וירא הניסיון בעקידה (1 צופה)

[גרינפלד]

קח נא את בנך

הקשו המפרשים, מה היה הניסיון בעקידה, והרי אם הקב"ה ציווה אותו במפורש ודאי שיעשה זאת.

ובדרשות הר"ן (דרוש ו ד"ה הנה מבואר) כתב שלא היה זה חיוב על אברהם אלא מצוות רשות, וכך מדקדק מהלשון "קח נא" [והנה נחלקו התרגום ורש"י אם "נא" הכוונה עכשיו או בבקשה, עיי"ש, ובפרט זה ס"ל לר"ן כרש"י]. אכן לכאורה עדיין אין זה מתרץ את המדרש רבה שהשטן אמר לאברהם "למחר אומר לך שופך דם, את חייב ששפכת דמו של בנך", ולכאורה אם הקב"ה אמר לו שיעשה זאת ודאי שלא יתבע ממנו, ויל"ד בזה.

ובפשטות י"ל על עיקר השאלה שהניסיון היה האם אברהם יתווכח שאולי יוותר הקב"ה כמו שמצינו קודם הפיכת סדום שטען טענות [ועי' במדרש רבה (פרשה נו סי' י) על הפסוק ה' יראה]. וכוונת המדרש (שהובא בדיבור הקודם) תתפרש שכוונת השטן שרצון השם היה שיתווכח, ועי' בהמשך דברי הר"ן, וז"ל, ולו היה אברהם משיבו הן לי לא נתתה זרע כי אם זה והבטחתני בו ואיך אעשה זה, לא נחשב לו עון ולא תשיגהו עונש מזה, ע"כ.

ובאבי עזרי (הל' דעות פ"ז ה"ו) תירץ ע"פ דברי המהרי"ל דיסקין (שו"ת, כתבים, בסופו) שנביא מקבל משל מהקב"ה והוא פותר את הנמשל מה רצון השם, ולפי"ז אם אברהם לא היה מספיק יר"ש היה יכול לפטור עצמו בטענה שאולי לא פיענח המשל נכון. וכעי"ז בישמח משה (כאן, עיי"ש באריכות) שדייק מהפסוקים שהקב"ה עשה לאברהם נבואה בצורה שונה מיתר הפעמים באופן שיכל אברהם לחשוב שאין זו נבואה אלא דמיון [והביא כן מהמורה נבוכים, ולכאורה לא נמצא שם כן]. ולכאורה נראה כדבריהם ברש"י (סנהדרין פט, ב ד"ה הנשא וד"ה הנה). וכעין דברי הישמח משה משמע בתנחומא (אות כב) שהשטן אמר לאברהם "תשמע מן המשטין ותאבד נשמה... אמר לו [אברהם] לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה, לא אשמע ממך".

ועוררוני לתרץ שיש שני סוגי נסיונות, האחד, חוסר בהירות באמונה או הוראת היתר, והשני, שאדם ברור לו שאסור אבל הוא מרגיש שאינו מסוגל לקיים רצון השם, וזה היה נסיונו של אברהם ועמד בו והשריש בעם ישראל שאין מושג שאדם אינו מסוגל לקיים רצון השם[1].​

---

[1] ועי' בספר חזון למועד (חזיון ז) דרוש בקשר לניסיון העקידה, וחזינן בדבריו שר' יהונתן אייבשיץ כותב כדברי הר"ן.​

 

[רבי]

וישכם אברהם בבוקר.
מי אמר לו להשכים, פה הוא גילה את אהבתו.

 

[הצעיר שבחבורה]

[והנה נחלקו התרגום ורש"י אם "נא" הכוונה עכשיו או בבקשה, עיי"ש, ובפרט זה ס"ל לר"ן כרש"י].

לחץ כדי לכווץ...

"אין נא אלא לשון בקשה" מוזכר הוא בש"ס

 

[נדיב לב]

וישכם אברהם בבוקר.
מי אמר לו להשכים, פה הוא גילה את אהבתו.

לחץ כדי לכווץ...

