עכ"פ - אני מודיע כאן קבל עם ועדה, שאני גם בוחר בלהיות חילוני, והביאור הוא פשוט, כל עבודת ה' שלנו פועלת בצורה מאד מוזרה, אינני מבינים את פשר כמעט אף אחד ממעשינו, מצוות ועבירות, עבודת ה', לימוד התורה, וכל המצוות שמקיפות את כל פרקי החיים - איננו מבינים כלל את פשר מעשינו [דוגמא: במקום להתעסק בתוכן מהות התפילה, כל הידיעות של 'תלמידי חכמים' שבתוכינו בענין התפילה מתעסק בדברים חיצוניים לחלוטין, ידיעותינו במהות התפילה מסתכמת במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן - האם זה תקנת חכמים או מצוה מן התורה, איזה "כוונה" צריך - האם בפירוש המילות או על העמידה בפני ה', וכן מה 'מעכב' להלכה, ומה זקוקים לכוון לכתחילה ומה בדיעבד, כיצד יעשו את ה"ועשב" שבפרשה שניה בקריאת שמע, וכיצד יעשו את החית שב"אחד" שבשמע ישראל, האם בהברה פלמונית או בצורה אלמונית, איזה מן הזמנים יקפידו ללא לאות, האם על זמנו של ה"מגן אברהם" הקדום יותר, או זמנו של "הגר"א" המיקל במעט, האם השקיעה היא בזמן הזה או ההוא, שעתו המדוייקת של הנץ, ועוד ועוד, וגם יושבי הקרנות ופשוטי העם מצאו להם על מה לדון: הנידון שלהם הוא ב"נוסח ספרד" וב"נוסח אשכנז", ב"נוסח חברון" או "נוסח פוניבז", האם מנגינה פלונית יותר טובה, או צליל אלמוני, האם החזן הזה או החזן ההוא ועוד כהנה וכהנה, והמה בכלל איבדו את דרכם והתרחקו רבות מהבנת תוכן מעשיהם שבכל יום ויום, ואוי להם ואוי לנפשם הדואבת בשל כך, וכיוצ"ב רבות ברוב היהדות] כל מה שאנחנו יודעים על מהות התורה והמצוות מסכמת בכך שאנו יודעים שהמעשים הללו הם נכונים וראויים לקיום, שהרי זה מה שהשי"ת רוצה מאיתנו.
ועל כן - באם יבוא אליי מאן דהו ויגיד לי שרצון ה' הוא אחרת - אין לי שום סיבה לא לבחור בצד הזה, מפני שממנ"פ איני חש טעם במעשיי, וכל מה שאני יודע עליהם זה שהם מגשימים את רצון הבורא.
