פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה', שיהיה 'מצווה ועושה'! (1 צופה)

[התורה]

פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה':

בקידושין (לא.), אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא וכו', השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ.

וכתבו בתוס', גדול המצווה ועושה, נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח, עכ"ל.

ולכאורה קשה, אם אכן כל מה שרב יוסף רצה להיות מצווה ועושה זה בשביל שלא יהיה לו פתו בסלו, וכך יהיה עליו להתאמץ יותר בקיום המצוות, מדוע הוצרך להמתין שיאמרו לו שהלכה כרבי יהודה, הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם, ולדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

וצריך לי עיון.

 

[אמרי שפר]

פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה':

בקידושין (לא.), אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא וכו', השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ.

וכתבו בתוס', גדול המצווה ועושה, נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח, עכ"ל.

ולכאורה קשה, אם אכן כל מה שרב יוסף רצה להיות מצווה ועושה זה בשביל שלא יהיה לו פתו בסלו, וכך יהיה עליו להתאמץ יותר בקיום המצוות, מדוע הוצרך להמתין שיאמרו לו שהלכה כרבי יהודה, הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם, ולדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

וצריך לי עיון.

לחץ כדי לכווץ...

הערה יפה
ומזל טוב על ההודעה ה500!

 

[נדיב לב]

פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה':

בקידושין (לא.), אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא וכו', השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ.

וכתבו בתוס', גדול המצווה ועושה, נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח, עכ"ל.

ולכאורה קשה, אם אכן כל מה שרב יוסף רצה להיות מצווה ועושה זה בשביל שלא יהיה לו פתו בסלו, וכך יהיה עליו להתאמץ יותר בקיום המצוות, מדוע הוצרך להמתין שיאמרו לו שהלכה כרבי יהודה, הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם, ולדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

וצריך לי עיון.

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' נדרים ח. מבואר דנשבע על המצוות ליתא בשם נדר ושבועה דהלא מושבע ועומד מהר סיני הוא "אלא הא קא משמע לן דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה".

וראה שם תוס' על אתר
מושבע ועומד מהר סיני הוא - קא ס"ד נשבעין לקיים מצוה דקאמר היינו לחייב משום שבועת ביטוי אם לא [יקיים] ותימה אדפריך לרב גידל תקשי ליה קרא דנשבעתי ואקיימה ופי' בתוס' דאה"נ וי"ל דקרא איכא לקיומי במצוה דאפשר ליפטר ממנה כמו באשנה פרק זה אבל לרב גידל ע"כ מיירי במצות שמחויב לעשות דאל"כ מאי קמ"ל וגם היינו דרב גידל בתרייתא לכך פריך אדרב גידל ומשני קמ"ל דשרי לזרוזי נפשי' פירוש ולא מיתסר משום דמוציא שם שמים לבטלה אבל לא מיירי לענין שבועת ביטוי כך פי' בתוס' ובפי' הר"ר אליעזר פי' הא דפריך מושבע ועומד מהר סיני הוא היינו כלומר אם בא להשמיענו שמותר לישבע לקיים מצוה ולא חיישינן שמא יעבור על שבועתו ולא יקיים אי נמי לא מקיים לא עבר על שבועתו דמושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה ומשני הא קמ"ל דשרי לזרוזי נפשיה ולא מיתסר משום הוצאת ש"ש לבטלה כדפרי' מיהא מה דפי' מושבע ועומד מהר סיני וכו' [משמע] דאכללא דגופא דמילתא פריך הלא מושבע ועומד וכו' כפי' לפירוש ראשון משום דס"ד לענין שבועת ביטוי פריך:

עוי"ל דחשש שמא יכשל ולשיטת ר"י בשבועות כז. נשבע לקיים מצווה ולא קיים חייב משום שבועת ביטוי.

 

[אמרי שפר]

בגמ' נדרים ח. מבואר דנשבע על המצוות ליתא בשם נדר ושבועה דהלא מושבע ועומד מהר סיני הוא "אלא הא קא משמע לן דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה".

לחץ כדי לכווץ...

אבל סומא שפטור מכל המצוות אינו מושבע ועומד מהר סיני

 

[התורה]

הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם,

לחץ כדי לכווץ...

וראה שם תוס' על אתר
מושבע ועומד מהר סיני הוא - קא ס"ד נשבעין לקיים מצוה דקאמר היינו לחייב משום שבועת ביטוי אם לא [יקיים] ותימה אדפריך לרב גידל תקשי ליה קרא דנשבעתי ואקיימה ופי' בתוס' דאה"נ וי"ל דקרא איכא לקיומי במצוה דאפשר ליפטר ממנה כמו באשנה פרק זה אבל לרב גידל ע"כ מיירי במצות שמחויב לעשות דאל"כ מאי קמ"ל וגם היינו דרב גידל בתרייתא לכך פריך אדרב גידל ומשני קמ"ל דשרי לזרוזי נפשי' פירוש ולא מיתסר משום דמוציא שם שמים לבטלה אבל לא מיירי לענין שבועת ביטוי כך פי' בתוס' ובפי' הר"ר אליעזר פי' הא דפריך מושבע ועומד מהר סיני הוא היינו כלומר אם בא להשמיענו שמותר לישבע לקיים מצוה ולא חיישינן שמא יעבור על שבועתו ולא יקיים אי נמי לא מקיים לא עבר על שבועתו דמושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה ומשני הא קמ"ל דשרי לזרוזי נפשיה ולא מיתסר משום הוצאת ש"ש לבטלה כדפרי' מיהא מה דפי' מושבע ועומד מהר סיני וכו' [משמע] דאכללא דגופא דמילתא פריך הלא מושבע ועומד וכו' כפי' לפירוש ראשון משום דס"ד לענין שבועת ביטוי פריך:

