וירא האם בירך אברהם אבינו בעקידה על השחיטה ואם היה ברכה לבטלה (2 צופים)

[הצעיר שבחבורה]

ובפרט שברמב"ן מבואר להדיא שבעיקרון השחיטה לאדם, ובהמה הוא במקומו

לחץ כדי לכווץ...

במחילה, להביא מדברים אלו שחיטה לאדם, אין בזה טעם, כוונת הרמב"ן פשוטה למעיין.

וא"צ להביא ראיה, מע"ז שהיו שוחטים אנשים לזה

לחץ כדי לכווץ...

מן הטועים? ח"ו.

 

[שטייגניסט]

האם היה תוקף לברכה (כדי שתהיה 'לבטלה') קודם מתן תורה?

לחץ כדי לכווץ...

מה כוונתכם?

 

[אולפן חדת]

פשיטא שלשון התורה עדיף בברכה, על פני לשון אחרת
אבל, לא כשאינו נכון בעיקר המצוה.

לחץ כדי לכווץ...

למה זה לא נכון בעיקר המצוה,
מאותה סיבה שבשחיטת בהמה שחיטה לאו עבודה היא, גם בשחיטת אדם שחיטה לאו עבודה היא, (ואכמ"ל.) וה"והעלהו שם לעולה" וכן "והעלית עליו עולות" מתייחס למה שאחרי השחיטה, ומכל מקום בבהמה דכתיב בהדיא ושחט את בן הבקר, יש ברכה נפרדת על כל שלב ושלב. אך בעקידה היתה ברכה אחת "להעלות" והיא היתה או לפני ה'שחיטה' או לפני הזריקה וההקטרה.

 

[הצעיר שבחבורה]

מאותה סיבה שבשחיטת בהמה שחיטה לאו עבודה היא,

לחץ כדי לכווץ...

שחיטה לאו עבודה היא? הא מנלך?
והרי היא פוסלת?

 

[שטייגניסט]

מאותה סיבה שבשחיטת בהמה שחיטה לאו עבודה היא

לחץ כדי לכווץ...

זבחים י"ד ועוד
ואינה פוסלת במחשבה כל מס' זבחים וגם במנחות ומקומות אחרים בש"ס

 

[אולפן חדת]

היא פוסלת במחשבה, אבל זה לא עיקר המצוה.

 

[אולפן חדת]

גם בהקרבת אדם וגם בהקרבת בהמה יש ענין לדחוק את השחיטה מהפוקוס, (למרות שבסברא זה דבר מאד מרכזי).

 

[שטייגניסט]

היא פוסלת במחשבה

לחץ כדי לכווץ...

שינוי קודש
אבל שינוי בעלים אינו פוסל אא"כ מחשב לעבודת הזריקה עי' תוס' ריש זבחים ועוד
ואולי זהו כוונתכם

זה לא עיקר המצוה

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

לכאורה מסתבר שא''א בירך ברכה על השחיטה, ונמצא לכאורה דהו''ל ברכה לבטלה?

לחץ כדי לכווץ...

בלת"ק
ידוע ומפורסם מה שכתב הריטב"א בחי' (חולין קו.) "והנוטל ידיו לאכילה ומברך על נטילת ידיים ואח"כ נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום, ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, והאי שעתא דעתו היה לאכול. וכך דנתי לפני מורי והודה לדברי".

אמנם היה אפשר לחלק ולומר דכל דבריו באו בנטילת ידים כיוון שגמר ונטל ידיו נמצא שבאמת קיים את המצוה, ומעשה נטילה של מצווה אינו נעקר במה שנמלך שלא לאכול משא"כ בנידון דידן שלבסוף לא שחט, הרי נמצא שבירך לבטלה.

