שבועות מי שמח בחתונה באמת? - משל נפלא לחג השבועות (1 צופה)

[החושב]

בכל חתונה, ישנם שני קבוצות של אנשים:

קבוצה ראשונה: הם אלו שאוכלים, שותים, נהנים מהאוכל הטעים ומהאירוע המדהים.

קבוצה שניה: הם משפחות המחותנים, שלא כל כך אוכלים ונהנים, אלא מקבלים את הקהל, מכבדים אותם. לפעמים, גם מגישים את האוכל ודואגים להרגיע את הבחורים ולהדריך את הזמרים והמנגנים.


למחרת החתונה:

אנשי הקבוצה הראשונה, בקושי זוכרים את החתונה, רק מתכוננים לחתונה הבאה.

בעוד שלעומתם אנשי הקבוצה השניה, לא יכולים בכלל לשכוח את החתונה היפה והמדהימה, בה הם השתתפו, אותה הם ניהלו.


ולכאורה, יתמה השואל - הלא אלו שעבדו ועמלו בכל החתונה, הם אלו שהיו צריכים לשכוח מהחתונה, ועל כל פנים לא לזכור אותה כל כך הרבה.

אז איך זה שדווקא אלו שנהנו, הם שוכחים אותה כל כך מהר???


והתשובה היא, שהמחובר באמת לחתונה, צריך לעבוד - וכמה שהוא יותר ישתתף בעבודתו, יחוש את השמחה יותר ויהנה עוד יותר.

כך אנו, הולכים להשתתף היום בלילה בחתונתו של כל הבריאה כולה עם בוראה.

אכן, אנו הולכים לעבוד - להתפלל, לאכול סעודה - לשתף בה את ילדינו הקטנים, להיות ערים כל הלילה - לקשט את הכלה - השכינה הקדושה - הבריאה, בקישוטיה.

ובבוקר, להתפלל תפילה ארוכה - לחגוג את עצם החתונה, ולאחריה את שני סעודות שמחת הנישואין.


זכור נזכור: אין העבודה מורידה מעצם החוויה ומההשתתפות בשמחה, אלא מעלה את ההחברות ומשבחת את ההנאה!

חג שבועות שמח!!!​

 

[הייליג]

ויש לומר, אשר כשוך התלהבות החתונה, והזוג מתמודדים עם המורכבויות, אז מזכירים זה לזה את גודל האהבה והשמחה שהיתה בהחתונה הגדולה, והבחינה של 'אני לדודי ועלי תשוקתו', ומיד חוזרים לשמוח בהחתונה מחדש, שזו בחינת בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו היום באת עמו בברית, וכמו שכתוב - וארשתיך לי לעולם, כמו שמחת האירוסין שהיא שיא השמחה והציפיה לבאות, כך בענין הקשר של כנסת ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא שבכל פעם שיש חלישות בהקשר, אנו מתמוגגים להתגעגע שוב לאותן הארות קדושות שניתנה לנו התורה הקדושה במעמד הר סיני, וגודל השמחה של העליונים אשר ששו ותחתונים אשר עלזו, בקבלת יום זה, וכיון שעלינו להתחדש בשמחת התורה ובקבלתה בכל יום, וכמו שאנו אומרים: 'ונשמח בדברי תלמוד תורתך לעולם ועד'... כי השמחה מראה את ההתמסרות, ולכן היה כפה עליהם הר כגיגית, למרות שאמרו נעשה ונשמע, עי' בתוספות, כי יש בחינה של האש המייראת, ואז נצרכין אל הכפי' דקדושה, ויש בחי' של חזור לאותה אמירה נשמתית של נעשה ונשמע, והוא ברצוא ושוב, בכל הלילות טרוטי השינה, כשאנו משתגעין באהבתה ושוגים בה בהתמסרות אהבה ושמחה, ונמצא, שמיום חג השבועות הזה עד חג השבועות הבא עלינו לטובה, אנו עושים כל ימינו כיום קבלת עול מלכות שמים, שאינו אלא על ידי יגיעת התורה, וכדאיתא בתנחומא נח ג, שאין האדם לומד תורה שבעל פה אלא מי שאוהב את הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו. ואהבה זו ניצתת היום בלילה, ואינה מפסקת, כי חיוב עלינו לראותם כחדשים, ועל כן אמרו בזוהר, בהקדמה ה' ע"א, שהמחדש חידושים אמיתיים בתורה הוא בורא שמים וארץ חדשים וכו', כי נעשים שותף להקב"ה במעשה בראשית, שהיה בשביל ראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית.​

 

[לב טוב]

ומיד חוזרים לשמוח בהחתונה מחדש

לחץ כדי לכווץ...

במעלה יותר גדולה ללא עזרה של תזמורת וכל האורחים!!!
וכן אדם שמצייר את המעמד של הר סיני וחי ומרגיש את זה במידה מסויימת זה יותר ממי שהיה שם בפועל
שאמנם שמי שהיה שם בטלה ממנו זוהמתו של נחש וכו' אבל היה סיוע של כל המעמד
אבל אחד שלא היה שם והוא מצייר בעיני שכלו את המעמד ושמח בו יש לו לכ' יותר עבודה
ומה שיש יותר עבודה יש יותר מעלה

 

[הייליג]

אבל הלוא היינו שם...

וידוע שהמשגיח ר' חצקל היה עובד הרבה על כוח הציור, ואצלו היה הענין של חייב לראות את עצמו לא רק לגבי יציאת מצרים אלא לכל המכלול, ופעם ראו אותו מסדר שני ספסלים והוא בתווך ומצייר לעצמו בציור כיצד היתה קריעת ים סוף. וכן יהיו בעיניך כחדשים, זה לא רק בדרך הדמיון, אלא בהפנמה של כל מה שארע שם, ולולא אזהרת רבותינו שלא לומר מעמד הר סיני בכל יום, היה הו"א שיאמרו אלא מפני כו', נמצא, שכל החתונה היא כמו שהיום, וסליחה על המשל הגשמי, פותחים הסרט של החתונה, ומתענגים שוב על מה שהיה. ויועצי נישואין יודעים לומר, שעיקר הצלחתם להשיב השלום ולהבות האהבה על כנם, הוא באותה לחלוחית שעוד נותרה מאז... והנה אנו מלבים אותה לחלוחית בכל תיבה של תורה שלומדים ומאמינים כי נשיקת פיו יתברך, בבחי' ישקני וכו'. אשרי העם שככה לו.​

 

[אוהב ספר]

מעניין לעניין, אומרים שכמו בחתונה איך יודעים מי החתן? מי שאחרי החתונה הולך הביתה עם הכלה...
וכנ''ל לעניינינו, ודוק.

 

[חדושא]

מעניין לעניין, אומרים שכמו בחתונה איך יודעים מי החתן? מי שאחרי החתונה הולך הביתה עם הכלה...
וכנ''ל לעניינינו, ודוק.

לחץ כדי לכווץ...

וכמו שאמר הרב שך לחתן אחד. חתן דומה למלך כל זמן שמכבד את אשתו כמלכה.

 

[יאשע בער]

כעי"ז שמעתי מהרב שפילר זצ"ל [המשגיח של אור ישראל הקטנה] שכל ימי הספירה וליל שבועות הם כמו להשחיל פנינים ויהלומים בחוט, וללמוד אח"כ זה הקשר של החוט, ששומר על כל הפנינים שלא יאבדו.