לחץ כדי לכווץ...

ומותר להשבע כן בכדי לזרז את עצמו כמבואר בנדרים (ח.), וכן נפסק בטוש"ע (יו"ד סי' ר"ג סעי' ו').

 

[התורה]

אבל סומא שפטור מכל המצוות אינו מושבע ועומד מהר סיני

לחץ כדי לכווץ...

כבר נכתב לעיל על כך:

לדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

אבל סומא שפטור מכל המצוות אינו מושבע ועומד מהר סיני

לחץ כדי לכווץ...

אוייש כמה שאתה צודק. עמדתי על זה אבל פשוט שכחתי להוסיף מה שהסתפקתי בפרט הזה.
ובזה אני מסופק, האם כשאינו מחוייב במצוות אבל שייך בפרשה (כאינו מצווה ועושה), אמרינן מושבע ועומד מהר סיני. מכיון וסו"ס יכול לחייב את עצמו גם בלא השבועה הנוכחית, והרי שורש החיוב מתברר ועומד מהר סיני. או שנימא לחלק בין מי שמוטל עליו החיוב ובין מי שמכניס עצמו לכך.

ומותר להשבע כן בכדי לזרז את עצמו כמבואר בנדרים (ח.), וכן נפסק בטוש"ע (יו"ד סי' ר"ג סעי' ו').

לחץ כדי לכווץ...

אכן הזכרתי מהגמ' נדרים. אבל גם מבורר שם שאינו מדין שבועה ולא עובר על שבועת ביטוי או ב"י. ולכן ההצעה שיחייב עצמו על ידי השבועה לא תועיל. כי למעשה השבועה לא חלה.

 

[אמרי שפר]

כבר נכתב לעיל על כך:

לחץ כדי לכווץ...

אמת
רק לגבי מה שכתב הרב @נדיב לב כלפי הדין דמושבע ועומד לא שייך לומר בסומא וכנ״ל

 

[תענוג]

פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה':

בקידושין (לא.), אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא וכו', השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ.

וכתבו בתוס', גדול המצווה ועושה, נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח, עכ"ל.

ולכאורה קשה, אם אכן כל מה שרב יוסף רצה להיות מצווה ועושה זה בשביל שלא יהיה לו פתו בסלו, וכך יהיה עליו להתאמץ יותר בקיום המצוות, מדוע הוצרך להמתין שיאמרו לו שהלכה כרבי יהודה, הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם, ולדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

וצריך לי עיון.

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' אל תהי רגיל בנדרים כו' וכל הנודר כו' לא דייך מה שאסרה תורה כו'

מה שאמרו הנשבע לזרז עצמו דדבר הגון ומותר הוא, משום דאינו אלא זירוז בעלמא דנשבע ועומד הוא, משא"כ הסומא.
והנשבע לשנות פרק זה דאמרינן נדר גדול לאלקי ישראל מבואר בתוס' שם (ד"ה הא קמ"ל) דקמ"ל דהנדר חל (ולא דרצוי לנדור כן) וכן פירוש הר"ן שם (ד"ה הא קמ"ל כיון), (ועוד דלדעת הר"ן במילא מחוייב ללמוד כל הזמן).

ובפשטות הכוונה באמרם (ירושלמי נדרים ט א) לא דייך מה שאסרה תורה דאין ראוי להוסיף לעצמו דאגה וחביל גופייהו דדאיגי במצוות וכש"כ רב יוסף דכולהו איתנהו ביה.

 

[תענוג]

גם אם נעמיס דמונח בלשון 'נדר גדול נדר לאלקי ישראל' דיפה עשה, היינו בפרק אחד, ולא בנשבע ללמוד שני תלמודים ומפרשיהן שו"ע ונושאי כליהם, וע"ד הנשבע לקיים כל המצות, דדייך מה שאסרה תורה וכנ"ל.

 

[התורה]

בגמ' אל תהי רגיל בנדרים כו' וכל הנודר כו' לא דייך מה שאסרה תורה כו'

מה שאמרו הנשבע לזרז עצמו דדבר הגון ומותר הוא, משום דאינו אלא זירוז בעלמא דנשבע ועומד הוא, משא"כ הסומא.
והנשבע לשנות פרק זה דאמרינן נדר גדול לאלקי ישראל מבואר בתוס' שם (ד"ה הא קמ"ל) דקמ"ל דהנדר חל (ולא דרצוי לנדור כן) וכן פירוש הר"ן שם (ד"ה הא קמ"ל כיון), (ועוד דלדעת הר"ן במילא מחוייב ללמוד כל הזמן).

