ואמנם כל מה שאני יבחר יצא שזה מה שהקב"ה ידע שאני יעשה אבל הרי לא יתכן לומר שיש לאדם שתי אפשרויות שאחת מהם אינה יכולה להיות ובשעה שהאדם בוחר באותה שעה הקב"ה כבר יודע מה הוא יעשה ואיך יכול להיות שיש צד [חייב להיות ששני הצדדים יכולים להיות בשווה דאל"כ אין בחירה] לא כהידיעה שלו
אינני מבין מדוע אתה כל הזמן מקשר את הבחירה לידיעה.
אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שהיא חיצונית, הבחירה תלויה רק בידי האדם. נקודה סוף פסוק.
מה שנותר לבורא זה רק הידיעה מה האדם יפעל בסוף.
אולי נעבור לדון על חוזה בכוכבים, אמור לי מי בוחר בסוף החוזה או האדם?
התשובה לזה תהיה שברור שהאדם כי זה תלוי רק בו, החוזה רק יודע מה הוא יבחר. וזה לא סתירה כלל.
גם הבורא, ידיעתו אינה סותרת לבחירה, היא פשוט לא שייכת אליה כלל. לא נוגעת בה.
הבורא רק יודע מה האדם יבחר.
ולהסביר העניין, ניקח דוגמה את הקסמים שאנשים יודעים מראש איזה מספר תבחר, זה אומר שלא הייתה לך בחירה?
ממש לא.
זה אומר שהיו להם נתונים שהוכיחו להם שחייב להיות שתבחר כך,
וזה לא נוגע בבחירה עצמה.
אולי זה יותר מידי ארוך, אומר במשפט אחד-
הבורא יודע מה נבחר אבל ידיעתו אינה חלק ממערכת הבחירה. היא חיצונית ואין בחירת האדם תלויה בה.