ממש שאלה הזוקקת למימר את כל התורה כולה על רגל אחת, אנסה לענות לרב הגאון
@א' היהודים שליט"א ככל היכא שידי מגעת.
דיני התורה אמנם נאמרו ביחס להמציאות גרידתא שהאיסור הוא 'כל חלב וכל דם לא תאכלו' וכדחזינא מהא שהבא על אשה הומחזקת כא"א ונתגלתה [בעדים] פנויה, פטור ממיתה, ואף שאז 'דין' הביאה היה למיתה, וכן מהא שהסומך על רוב להיתר פטור מהכל דאנוס הוא, ולכאורה הו"ל למפטריה בתורת שזה היה 'דין' הדבר ועוד ועוד.
אלא דבר ברור הוא שהאיסורין נאמרו על פי מציאות החיים שלנו, וממילא מה שנתפס וידוע לנו אודות המציאות, כך אנו מחוייבים לאיסור * ועל כן נאמר שספק דאורייתא לקולא, שהרי ברור שהתורה לא 'צמצמה' 'הגבילה' את ציוויה, שהרי אדרבה בעת שנתגלה שהכל היה טעות, אזי הכל נעקר מלמפרע, אלא שכיון שאז המציאות כך היתה ידועה, וכך היא נתפסה בעיני האדם, דין הוא שלא יתהווה האיסור
וכנודע בשערים דברי התוס' בקידושין כז: יעווין שער"י לאורך ש"א שהרי 'לא ניתנה תורה למלאכי השרת', וזהו הדין של ביטול ברוב, דאף שאנו יודעים בוודאות על קיום חתיכת נבילה בתערובת מ"מ כיון שזה לא מתקיים כפי המצב מצד הגברא, אזי אינו מחוייב להאיסור, וכן אפשר לפרט רבות בפרטים רבים בתלמוד המוכיחים זאת [כדוג' חזקה שלא נתבררה בשעתה דאינה מועלת ועוד רבים].
וזהו מקומם של ההכרעות בספיקות, שאכן אין מקום 'להכריע' ו'לדון' בספיקות, שכל זה הוא רק נפקא מינה כלפי הגברא שהוא המסופק ומילא דיני הספיקות מוטלים ותקפים רק לגביו, ואילו כלפי החפצא דאיסורא, לא יעזור כל דברינו וידיעותינו, ויש להטעים את הקושיא העולה מאליה שכפי שהקשה פותח האשכול שכיצד ה'חזקה' מטה ומשנה דבר מה ב'הסתברות'
אלא שמלבד מה שאביא בקצרה ביסוד די"ז, אעיר את תשומת ליבו של הרב הנ"ל, דהא פשוט של"א בתריה מצד ה'הסתברות' כלפי קביעת המציאות, דא"כ אין מקום לפסק ש'רובא וחזקה - רובא עדיף' [קידושין פ.] ואין 'הסתברות' ברוב טפי מבחזקה, וכן בתרתי דסתרי בההיא מתני' דשני שבילים [טהרות פ"ה] כפי שהעירו כאן שם ל"ש 'הסתברות', וכן מצינו שאפשר ל'חזקה' שתועיל למחצה כההיא ששנינו ש'מאן דמכשיר בה פוסל בביתה' [כתובות יג:] אלא דבר מוכרע ופשוט הוא שמה שמועילות ההכרעות בספיקות הם הקביעה כיצד הדבר מתקיים כלפי האדם, וכשיש רוב אזי המציאות נתפסת בעיניו כהרוב
שזה מה שנוטה בשיקול הדעת המופשט וכן בחזקה שהאדם תופס המציאות שהיא נשארת כהוויתה שכיון 'שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשרויות' [רמב"ם בפיה"מ נזיר פ"ט מ"ב] אזי אף שזהו נסתר מהמציאות [כבתרתי דסתרי, ושחזקת האם לא תהני לבת וכו'] עכ"פ צורת המציאות הנפסת בעיני האדם, היא לא מאות אלפי אפשרויות והשערות בעלמא, אלא המציאות נאמדת כפשטותה, וכן כל הכרעה הכרעה ופרשותיה, אבל זהו העיקרון הכללי המנווט בכל פרשייה.
* הביאור בזה נראה לי, ראיתי מאריכים שאיסוה"ת אינם "עניינים" שעניינם הוא שיתקיימו בתוצאה אלא "ציווים" על האדם, וממילא כפי איך שאפשר "לצוותו" חל האיסור ואכה"מ, ולי נראה בצורה מוטעמת יותר, שהרי אופן התקיימות האיסור הוא במפגש האדם עם הדבר האסור, ועל כרחין שזהו גמר ההטלה עליו כאיסור, וממילא אם הדבר הוא ספק [לרמב"ם] או שאינו נראה לעיין [כבתולעים] או שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה וכו' וכו' הכל דנים מצד כיצד המציאות מתקיימת כלפי האדם, ולכן ספ"ד לקולא ומותר לכתחילה [לרוב האחר'] ולכן מותר לאכול תולעים שלא נראים לעיין [בינ"א שער איסוהי"ת ס"ק לב] וכן חייב סליחה וכפרה גם כשאכל טלה, כיון שגוף כוונתו מחייב אותו [ואין לומר שחיוב הכפרה בא מכוונה רעה בעלמא ואכה"מ].