ובפשטות הכוונה באמרם (ירושלמי נדרים ט א) לא דייך מה שאסרה תורה דאין ראוי להוסיף לעצמו דאגה וחביל גופייהו דדאיגי במצוות וכש"כ רב יוסף דכולהו איתנהו ביה.

לחץ כדי לכווץ...

בדיוק לזה צוין מה שנפסק בגמ' וטוש"ע

ומותר להשבע כן בכדי לזרז את עצמו כמבואר בנדרים (ח.), וכן נפסק בטוש"ע (יו"ד סי' ר"ג סעי' ו').

לחץ כדי לכווץ...

ובענין זה:

גם אם נעמיס דמונח בלשון 'נדר גדול נדר לאלקי ישראל' דיפה עשה, היינו בפרק אחד, ולא בנשבע ללמוד שני תלמודים ומפרשיהן שו"ע ונושאי כליהם, וע"ד הנשבע לקיים כל המצות, דדייך מה שאסרה תורה וכנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

מנין ליה למר הא,
בשולחן הנ"ל אין זה מוזכר.
ובפרט גבי סומא וכל 'אינו מצווה ועושה',
שזו האפשרות היחידה שלהם לימלט.

 

[תענוג]

אכן מר ציין גמרא ושו"ע אבל כתיב שמה ענין אחר כנ"ל
שם מדובר ממחוייב בדבר

 

[הרב מרודוש]

פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה':

בקידושין (לא.), אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא וכו', השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ.

וכתבו בתוס', גדול המצווה ועושה, נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח, עכ"ל.

ולכאורה קשה, אם אכן כל מה שרב יוסף רצה להיות מצווה ועושה זה בשביל שלא יהיה לו פתו בסלו, וכך יהיה עליו להתאמץ יותר בקיום המצוות, מדוע הוצרך להמתין שיאמרו לו שהלכה כרבי יהודה, הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם, ולדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

וצריך לי עיון.

לחץ כדי לכווץ...

הוא לא נהיה מצווה במצוות סוכה
אלא בקיום השבועה
(ולכאו' לדעת השו"ע גם לא יוכת לברך על המצווה הזאת)
ואי משום הא הוא יכול כל יום להשבע סתם ולקיים את השבועה שלו בלי קשר למצוות

 

[התורה]

יש לדון בכל הפטורים מאי אלו מצוות,
כגון סומא, אשה, וכדו'.
מהו יחסם ל'מושבע ועומד בהר סיני',
האם נשבעו ככולם על כל המצוות, רק ששבועתם אינה ברת משמעות עד כמה שהתורה פטרתם,
או שמא נשבעו רק על מה ששייך גביהם,
ואין לומר מהא שכל החולים נתרפאו, וממילא לא הוו סומין,
דאם כן מה פוטר את הסומא ממילתא ד'מושבע ועומד מהר סיני'.

 

[אליהו ישראלי]

פתרון לכל 'אינו מצווה ועושה':

בקידושין (לא.), אמר רב יוסף: מריש הוה אמינא וכו', השתא דשמיעתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ.

וכתבו בתוס', גדול המצווה ועושה, נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח, עכ"ל.

ולכאורה קשה, אם אכן כל מה שרב יוסף רצה להיות מצווה ועושה זה בשביל שלא יהיה לו פתו בסלו, וכך יהיה עליו להתאמץ יותר בקיום המצוות, מדוע הוצרך להמתין שיאמרו לו שהלכה כרבי יהודה, הרי יש לו פתרון פשוט מאוד, שישבע שיקיים כל המצוות כשאר כל אדם, ולדעת רוב הראשונים אפילו רבי יהודה מודה שבלא תעשה גם סומא חייב, וכך יצטרך לקיים את כל המצוות בעל כרחו, וכבר לא תהיה לו פתו בסלו,

וצריך לי עיון.

לחץ כדי לכווץ...

אולי יש לומר דאכתי ייחשב כאינו מצווה ועושה, כיון שאם ירצה יוכל להשאל על שבועתו, ונמצא דשוב אף אם אינו נשאל אינו דואג ומצטער, דאם יצטרך יוכל להשאל.

 

[התורה]

אולי יש לומר דאכתי ייחשב כאינו מצווה ועושה, כיון שאם ירצה יוכל להשאל על שבועתו, ונמצא דשוב אף אם אינו נשאל אינו דואג ומצטער, דאם יצטרך יוכל להשאל.

לחץ כדי לכווץ...

דברים נפלאים,
והיינו עפ"י שבועות (כח.), אמר אמימר נשבע שלא יאכל ככר זו ואכלה, נשאל עליה ופטור מקרבן ומלקות,
ועיין עוד בערכין (כג.).
ועדיין יש לעיין האם זה מתיישב עם דברי התוספות האמורים.