא עומד לשימושך אלא עומד רק לך לקנין, כמו דמבארים האחרונים אמאי לא צריך קנין במכירי כהונה

כפי הידוע לי א"א להקנות חמץ בפסח משום שאינו ברשותו ועשאו הכתוב ברשותו להתחייב עליו ואפי' לגוי לא מועיל מכירה בפסח

ולא ענין כיצד שייך בעלות על אשה? על איסור של עבד??

לחץ כדי לכווץ...

במחילה לא הבנתי מה אתה רוצה

 

[עוזי ומגני]

לא עומד לשימושך אלא עומד רק לך לקני

לחץ כדי לכווץ...

אבל מנין לרש"י שאדם הראשון עשה קנין בבהמה לפני שהוא הקריב אותה?

במחילה לא הבנתי מה אתה רוצה

לחץ כדי לכווץ...

שאלת האם א"א להקנות חמץ בפסח, עניתי שא"א להקנות חמץ בפסח, ואינו ברשותו רק בגלל שהוא אסור בהנאה,
בעלות על איסורים של עבד, הינו אף שאין לו קנין ממון בעבד שהוא הפקיר אותו, עדין הוא בעלים לגבי השחרור, ואין שם שום ענין ממוני, ואעפ"כ שייך שם בעלות, וע"כ שבעלות הוא לא קנין, אלא שייכות לך יותר מלאחרים, וגבי עבד הבעלות על איסורים הינו מה שהוא יכול להפקיע אותו מעבדות,
וכמו"כ באשה אין שם שום ענין ממוני ואדם נחשב בעל על אשתו במה שבידו מונח ההיתר של והאיסור שלה לשוק והיא שייכת לו יותר מלאחרים

 

[היושב בישיבה]

א. זה בדיוק מה שאמרתי שכייון שזה עמד רק לו, לקנין, לא צריך קנין

לא הבנתי איך זה קשור לזה שחמץ בלי שימושים אינו בר התפסת קנין

לחץ כדי לכווץ...

סלח לי על שהטרחתיך לחינם היתה לי טעות ובמקום חפץ כתבתי חמץ,
וכוונתי היתה שבהודעתך שהוכחת משנתך לא הבנתי איך הראיה קשורה. כוט"ס

 

[עוזי ומגני]

א. זה בדיוק מה שאמרתי שכייון שזה עמד רק לו, לקנין, לא צריך קנין

לחץ כדי לכווץ...

למה?
לביאור שכתבתי א"ש היטב

סלח לי על שהטרחתיך לחינם היתה לי טעות ובמקום חפץ כתבתי חמץ

לחץ כדי לכווץ...

מחול, באמת לא התאים לך...
בקונם כללי כתוב שהחפץ נהיה הקדש, אף שלא הקדיש אותו, רק אסר על כל העולם בלי יכולת להשאל, ואיך החפץ נהיה הקדש? והביאור הרווח בזה כיון שאין בעלות בלא שימוש, והיחידים שיכולים להנות הם הקדש מיד ניהיה בבעלותם,

 

[היושב בישיבה]

בקונם כללי כתוב שהחפץ נהיה הקדש, אף שלא הקדיש אותו, רק אסר על כל העולם בלי יכולת להשאל, ואיך החפץ נהיה הקדש? והביאור הרווח בזה כיון שאין בעלות בלא שימוש, והיחידים שיכולים להנות הם הקדש מיד ניהיה בבעלותם,

לחץ כדי לכווץ...

שוב, אינו בגלל שהם היחידים שיכולים להנות, אלא כל דבר שעומד רק לי לקנין נקנה לי ממילא ללא צורך בקנין, דוגמת מה שנקרא "קנין אדם הראשון" שהזכרת.

באמת לא התאים לך...

לחץ כדי לכווץ...

מקווה שאינך מתכוון בציניות.......

 

[עוזי ומגני]

, אלא כל דבר שעומד רק לי לקנין נקנה לי ממילא ללא צורך בקנין,

לחץ כדי לכווץ...

מה התוכן והביאור במשפט זה? לכבוד מה?

מקווה שאינך מתכוון בציניות.......

לחץ כדי לכווץ...

התכוונתי שלא מתאים לך לשכוח גמ' מפורשת
ואני כבר התחלתי לעשות פילפולים במוחי למה אתה מתכוון וללא הצלחה

 

[היושב בישיבה]

מה התוכן והביאור במשפט זה? לכבוד מה?

לחץ כדי לכווץ...

מה הבעיה, תכליתו של קנין הוא להעמיד את הדבר בבעלותי ובחזקתי, ובעצם כל הפקר למה צריך קנין מי מונע שזה יהיה שלי? אלא שמי אמר שזה יהיה שלך יותר ממשהו אחר, לכן צריך קנין, אבל בדבר שעומד רק לי לקנין, ממילא נעשה שלי, כי זהו גם תכליתו של קנין, והסיבה שבגינה צריך קנין איננה, ולכך ממילא נעשה שלו.

 

[היושב בישיבה]

ואני כבר התחלתי לעשות פילפולים במוחי למה אתה מתכוון וללא הצלחה

לחץ כדי לכווץ...

למה? די בהצלחה יש לומר.....

 

[אוהב ספר]

מה הבעיה, תכליתו של קנין הוא להעמיד את הדבר בבעלותי ובחזקתי, ובעצם כל הפקר למה צריך קנין מי מונע שזה יהיה שלי? אלא שמי אמר שזה יהיה שלך יותר ממשהו אחר, לכן צריך קנין, אבל בדבר שעומד רק לי לקנין, ממילא נעשה שלי, כי זהו גם תכליתו של קנין, והסיבה שבגינה צריך קנין איננה, ולכך ממילא נעשה שלו.

לחץ כדי לכווץ...

יש דוגמא לדבר שמצאנו כן בראשונים או באחרונים?

 

[פסיק פומיה]

יש דוגמא לדבר שמצאנו כן בראשונים או באחרונים?

לחץ כדי לכווץ...

ההוכחה המוכרת זה מדברי הגרש''ש זי''ע, שאדם הראשון היה בעלים על כל העולם.
הן אמנם כי דרישתך להוכחה נוגדת את ההגיון הישר וההכרח הבסיסי, שבעלות הינה משהו יחסי (ואם לא מובן ההכרח הלוגי אשמח לבאר בתמצית)