חזקה - מי ייטיב לבאר כח בירורא? (2 צופים)

[בדרך חדשה]

אולי יואילו עמלי תורה, רצי פורום האוצר,
לבאר נא כח בירורא ד"חזקה דמעיקרא",
באשר מעולם לא זוכה שכלי הקט הבינה -
דהא כיצד נוכל לצוות להאדם ירא השם,
להחזיק בדעתו חזקת גוף, וחזקת דין,
וטעמנו: כי בשעה דהאתמול כך וכך הי',
- וזאת בעוד אין לזה הצד איזה צל סיכוי והסתברות?!
ושמעתי אשר בבתי המדרש מתבדרי שמעתתא,
עניני "פשטות" ו"סתמא דמילתא" ודומיהן,
ובעוניי עוד לא ניבונתי: כיצד עניני פשטות והסתכלות
יועילו לטעון איזה צד על המציאות,
אשר לא לחוקי הסתכלות ראוי' ניתנה - כי אם לצווי ההסתברות בלבד?

לחץ כדי לכווץ...

לפני הדרכים האפשריות בזה (ובע"ה אכתוב בהמשך)

מה כן היית רוצה שיהיה... (ז"א, גם לו צדקו דבריך, הרי עכ"פ אין לנו אפשרות טובה מזו, ואה"נ שיטת כמה מהשקדמונו שכל דין חזקה לא נאמר אלא היכא דליכא לברורי (ואכ"מ), וא"כ הרי ליכא לו ליכא לברורי, אז מה כן יהא, ולכך נקבעה חזקה

(יש עוד כמה וכמה דרכים בזה, אך לו דרך זו נכונה הרי שאין בכלל מה להסביר, כי וכי מאי יהא אם לא כן)

וכמדומה שזו כוונת הר"מ בפה"מ בנזיר, שאל"כ אין לדבר סוף​

 

[בדרך חדשה]

ראשית יש לחלק ולייסד כל אחת מג' סוגי החזקה על יסודה היא - חזקה דמעיקרא, חזקת ממון, חזקת הגוף, (ונקל למוצאם באנציקלופדיא תלמודית, קובץ יסודות וחקירות וכיו''ב) - ולא לכלול בהנחה ראשונה את כולן כ'חזקה', ורק לאחר הבנת היסוד דכ''א לקשרם יחדיו.

לאחמ''כ יש לחלק בין חזקה המבררת (והיא היוצרת בעלות), חזקה המערערת (המחלישה כח האחר) ו'חזקת הנהגה' שאינה עוסקת בבירור המציאות, אלא דין כיצד לנהוג בפועל. ובחזקות שהובאו למעלה דנו באחרונים אם הן שייכות לסברא או להנהגה.

והנה כתב המהרי''ק שרש עב
חילוק יסודי בין חזקת הגוף לחזקה מסברא ואמר גבי חזקת הגוף את הלשון 'אין לנו לבדות את הנולד...'

ובתה''ד רס''י ר''ז באר דבריו בסגנון אחר וקרא לחזרה מסברא 'חזקה שאינה פוסקת' ואילו לחזקת הגוף 'חזקה הפוסקת' ואע''פ שפשיטא לן שתשתנה אעפ''כ חזקה היא .

הצ''צ בשו''ת אה''ע סי' שז' הרחיב בזה דחזקה מסברא היא מדין 'רוב' (והחולקים במקור הלימוד דדין רוב חולקים גם בה), משא''כ חזקת הגוף שהיא דין בפ''ע.

אם ירצו הקוראים אאריך בזה עוד

לחץ כדי לכווץ...

גם אם הכל נכון, הרי לכאורה פשוט וברור כי עכ"פ יש יסוד כללי לכל החזקות, ושמן מעיד עליהן חזקות, ויכול כי כמו בכל ענין הרי יש הבדלים והפרשים שונים ומגוונים בין החזקות, ולא כל מה שיש בזו יש בזו, אך הא מיהא לכאורה יש בכלל כולן את מה שיש בכלל כולן, ואפילו שמא עיקר מה שיש בהן הוא מה שיש בכולן​

 

[בדרך חדשה]

לפני הדרכים האפשריות בזה (ובע"ה אכתוב בהמשך)

מה כן היית רוצה שיהיה... (ז"א, גם לו צדקו דבריך, הרי עכ"פ אין לנו אפשרות טובה מזו, ואה"נ שיטת כמה מהשקדמונו שכל דין חזקה לא נאמר אלא היכא דליכא לברורי (ואכ"מ), וא"כ הרי ליכא לו ליכא לברורי, אז מה כן יהא, ולכך נקבעה חזקה

(יש עוד כמה וכמה דרכים בזה, אך לו דרך זו נכונה הרי שאין בכלל מה להסביר, כי וכי מאי יהא אם לא כן)

וכמדומה שזו כוונת הר"מ בפה"מ בנזיר, שאל"כ אין לדבר סוף​

לחץ כדי לכווץ...

