לך לך מדוע נלחם אברהם אבינו להציל רכושו של לוט ? (4 צופים)

[התורה]

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם (י"ד, י"ב).
לכאורה אינו מדוקדק, דהוה ליה למימר את לוט בן אחי אברם ואחר כך ואת רכושו.
ויש לומר על פי אומרם (בבא קמא קי"ג ע"א): אין פורטין מתיבת המוכסין [אין פורטין-להחליף סלעים בפרוטות מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס, לפי שהן של גזל - רש"י], כי כח הפועל בנפעל, והנה מחכמת התורה לרמז באותיות, כי לוט לא היה לו רכוש של יושר, כאמרם ז"ל (סנהדרין ק"ט ע"א) וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם (לעיל י"ג, י"ב-י"ג) וסמוך ליה וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים, ולכאורה תמיה על אברהם אבינו חסידא קדישא אשר שם נפשו בכפו בסכנת נפשות להציל רכושו של לוט.
לזאת בא הכתוב כמתרץ, לבל להרהר על אבינו הקדוש, כי ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פמ"א, ג) וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם (לעיל י"ג, ה) מי גרם לו כל זאת, הליכתו עם אברם שהיה בן אחיו. בעבור זה מבואר כאן בפסוק "וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם", ממון כשר היה עבור הליכתו עם אברם השפעת הצדיק היה, ומצוה להצילו.​

(יודעי בינה - להרה"ק רבי אלעזר שפירא בן הרה"ק בעל ה'בני יששכר', גליון מחוברים עוז והדר)

 

[התורה]

ידוע שיש האומרים מפני שהיה כקלסתר פניו,
ונמרוד רצה לזורקו לכבשן האש,
ולהראות שניצחו,
כך זכרוני, אבדוק ואעדכן ביתר הרחבה.
בלנ"ד

 

[געגועים]

ידוע שיש האומרים מפני שהיה כקלסתר פניו, ונמרוד רצה לזורקו לכבשן האש, ולהראות שניצחו

לחץ כדי לכווץ...

תורה שלמה בשם מדרש ילמדנו
וישמע אברם כי נשבה אחיו, וכי אחיו היה, אלא שהיו קלסטרין שלו דומין לאברהם, וכיון ששבו אותו היו סבורין שכן אברהם הוא.

שער הפסוקים להאריז"ל
יובן במ"ש חז"ל כי כונתם היתה לשבות את אברהם עצמו, כי בקחתו את לוט בן אחיו יבא אברהם להצילו, וישבו אותו גם כן.

וראה כאן

כשנמרוד התארח אצל אברהם אבינו

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[התורה]

ידוע שיש האומרים מפני שהיה כקלסתר פניו,
ונמרוד רצה לזורקו לכבשן האש,
ולהראות שניצחו,
כך זכרוני, אבדוק ואעדכן ביתר הרחבה.
בלנ"ד

לחץ כדי לכווץ...

וישמע אברם כי נשבה אחיו, וכי אחיו היה, אלא שהיו קלסטרין שלו דומין לאברהם, וכיון ששבו אותו היו סבורין שכן אברהם הוא.

לחץ כדי לכווץ...

עתה ראיתי בגליון 'תורה שבכתב' שהביאו משמי' דמרן הגרע"י זיע"א פשט זה,

וזה תוכן דברי מרן הגרע"י:
כל מטרתם של ד' המלכים היה לקחת בשבי את לוט.
והוא משום שאמרפל היה נמרוד, וכמבואר ברש"י שנקרא כן ע"ש שאמר לאאע"ה פול לאש.
וכפרש"י על אומרו אנשים אחים אנחנו - שדומין אנו בקלסתר פנים.
וכוונת נמרוד היתה להשליכו לכבשן האש, ולטעון שזהו אברהם.
ואחרי שישרף יוכל לטעון שהפעם הצליח לשורפו.
ובכדי למנוע חילול ה' זה הכריח אאע"ה עצמו לצאת ללחם בו.
והכל בכדי למנוע חילול שמו יתברך.
וזה מדוקדק בפסוק שאמר ששמע כי נשבה אחיו - הדומה לו.

 

[הצעיר שבחבורה]

לכאורה אינו מדוקדק, דהוה ליה למימר את לוט בן אחי אברם ואחר כך ואת רכושו.

לחץ כדי לכווץ...

כך הק' המלבי"ם ותי'

"וגם לקחו את לוט ואת רכושו" שהיה לו מצד שהוא "בן אחי אברם", ולא התיראו מפני אברם דודו, הגם שלוט לא התגרה עמהם מלחמה כי הוא נשאר "יושב בסדום" ולא התערב במלחמה ההיא, והוליכו אותו בשביה שלא כמשפט​

---

לכאורה תמיה על אברהם אבינו חסידא קדישא אשר שם נפשו בכפו בסכנת נפשות להציל רכושו של לוט.

