יש להקשות מדוע לאחר חטא של האכילה מעץ הדעת הקב"ה שאל את חוה "מה זאת עשית" ואילו לגבי הנחש הקב"ה לא שאל אלא מיד הענישו, ["כי עשית זאת ארור אתה" וגו'] וברש"י נראה שרימז לקושיא זו וכ' " מכאן שאין מהפכים בזכותו של מסית".
אלא שעדיין חוזרת הקושיה דהרי גם חוה הסיתה את אדה"ר, ומהאי טעמא גופא דאין מהפכין בזכותו של מסית, הו"ל להקב"ה להעניש אף את חוה מיד ולא לשואלה.
ויתכן לתרץ דחוה אינה נחשבת "למסית" כיון שהיא עצמה היתה מוסתת ע"י הנחש, ואמנם צ"ע בזה דהא סו"ס היא הסיתה, ומאי נפק"מ אם התחילה בזה או לא. ועכ"פ אם כנים אנו בזה יהיה נפק"מ רבתי בכל מסית דליכא גביה כל דיני מסית אם הסיתוהו, ויל"ע בזה.
אלא שעדיין חוזרת הקושיה דהרי גם חוה הסיתה את אדה"ר, ומהאי טעמא גופא דאין מהפכין בזכותו של מסית, הו"ל להקב"ה להעניש אף את חוה מיד ולא לשואלה.
ויתכן לתרץ דחוה אינה נחשבת "למסית" כיון שהיא עצמה היתה מוסתת ע"י הנחש, ואמנם צ"ע בזה דהא סו"ס היא הסיתה, ומאי נפק"מ אם התחילה בזה או לא. ועכ"פ אם כנים אנו בזה יהיה נפק"מ רבתי בכל מסית דליכא גביה כל דיני מסית אם הסיתוהו, ויל"ע בזה.