וגם אם יש עוד אפשרויות כ"ש (כפי שמסתבר), הרי עכ"פ לכאורה האפשרות הכי מתאימה, ומכל מיני בחינות היא החזקה

ובכלל, הרי יתכן כי חזקה אינה דין או הנהגה, אלא מציאות, שאין משהו טוב הימנה, ומאלינו אנו הולכים אחריה (גם כבעל כרחנו)

 

[מתקרב]

טענתו המרכזית של הגרח"י שרייבר היא שה'דין' יוצר ומעמיד את ה'חפצא דאיסורא' או את ה'בעלות', זוהי דעתו גבי כלל משפטי התורה [בית היין עמ' קיג ובכתביו בכורות אות ל' באורך] ובאיסורים [מעיין גנים עמ' 102] דיני והכרעות הספיקות [מעיין גנים סי ט' אות ב'] ובממונות [ריש פ' מי שהיה נשוי].

אלא שדבריו חסרי הגיון, ומעולם לא הבנתי דבריו - באיזה שכל נוכל להבין שיש תוכן בדבר בעצמו - על ידי גזרות חיצונות שהוטלו עליו?!

לחץ כדי לכווץ...

דין זה גזרה חיצונית? דין זה יחס מציאותי

 

[מחכה]

לענ''ד לתת לכח התורה בזה דוג' משופר דעיר הנדחת שאין חולק ע''כ ששמעו את קולו

 

[דבר היושר]

ממש שאלה הזוקקת למימר את כל התורה כולה על רגל אחת, אנסה לענות לרב הגאון @א' היהודים שליט"א ככל היכא שידי מגעת.

דיני התורה אמנם נאמרו ביחס להמציאות גרידתא שהאיסור הוא 'כל חלב וכל דם לא תאכלו' וכדחזינא מהא שהבא על אשה הומחזקת כא"א ונתגלתה [בעדים] פנויה, פטור ממיתה, ואף שאז 'דין' הביאה היה למיתה, וכן מהא שהסומך על רוב להיתר פטור מהכל דאנוס הוא, ולכאורה הו"ל למפטריה בתורת שזה היה 'דין' הדבר ועוד ועוד.

אלא דבר ברור הוא שהאיסורין נאמרו על פי מציאות החיים שלנו, וממילא מה שנתפס וידוע לנו אודות המציאות, כך אנו מחוייבים לאיסור * ועל כן נאמר שספק דאורייתא לקולא, שהרי ברור שהתורה לא 'צמצמה' 'הגבילה' את ציוויה, שהרי אדרבה בעת שנתגלה שהכל היה טעות, אזי הכל נעקר מלמפרע, אלא שכיון שאז המציאות כך היתה ידועה, וכך היא נתפסה בעיני האדם, דין הוא שלא יתהווה האיסור וכנודע בשערים דברי התוס' בקידושין כז: יעווין שער"י לאורך ש"א שהרי 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת', וזהו הדין של ביטול ברוב, דאף שאנו יודעים בוודאות על קיום חתיכת נבילה בתערובת מ"מ כיון שזה לא מתקיים כפי המצב מצד הגברא, אזי אינו מחוייב להאיסור, וכן אפשר לפרט רבות בפרטים רבים בתלמוד המוכיחים זאת [כדוג' חזקה שלא נתבררה בשעתה דאינה מועלת ועוד רבים].

וזהו מקומם של ההכרעות בספיקות, שאכן אין מקום 'להכריע' ו'לדון' בספיקות, שכל זה הוא רק נפקא מינה כלפי הגברא שהוא המסופק ומילא דיני הספיקות מוטלים ותקפים רק לגביו, ואילו כלפי החפצא דאיסורא, לא יעזור כל דברינו וידיעותינו, ויש להטעים את הקושיא העולה מאליה שכפי שהקשה פותח האשכול שכיצד ה'חזקה' מטה ומשנה דבר מה ב'הסתברות' אלא שמלבד מה שאביא בקצרה ביסוד די"ז, אעיר את תשומת ליבו של הרב הנ"ל, דהא פשוט של"א בתריה מצד ה'הסתברות' כלפי קביעת המציאות, דא"כ אין מקום לפסק ש'רובא וחזקה - רובא עדיף' [קידושין פ.] ואין 'הסתברות' ברוב טפי מבחזקה, וכן בתרתי דסתרי בההיא מתני' דשני שבילים [טהרות פ"ה] כפי שהעירו כאן שם ל"ש 'הסתברות', וכן מצינו שאפשר ל'חזקה' שתועיל למחצה כההיא ששנינו ש'מאן דמכשיר בה פוסל בביתה' [כתובות יג:] אלא דבר מוכרע ופשוט הוא שמה שמועילות ההכרעות בספיקות הם הקביעה כיצד הדבר מתקיים כלפי האדם, וכשיש רוב אזי המציאות נתפסת בעיניו כהרוב שזה מה שנוטה בשיקול הדעת המופשט וכן בחזקה שהאדם תופס המציאות שהיא נשארת כהוויתה שכיון 'שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשרויות' [רמב"ם בפיה"מ נזיר פ"ט מ"ב] אזי אף שזהו נסתר מהמציאות [כבתרתי דסתרי, ושחזקת האם לא תהני לבת וכו'] עכ"פ צורת המציאות הנפסת בעיני האדם, היא לא מאות אלפי אפשרויות והשערות בעלמא, אלא המציאות נאמדת כפשטותה, וכן כל הכרעה הכרעה ופרשותיה, אבל זהו העיקרון הכללי המנווט בכל פרשייה.

