חוקת הקשר בין פרשת חוקת לפרשת בשלח (1 צופה)

[גרינפלד]

מעניין שבפר' חוקת יש כמעט כעין כל הנושאים של פרשת בשלח:
פרה בחוקת; בשלח - נצטוו במרה.
הבאר כאן שמשה הכה; וכן בסוף בשלח "והכית על הצור".
בחוקת מלחמת הכנעני מלך ערד, זה עמלק; וכן בסוף בשלח מלחמת עמלק.
בחוקת התאוננו על המן; ובבשלח התחיל לרדת.
ובשניהם יש שירה [ועי' באלשיך].
"ואת והב בסופה" - לחלק מהפירושים זה קריעת ים סוף.

ואולי יש עוד. ולמ"ד שבעה ספרים - חוקת היא פרשה רביעית, כמו בשלח שהיא פרשה רביעית בחומש שמות.


ואולי יש לרמוז שבחילוף אח"ס בט"ע - אם נחליף את הק' והת' של חקת = יצא חלש, כאותיות שלח שהם שורש אותיות בשלח.

 

[גרינפלד]

[ועי' באלשיך]

לחץ כדי לכווץ...

וז"ל (במדבר כא, ז):

עוד יתכן ונמשיך כל הכתובים עד סוף השירה שהוא קשה להולמם בדרך פשטיי. והוא במה שאמרו ז"ל כי אומרו בסופה הוא לומר כי נס זה דומה לשל ים סוף. גם שלא נפרש כדבריהם ננקיט מיהא כי אימר בסופה על נס ים סוף ידבר. והיא שאומר על כן יאמר כלומר יאות ליאמר נס זה בספר מלחמות ה' הוא ספר שמות ששם מלחמות ה'. כי הלא את והב בסופה כלומר אשר יהב ה' בים סוף ידמה אל הנחלים ארנון שנוכל להשוותם את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. כלומר זה כזה מה שהורה ית' אהבתו בנסים של יס סוף ידמה אל ענין הנחלים ארנון. ובזה נמשוך יתר הכתובים בהזכיר מז"ל למה לא נזכר משה בשירה זו אלא מפני שלקה על ידו. והנה רז"ל אמרו טעם הדבר על פה ולפי דרכנו ימצא הכתוב בספר. והוא כי אחר אומר שדומה זה אל נס ים סוף ראה והנה נוכל להקשות ולומר א"כ איפה למה לא שוררו עליו משה ובני ישראל בזה כאשר בנס ים סוף. לזה אמר ואשד הנחלים וכו' ולא ידעו ישראל בנס זה כי היו הנחלים לגבול מואב עד שומשם בארה כמ"ש ז"ל שהבאר גלה הנס שהעלה אברים ואם כן יוכרח להזכיר הבאר בשירת הנס. אך הנה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם וכו' כלומר הוא אשר לקה משה על ידו כאשר אמר ה' למשה וכו' ועל כן לא יאות למשה לשורר בו. לכן אז ישיר ישראל וכו' אבל לא משה ובדרך הזה אומרו היא הבאר לא נאמר לבלי צורך.​

 

[גרינפלד]

ואולי יש עוד.

לחץ כדי לכווץ...

ר"ה כט, א

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים. כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים.​