אכן גילה אהבתו, אבל זה בדיוק הסיבה לשאלה. מכיון ואברהם שומע לציווי בגלל אהבתו לקב"ה (ולכן גם הזדרז) ולא בגלל סיבה אחרת, אם כן מה הנסיון בזה?
רק מה שדרוש הסבר, מה אולמיה נסיון זה משאר הנסיונות, ואדרבה זה נסיון גדול יותר. (ולכן צ"ל שזו קושיא על כל הניסיונות).

אבל התשובה הפשוטה לשאלה, זה כמו אדם שאוהב את חבירו, אבל ככל ורעהו מטריח עליו בבקשות, רגש האהבה כלפיו דועך. וגם אם מחוייב לעשות רצונו יעשה את זה בלב חצוי. ואילו אברהם, עשה את זה בשמחה וכפי שחז"ל מספרים לנו "אברהם דומה כמי שעושה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעושה חופה לעצמו". וכן מה שכתבת שהקדים לקיים את הוראתו.

יתירה מכך, השאלה עצמה דורשת בירור.
למרות שכך הוא נצטווה, אבל הרגש האבהי לשחוט בן יחיד, זה מעבר לכל דמיון. כך שלמרות שהקב"ה ציוה אותו, אברהם היה צריך לגייס תעצומות נפש עד הקצה כדי לבצע את זה.

 

[חיים ארוכים]

שמעתי לבאר, כי הקב"ה הבטיח לו כי אשר ייצא ממעיך הוא ירשך, וכאן נסתר באמירת העלהו לעולה,

 

[נדיב לב]

הגרי"ז בראשית פרק כב פסוק יב
כי עתה ידעתי וגו', ופירש"י אמר ר"א א"ל אברהם אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, וחזרת ואמרת קח נא את בנך, עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער, אמר לו הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אפקתי' ואחתי', עכ"ל:
וצ"ב למה לא פירש שיחתו מיד כשאמר לו "קח נא את בנך" ואמאי המתין עד שנאמר לו "אל תשלח ידך אל הנער". ובפשטות צריך לומר דמיד כשנצטווה הלך מיד לקיים המצוה דזריזין מקדימים למצוות, ולא שאל וחקר איך זה, ואחרי ככלות הכל נתפנה ופירש שיחתו, ועוד צ"ב דלפ"ז דלא נאמר לנ רק להעלותו ולא לשחטו, וכי אברהם טעה בזה, הרי בנבואה נאמר זה, ונביא יודע ומבין מה שמדברים אליו. והנראה דאברהם ידע שלא נצטוה רק להעלותו לעולה בלבד, אלא מכיון שנעשה לעולה ממילא מדין הקרבן להיקרב ע"ג המזבח, והנפ"מ בין אם נצטוה לשוחטו ובין אם חיובו לשחטו רק מחמת דין קרבן שעליו הוא, אם אח"כ מאיזה סיבה לא היה יכול להקריבו דאם היה מצווה לשחטו הרי לא קיים המצוה, דאונס רחמנא פטרא, אבל "קיום" לא הוי, אבל אם נצטווה רק לעשותו עולה בלבד וממילא הוא דמחוייב להקריבו, הרי שפיר קיים המצוה, דהמצוה (הציווי) לא היה רק לעשותו עולה, וזה עשה, וכאן אברהם היה אנוס בהקרבתו דהא נאמר לו, "אל תשלח ידך אל הנער" ושפיר קיים המצוה דהא העלהו. וזהו שהשיב הקב"ה קיימת המצוה "אפקתי' ואחתי'":
ויבואר ג"כ השאלה הראשונה. ונקדים פעם שאל חסיד אחד אותי, מה זה אתם המתנגדים מפלפלים תמיד בקושיות. בתורה כתוב כך יהי כך, ומה לכם להקשות, ובאמת במידה ידועה צדק, אלא שיש בזה גבולים ומבוארים בברייתא דרבי ישמעאל בב' כתובים המכחישים זה את זה. ומשום דכאן אמרה תורה כך, ושם אמרה אחרת. וגזירת הכתוב הוא. אבל כשמצינו כתוב שלישי, אזי אדרבה מצווים אנו מן התורה לחקור ולדרוש על ב' הכתובים ולהכריע. ולפ"ז מבואר שפיר,דכששמע אברהם ב' כתובים המכחישים, "כי ביצחק יקרא לך זרע" ו"קח נא את בנך יחידך", לא שאל וחקר על זה. משום דקודם היה הציווי כך, אבל לאחר ששמע כתוב שלישי, מיד נתנה לו הרשות לחקור ולברר את ההכרעה בין ב' כתובים המכחישים, והוא "אפקתי' אחתי'". (בשם הגר"ח):
מבואר בפסוקים ובדברי חז"ל דהעקדה היתה נסיון גדול ומעלה מיוחדת דנצטיין בה אברהם, ועוד היום חיים אנו וזוכים אנו בדין בזכות העקדה כמבואר בתפילת ר"ה ובדברי חז"ל כידוע, ויש לעיין הרי רבים מסרו נפשם ונפש בניהם על קדושת השם וקיום מצותיו ובכל דור ודור ישנם כאלה ומה מעלה המיוחדת באברהם, ואמר הגר"ח זצ"ל דהרי הובטח לאברהם שממנו יצאו כלל ישראל ובכלל זה הובטח לו כל מה שיזכו בו ישראל והיינו התורה וארץ ישראל ועולם הבא וכל ש"י העולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לאוהביו וע"י שנאמר לו כי ביצחק יקרא זרע נמצא דכל ההבטחות שהבטיחו לו יתקיימו רק בבנו יצחק ונמצא ע"י העקדה לא היה אברהם מוכן למסור רק את חיי בנו אלא את כל העולמות שניתנו לו ולכלל שצריך לצאת ממנו ומיצחק דוקא, מסר ע"פ ציווי ה' זהו נסיון שרק אברהם נתנסה בו ורק הוא עמד בו:

 

[גרינפלד]

"אין נא אלא לשון בקשה" מוזכר הוא בש"ס​

לחץ כדי לכווץ...

עי' רא"ם גם בפר' ואתחנן ובעוד מקום, שהכוונה אין "נא" האמור כאן, אלא לשון בקשה. וכדבריו חזינן בגמ' על עוד לשונות.​

 

[גרינפלד]

שמעתי לבאר, כי הקב"ה הבטיח לו כי אשר ייצא ממעיך הוא ירשך, וכאן נסתר באמירת העלהו לעולה,​

לחץ כדי לכווץ...

נרמז​

ובפשטות י"ל על עיקר השאלה שהניסיון היה האם אברהם יתווכח שאולי יוותר הקב"ה כמו שמצינו קודם הפיכת סדום שטען טענות [ועי' במדרש רבה (פרשה נו סי' י) על הפסוק ה' יראה]. וכוונת המדרש (שהובא בדיבור הקודם) תתפרש שכוונת השטן שרצון השם היה שיתווכח, ועי' בהמשך דברי הר"ן, וז"ל, ולו היה אברהם משיבו הן לי לא נתתה זרע כי אם זה והבטחתני בו ואיך אעשה זה, לא נחשב לו עון ולא תשיגהו עונש מזה, ע"כ.​

לחץ כדי לכווץ...

והראוני במסכת שמחות (פרק ח הלכה יא): אברהם לוקה ושותק, שנאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, היה לו לומר, אתמול אמרת לי, כי ביצחק יקרא לך זרע, ושותק, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו.​

 

[הצעיר שבחבורה]

עי' רא"ם גם בפר' ואתחנן ובעוד מקום, שהכוונה אין "נא" האמור כאן, אלא לשון בקשה. וכדבריו חזינן בגמ' על עוד לשונות.​

לחץ כדי לכווץ...

וכעין זה איתא במהרש"א.

אמנם מוזכר הוא במפורש על עקידת יצחק, ונתפרש בדרך אחרת מדברי הר"ן

 

[גרינפלד]

וכעין זה איתא במהרש"א.

אמנם מוזכר הוא במפורש על עקידת יצחק, ונתפרש בדרך אחרת מדברי הר"ן

לחץ כדי לכווץ...

אכן צדקו דבריך.
בסנהדרין (פט, ב) "אין נא אלא לשון בקשה".