* הביאור בזה נראה לי, ראיתי מאריכים שאיסוה"ת אינם "עניינים" שעניינם הוא שיתקיימו בתוצאה אלא "ציווים" על האדם, וממילא כפי איך שאפשר "לצוותו" חל האיסור ואכה"מ, ולי נראה בצורה מוטעמת יותר, שהרי אופן התקיימות האיסור הוא במפגש האדם עם הדבר האסור, ועל כרחין שזהו גמר ההטלה עליו כאיסור, וממילא אם הדבר הוא ספק [לרמב"ם] או שאינו נראה לעיין [כבתולעים] או שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה וכו' וכו' הכל דנים מצד כיצד המציאות מתקיימת כלפי האדם, ולכן ספ"ד לקולא ומותר לכתחילה [לרוב האחר'] ולכן מותר לאכול תולעים שלא נראים לעיין [בינ"א שער איסוהי"ת ס"ק לב] וכן חייב סליחה וכפרה גם כשאכל טלה, כיון שגוף כוונתו מחייב אותו [ואין לומר שחיוב הכפרה בא מכוונה רעה בעלמא ואכה"מ].

 

[ללמוד וללמד]

'שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשרויות' [רמב"ם בפיה"מ נזיר פ"ט מ"ב]

לחץ כדי לכווץ...

מקובלני מרבותי דלא כפי הבנתך ברמב"ם אלא דכוונת דברי רמב"ם הללו שזה הנהגה מוכרחת המציאות דאל"כ העולם לא יתקים, דנצטרך על כל דבר לברר אולי השתנה....
וכן כדברים אלו מצינו בטעם הכרעת עד אחד באיסורים כדכתב רש"י "דאל"כ אין לך יהודי שיכול לאכול אצל יהודי אחר".
וא"כ מצינו טעם נוסף (קצת בעלבטיש) לביאור הנהגה לילך אחר חזקה דמעיקרא.
ודברים אלו תמוהים מאוד ובפני עצמם צריכים אשכול

 

[דבר היושר]

מקובלני מרבותי דלא כפי הבנתך ברמב"ם אלא דכוונת דברי רמב"ם הללו שזה הנהגה מוכרחת המציאות דאל"כ העולם לא יתקים, דנצטרך על כל דבר לברר אולי השתנה....
וכן כדברים אלו מצינו בטעם הכרעת עד אחד באיסורים כדכתב רש"י "דאל"כ אין לך יהודי שיכול לאכול אצל יהודי אחר".
וא"כ מצינו טעם נוסף (קצת בעלבטיש) לביאור הנהגה לילך אחר חזקה דמעיקרא.

לחץ כדי לכווץ...

אכן, מוכר היסוד הנ"ל שמיישב את כל הקושיות הקיימות עלי תבל.

עד אחד נאמן באיסורין כי "אין לך יהודי שיכול לאכול אצל יהודי אחר" ופירושו שבאופן אחר האדם לא יוכל להתקיים [רש"י גיטין ב, ב; קידושין סה, ב;] חזקה מועלת בגלל 'שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשרויות' ואי אפשר לעולם לעמוד בכללים נוקשים כ"כ [רמב"ם בפיה"מ נזיר פ"ט מ"ב] שיטת הרמב"ם דספ"ד לקולא, דאל"כ העולם אינו יכול להתקיים, שהאדם בכל דבר יצטרך לחשוש ולחיות בפחד תמידי, וכן זה הטעם שהמוציא מחברו עליו הראיה, שהרי התורה מעוניינת שישרור סדר תמידי בכלל ישראל, ואולי זה הטעם גם שרק עפ"י שניים עדים יקום דבר, וזהו טעם הל' הנזיקין, הרחקת הנזיקין וכו' וכו'.

איני אוהב תירוצים מעין אלו, זה יוצא שאנחנו דומים בחוקותינו לשאר משפטי העמים, ויש מאות הוכחות בתלמוד כנגד יסוד זה ואכמ"ל.

 

[מבקש תורה]

לא הצלחתי לעבור בעיון על כל שרשור ההודעות מפאת הנושאים המסתעפים..

רק אציין שבחידוה"ר בכמה מקומות כותב שבחזקה דמעיקרא איכא ב' חלקים,
חזקת הנהגה, וחזקה שלא נשתנה,

 

[ללמוד וללמד]

לא הצלחתי לעבור בעיון על כל שרשור ההודעות מפאת הנושאים המסתעפים..

רק אציין שבחידוה"ר בכמה מקומות כותב שבחזקה דמעיקרא איכא ב' חלקים,
חזקת הנהגה, וחזקה שלא נשתנה,

לחץ כדי לכווץ...

וזכורני דבקונטרס הספיקות מבואר דהוי מסברא דהדבר לא השתנה, וכשיש ריעותא הוי הנהגה.