לחץ כדי לכווץ...

ותמיהה זו נפלאה היא בעיני, וכי היכן מצינו ששם נפשו בכפו להציל את רכושו של לוט?
ולא מצינו אלא שהלך להציל את לוט
וכתוצאה ממלחמתו ונצחונו נצלו לוט ורכושו, וכן אנשי סדום ורכושם.

 

[הצעיר שבחבורה]

שער הפסוקים להאריז"ל
יובן במ"ש חז"ל כי כונתם היתה לשבות את אברהם עצמו, כי בקחתו את לוט בן אחיו יבא אברהם להצילו, וישבו אותו גם כן.​

לחץ כדי לכווץ...

זה שונה, לא ששבו את לוט כי היה דומה לאברהם, אלא ששבו את לוט כדי שיצא אברהם להצילו ויפול בידם.
אלא ש"חרבם תבוא בלבם" ונפלו הם ביד אברהם.​

---

ומבוארים הדברים בפרקי דרבי אליעזר
נסיון הששי באו עליו כל המלכים להרגו, אמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל בו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, שנ' ויקחו את לוט ורכושו

ומעשה נפלא מובא במדרש לגבי רבי אליעזר ודרשה זו​

ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: (תהלים לז, יד): "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים" וגו' (שם, טו) "חַרְבָּם תָּבֹא בְּלִבָּם" וגו'.

מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו אחיו חורשים במישור והוא חורש בהר ונפלה פרתו ונשברה, אמר: לטובתי נשברה פרתי. ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי, והיה אוכל קוזזות אדמה עד שעשה פיו ריח רע. הלכו ואמרו לרבי יוחנן בן זכאי: ריח פיו של רבי אליעזר קשה לו. אמר לו: כשם שהבאיש ריח פיך על התורה, כך יהיה ריח תלמודך הולך מסוף העולם ועד סופו.
לאחר ימים עלה אביו לנדותו מנכסיו, ומצאו יושב ודורש וגדולי מדינתו יושבים לפניו: בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע. ומצאו יושב ודורש הפסוק הזה:​

• "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים" וגו' - זה אמרפל וחביריו.​
• "לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן" - זה לוט.​
• "לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָּרֶךְ" - זה אברהם.​
• "חַרְבָּם תָּבֹא בְּלִבָּם" - "וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם".​

אמר לו אביו: בני! לא עליתי לכאן אלא לנדותך מנכסי, עכשיו הרי כל נכסי נתונים לך מתנה. אמר: הרי הם עלי חרם, ואיני אלא שוה בם כאחי.
הרי שפירש רבי אליעזר את הפסוק, שאמרפל וחביריו באו "להפיל" את לוט בכדי "לטבוח" את אברהם, אלא ש"חרבם תבא בלבם".​

 

[געגועים]

זה שונה​

לחץ כדי לכווץ...

אני יודע, כתבתי זאת בדרך אגב

וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם (י"ד, י"ב).
לכאורה אינו מדוקדק, דהוה ליה למימר את לוט בן אחי אברם ואחר כך ואת רכושו.​

לחץ כדי לכווץ...

לקוטי תורה להאריז"ל
כבר הודעתיך איך רבא האמורא נמשך נשמתו משרש דנעמה העמונית בת לוט, וזה סוד ואת כל רכושו בן אחי ר"ת רבא, וכאשר הקליפות שבו את לוט, גם את נשמת רבא שבו עמו, עד שיצאה נעמה העמונית ויצא ממנה רבא, וזה סוד בן אחי אברם כי אותיות רבא הוא באברם, ובזה תבין שנתרץ הקושיא בזה, והוא דהיה לו לומר ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת כל רכושו, אך הוצרך לומר כן מפני הראשי תיבות. גם לרמוז כי רבא עצמו הוא בן אחי אברם כנ"ל, ואח"ז חזר לרמוז בלעדי רק אשר ר"ת רבא. [וראה עוד בהרחבה בשער הפסוקים להאריז"ל]

ואולי מחמת הדקדוק הנ"ל אמרו במדרש הגדול: שהיו מתפארין ואומרין "שבינו בן אחי אברם",
וכך כוונת הפסוק - וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט והתפארו ואמרו שבינו "בֶּן אֲחִי אַבְרָם".​

 

[התורה]

היכן מצינו ששם נפשו בכפו להציל את רכושו של לוט?

לחץ כדי לכווץ...

מדברי רש"י:
"אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם".

 

[הצעיר שבחבורה]

מדברי רש"י:
"אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם".

לחץ כדי לכווץ...

להציל את לוט, לא את רכושו.
וכפי שכבר כתבתי לעיל

ולא מצינו אלא שהלך להציל את לוט

לחץ כדי לכווץ...

