אבאר הדברים,
בביצה כא: ובגמ' שם כב. נחלקו בית שמאי ובית הלל: לבית שמאי אין זוקפים את המנורה של חוליות ביום טוב ולבית הלל זוקפים.
ובגמ' שם ביארו, דהוא לפי שלבית שמאי יש בנין בכלים ונראה כבונה ולבית הלל אין בנין בכלים.
והקשו הראשונים (תוס' ביצה שם, רשב"א ורן שבת מו., ועוד) הלא אף לבית הלל אסור בנין מדרבנן אף בכלים,
ותירצו ב' תירוצים,
א. משום יו"ט דקיל הקילו,
ב. או שהמדובר כאן הוא במנורה מחוברת שלא נתפרקה וצריך להקימה ולזקפה בלבד.
מ"מ בשו"ע (או"ח סי' תקי"ט ס"ב) נפסק:
כלים שהם מפוצלים כגון מנורה של חוליות וכו' שהם חתיכות חתיכות מעמידין אותן ביום טוב
והיינו שפסק כב"ה בגמרא.
אך הוסיף השו"ע: "והוא שלא יתקע", וביאר במשנ"ב שם:
פירוש - בחוזק ובגבורה. והוסיף (שם סק"ט):
שאף כי בשבת גזרו אף להחזירם ברפיון גזירה שמא יתקע, מ"מ ביום טוב התירו משום מניעת שמחת יום טוב.
מ"מ מבואר דהיכא שתוקעם בחוזקה אין מקום להתיר אף אליבא דב"ה.
עוד יש לעיין האם זה דומה לאשר מבואר בסי' שי"ד ברמ"א ס"א ובסק"ב במשנ"ב גבי ארון.
ועדיין אין הדברים ברורים אצלי דיו