אמנם יש שלמדו בדברי הריטב"א שכל היכן שכיון בשעת ברכתו לקיים את המצווה גם אם לא קיימה לבסוף, לא נעשית ברכתו ברכה לבטלה. כך ראיתי מביאים בשו"ת עמודי אש (סימן ב') שלמד כן מדברי הריטב"א דכל מי שבירך ברכת המצווה ונמלך בדעתו שלא לקיימה דאין ברכתו לבטלה, כיון שבשעה שבירך היה בדעתו לקיימה. ועד"ז חידש בשו"ת הר צבי (או"ח סי' צ"ט) לעניין ברכות הנהנין, דעפ"ד הריטב"א מי שברך על האוכל ברכת הנהנין, ונפל האוכל מידו או שנמלך שלא לאכלו, דאינה ברכה לבטלה, כיון שבשעת הברכה הייתה כוונתו לאכול.

ועל פי זה, מכיון ובשעת ברכתו התכוין א"א לקיים המצווה אין ברכתו לבטלה.

 

[שטייגניסט]

בלת"ק
ידוע ומפורסם מה שכתב הריטב"א בחי' (חולין קו.) "והנוטל ידיו לאכילה ומברך על נטילת ידיים ואח"כ נמלך ולא אכל עכשיו אין בכך כלום, ואין מחייבין אותו לאכול כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, דהא מכיון שנטל ידיו גמרה לה ברכת הנטילה שעליה הוא מברך, והאי שעתא דעתו היה לאכול. וכך דנתי לפני מורי והודה לדברי".

אמנם היה אפשר לחלק ולומר דכל דבריו באו בנטילת ידים כיוון שגמר ונטל ידיו נמצא שבאמת קיים את המצוה, ומעשה נטילה של מצווה אינו נעקר במה שנמלך שלא לאכול משא"כ בנידון דידן שלבסוף לא שחט, הרי נמצא שבירך לבטלה.

אמנם יש שלמדו בדברי הריטב"א שכל היכן שכיון בשעת ברכתו לקיים את המצווה גם אם לא קיימה לבסוף, לא נעשית ברכתו ברכה לבטלה. כך ראיתי מביאים בשו"ת עמודי אש (סימן ב') שלמד כן מדברי הריטב"א דכל מי שבירך ברכת המצווה ונמלך בדעתו שלא לקיימה דאין ברכתו לבטלה, כיון שבשעה שבירך היה בדעתו לקיימה. ועד"ז חידש בשו"ת הר צבי (או"ח סי' צ"ט) לעניין ברכות הנהנין, דעפ"ד הריטב"א מי שברך על האוכל ברכת הנהנין, ונפל האוכל מידו או שנמלך שלא לאכלו, דאינה ברכה לבטלה, כיון שבשעת הברכה הייתה כוונתו לאכול.

ועל פי זה מבואר מדוע א"א שבשעת ברכתו התכויין לקיים המצווה אין ברכתו לבטלה.

לחץ כדי לכווץ...

ואנו הבאנו כן לעיל להלכה ע"פ החת"ס

המברך על הפרשת חלה או תרומות ומעשרות ולאחר זמן נשאל עליו האם ברכתו לבטלה?
כותב החת"ס ועוד שהיות ועתה היה מצוה אין ברכתו לבטלה, על אף שלבסוף הוברר שלא היה כאן מצוה כלל
ולכן לפי שהיה מצוה ע"י ציוו השם יתברך בירך ואינו לבטלה
הגם שיש קצת לחלק

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

ואנו הבאנו כן לעיל להלכה ע"פ החת"ס

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח. כמדומני שהחת"ס מתבסס על הריטב"א.
כמו כן יש לחלק בין הנידון של החת"ס שהתקיימה המצווה אלא שנשאל עליה ובין נידון דנן שכלל לא התקיימה.

 

[שטייגניסט]

יישר כח. כמדומני שהחת"ס מתבסס על הריטב"א.
כמו כן יש לחלק בין היכן שהתקיימה המצווה אלא שנשאל אליה ובין נידון דנן.

לחץ כדי לכווץ...

נכון
אני הבאתי את החת"ס כי הוא

להלכה

לחץ כדי לכווץ...

ובענין

מו כן יש לחלק בין היכן שהתקיימה המצווה אלא שנשאל אליה ובין נידון דנן

לחץ כדי לכווץ...

זהו ממש

הגם שיש קצת לחלק

לחץ כדי לכווץ...