בגמ' קידושין דף מז. מבואר שהמקדש במלווה אינה מקודשת משום שמלווה להוצאה ניתנה והנה יל"ע במחלוקת האם מלווה להוצאה ניתנה או לא במה הם נחלקו ומה כל מ"ד סבר בהגדרה של הלוואה?
לא עוד, אלא אפילו אם בא לחזור בלא שום טענת אונס, רשאי. שהרי אפילו במלוה את חבירו ונתן לו מעות, ובא המלוה לחזור בו, איכא מ"ד בקידושין בפרק האיש מקדש (מ"ד ע"א), שיכול המלוה לחזור בו קודם שיוציא הלוה את המעות. דתניא התם (גמ' התקדשי לי בתמרה): האומר לאשה: התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך, והלכה ומצאתו שנגנב או נאבד, אם נשתייר ממנו שוה פרוטה, מקודשת. ר"ש בן אלעזר משום ר"מ: מלוה הרי היא כפיקדון. ואסיקנא בגמרא, דבמלוה ברשות בעלים לחזרה, קמפלגי. מ"ס מלוה ברשות לוה קיימא ואי בעי למיהדר מלוה לא מצי מיהדר כלומר אף על פי שהמעות ביד הלוה שלא הוציאם עדיין. ומ"ס (ומר סבר) מלוה ברשות בעלים קאי, ואי בעי למיהדר מצי הדר, כל זמן שלא הוציאם הלוה. אלמא: לכ"ע כל שלא קבל הלוה אחריות המעות, יכול לחזור בו, שלא להלותם לו. דלא נחלקו, אלא כשקבל כבר הלוה המעות, ואפ"ה קסבר ר"ש בן אלעזר, שהוא יכול לחזור בו, וחייב הלוה להחזיר לו מעותיו. ועד כאן לא פליגי תנא קמא, אלא משום דנמסרו ללוה להוצאה, דמלוה להוצאה ניתנה.
כותב במפורש, שהמחלוקת היא קודם שהוציאם, האם להוצאה נתנה, וכבר המעות של הלוה, או לאו להוצאה ניתנה, וקודם שהוציא המעות אינם לגמרי שלו ויכול המלוה לחזור בו.
כותב במפורש, שהמחלוקת היא קודם שהוציאם, האם להוצאה נתנה, וכבר המעות של הלוה, או לאו להוצאה ניתנה, וקודם שהוציא המעות אינם לגמרי שלו ויכול המלוה לחזור בו.
כותב במפורש, שהמחלוקת היא קודם שהוציאם, האם להוצאה נתנה, וכבר המעות של הלוה, או לאו להוצאה ניתנה, וקודם שהוציא המעות אינם לגמרי שלו ויכול המלוה לחזור בו.
כותב במפורש, שהמחלוקת היא קודם שהוציאם, האם להוצאה נתנה, וכבר המעות של הלוה, או לאו להוצאה ניתנה, וקודם שהוציא המעות אינם לגמרי שלו ויכול המלוה לחזור בו.
שוב פעם אני חוזר על מה שאמרתי זה שהוא יכול לחזור זה זכות שמהוה סיבה לזה שהבעלות לא תפקע אבל לא יכול להיות שזה כל התוכן של הבעלות כי זכות חזרה זה זכות שנובעת מכח הבעלות וזה לא הבעלות עצמה