 

[תענוג]

כך הק' המלבי"ם ותי'

"וגם לקחו את לוט ואת רכושו" שהיה לו מצד שהוא "בן אחי אברם", ולא התיראו מפני אברם דודו, הגם שלוט לא התגרה עמהם מלחמה כי הוא נשאר "יושב בסדום" ולא התערב במלחמה ההיא, והוליכו אותו בשביה שלא כמשפט​

---

ותמיהה זו נפלאה היא בעיני, וכי היכן מצינו ששם נפשו בכפו להציל את רכושו של לוט?
ולא מצינו אלא שהלך להציל את לוט
וכתוצאה ממלחמתו ונצחונו נצלו לוט ורכושו, וכן אנשי סדום ורכושם.

לחץ כדי לכווץ...

הערה טובה
נראה לפרש ע"ד מש"כ האוה"ח הק' עה"כ בראשית יד טז וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם דהגם דעיקר כוונתו היה על לוט כתב הכתוב לפי סדר ההצלחה בדרך לא זו אף זו וזל"ל הגם שעקר רדיפתו היתה עליו ואותו היה לו להקדים הודיע הכתוב סדר ההצלחות בדרך לא זו אף זו א' השיב הרכוש של המלכים הצלחה ב' שהשיב לוט ולא שרפוהו המלכים בראותם במלחמה עם אברהם לנקמה והודיע הכתוב שנתן דעתו להשיב הנשים והטף לצד כבוד שעשו ללוט עכת"ד, לפי"ז יש מקום לדקדק ולומר אי לאו דיש חידש בדבר רכוש לוט (כגון שנמצאת עמו ולא רדף או נלחם עליה) הרי היה צריך להיכתב לפני לוט וע"ד רכוש המלכים אלא שיש כאן חידוש וחידוש גדול משל לוט עצמו והיינו שלחם עליה וק"ל.

 

[תענוג]

לקוטי תורה להאריז"ל
כבר הודעתיך איך רבא האמורא נמשך נשמתו משרש דנעמה העמונית בת לוט, וזה סוד ואת כל רכושו בן אחי ר"ת רבא, וכאשר הקליפות שבו את לוט, גם את נשמת רבא שבו עמו, עד שיצאה נעמה העמונית ויצא ממנה רבא, וזה סוד בן אחי אברם כי אותיות רבא הוא באברם, ובזה תבין שנתרץ הקושיא בזה, והוא דהיה לו לומר ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת כל רכושו, אך הוצרך לומר כן מפני הראשי תיבות. גם לרמוז כי רבא עצמו הוא בן אחי אברם כנ"ל, ואח"ז חזר לרמוז בלעדי רק אשר ר"ת רבא. [וראה עוד בהרחבה בשער הפסוקים להאריז"ל]
​

לחץ כדי לכווץ...

מענין לענין, מבואר בשער הגלגולים שער לח דבגלגול שני ראוי לתקן מה שעיוות בגלגול ראשון, והנה בכל בחי' רע יש בה בחי' צד הטוב בקדושה, וע"ד שמצינו אצל לוט ההולך עם אברם שנשתכר עד שלא הרגיש בגופו כמו"כ ההפכי מצינו באופן תקין אצל רבא (סנהדרין ע ע"א) שהיה לומד בעיון מופלג ובכח היין (בשיעור הראוי לפקח ולא לשכר כמבואר ברש"י שם) וכמו שאמר שם חמרא וריחני פקחין, עד שלא הרגיש בגופו כמבואר במס' שבת פח ע"א דהוה קא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא ולא הרגיש וק"ל.
ועד"ז מצינו תיקון בשתיית יין בפסחים קז ע"א רבא הוה שתי חמרא כולי מעלי יומא דפיסחא כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי לאורתא.

(ובברכות לה ע"ב א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא אי קבע עלויה (על היין) סעודתיה מאי א"ל לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם, והנה לפי המבואר בסוגיה שם טובא מיגרר גריר והאיך יקבע הסעודה עלויה, ומה יועיל ביאת אליהו לענין בטלה דעתו, ואולי י"ל דבפורתא קמיירו, ונראה דשאל לרבא דייקא שהיה שותה פורתא כל יום כדי להתעמק בעיונו ובאופן כזה מי שבאמת נפתח לו בזה היין מוח העיון ונתעמק בשמעתא די לו ביין פורתא וכשבע דמי והוה קביעות, אולם מכיון שאין זה קביעא מבורר דמסתמא רק מי שעיקר מוחו בעיון יקבע על פורתא יין צריך לזה לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא קביעותא שבאמת הויא אצלו קביעותא ושבע לבו מנעימות העיון בתורה (ובזמן ביאת אליהו יתרבה הדעת וכמ"ש הרמב"ם ס"ה מלכים 'יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' ולא יהיה בטלה דעתו)).​