שיחה מאלפת עם המשפיע לאלפים הגה”ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד מח”ס‘ אש המועדים’, אודות החידוש שחולל הבעש”ט בעבודת התשובה (עמוד 4)
כשלומדים את המאמר ד"ה אני לדודי בלקוטי תורה, מגלים ”אלול“ חדש שיסודו בבית המדרש החסידי - כזה שלא היה מוכר עד לאותם ימים. שם מבואר כיצד הקב“ה מופיע כמלך בשדה, והוא מראה לכל ”פנים שוחקות“ ומקבל את הבאים לחלות פניו ”בסבר פנים יפות“ - שזו משמעות דברי המקובלים בעניין התגלות י“ג מידות הרחמים בחודש זה - בדיוק להפך מהדרך בה מצטייר חודש אלול בהעדר אור החסידות, בה כביכול הקב“ה מופיע בפנים של רוגז ומפשפש בחסרונותיו של כל אחד".
זהו, אם כן, סודו של יום ח“י אלול, כפי שרמזו צדיקים שהבעל שם טוב הכניס ”חיות באלול“. בהעדר תורת הבעל שם טוב, חודש אלול צבוע בצבע קודר ומדכדך. אמנם, חשף ה‘ את זרוע קדשו ושלח לעולמנו את נשמת בעל שם טוב, וכך למדנו סדר עבודה עמוק ועשיר המאיר באור יקרות את סגולת ימים אלו: תמורת זה שיהודי יהיה עסוק בעצמו ובחישובים המטיבים לו – עיסוקו העיקרי יהיה במלכותו של הקב“ה.
מבט כזה הוא אחר ושונה לחלוטין מראש השנה על דרך המוסר. בלי אורה של חסידות, בראש השנה האדם מרגיש את עצמו במרכז, לפי ההבנה שהקב"ה ובית דינו וכל פמליא של מעלה עסוקים איתו, דנים במעשיו ושוקלים את עתידו לשנה הבאה. אבל על פי החסידות עצמו, במרכז נמצא הקב"ה עצמו, והשאלה היא רק מי יזכה להיות חלק ממלכות ה'.