פשיטא. מיהו רבב היינו כתם שמן, עי' נדרים מא,א מלא מלח ובלא רבב ובמפרשים, דרבב היינו שמן. וזה פירושו, שחרורית שהוא דבר המתהווה גם אצל מי שהנהגתו בדרך ארץ, אין בה גנאי, אבל רבב על הבגד הוא מאוס, ובא מחסרון בנקיות, וע"כ רבב דווקא הוא משניאי.
וז"ל הר"מ פ"ה מדעות ה"ט, מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינונים נאים.
והנהגה זו היא זו שנגלית אצל רוב זקני ת"ח. הן אמת שהיו מחכמי ישראל שהנהיגו עצמם בדרכים אחרות לתרי גיסי.