למעשה יש כבר בשיטה מקובצת בכורות ו ע"ב בסוגיא דחלב ויוצא מן הטמא והטהור
וז"ל
חלב בהמה טהורה מנלן דשרי. וא"ת אמאי לא ילפי' מדכתי' גבי אברהם ויקח חמאה וחלב, ובודאי לא האכילם איסור דקיים אברהם אבינו כל התורה כולה. ואומ' ר"י מפריש דהוה סבור שהם בני נח ולא נצטוו ע"כ כי אין זה משבע מצות שקבלו עליהם. ואף בירוש' משמע דאכלו בשר וחלב דקאמר שאל להם הקדוש ברוך הוא כשבקשו שתנתן להם התורה אין אתם ראויים לקבלה שמיד שתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב אוכל מביאין לו בשר נוטל ידיו, אבל אתם אכלתם בשר בחלב כדכתי' ויקח חמאה וחלב, תוס' חיצוניות.
עכ"ל
ועיין במדרש לקח טוב כאן בוירא דמבואר דהאכילם קודם חלב ואח"כ בשר כדכתי' ויקח חמאה וחלב והדר ובן הבקר, וכ"ה בתשו' הגאונים עם תשו' חכמי פרובינציה (נ"י תשנ"ה) עמוד שכ וז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה אפילו עירובי תבשילין (יומא כח, ב. וראה במדרשי חז"ל שהובאו בתו"ש בראשית כו עה"כ עקב וגו' אות כח) פי' עירובי מאכלין כמו בשר בחלב דכתי' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, כלומר כל אחד הביא בפני עצמו החלב בפני עצמו ובן הבקר בפני עצמו עכ"ל
מלקט על אף שהוא הערה בהנ"ל ולא עקרי הדברים: דיש לדון אם חלב אסור אם איסורו מדין אבר מן החי או בשר מהחי כגמ' בכורות שם, והש"ך יו"ד סימן פא סקי"ב נקט דהוי אמ"ה, ומפורש כן בפסקי הרי"ד עי"ש, וכ"נ בשעה"מ אסו"מ פ"ג הי"א, אך בנובי"ת יו"ד סימן לו וברע"א בליקוטים ובחת"ס יו"ד סימן ע נקטו דל"ה אמ"ה אלא דס"ד דאסור מדין יוצא מהאסור,
ובש"מ הנ"ל נראה דחלב אינו אמ"ה, דא"כ הרי ב"נ נצטווה על אמ"ה וע"כ דהוי איסור יוצא, וכ"כ הרי"ט אלגזי אות ב סק"ז, ובפליתי בסימן פא סק"ז נתכוין לדברי הש"מ, וכ' דע"כ דבב"נ ליכא דין יוצא דאסור כדמוכח מאברהם אבינו שהאכילם חלב דרבוי דהטמאים דמיניה ילפי' לדין יוצא נאמר לישראל, וכ"כ במנ"ח מצוה תנב אות טו, וכן בעונג יום טוב סימן סו בהגה כיון לקו' הש"מ, והוכיח כד' הכס"מ דבשר שאין בו גידין ועצמות מותר וכ"ש חלב דלא חמיר מבשר, אולם לתרוץ הש"מ הטעם הוא משום דחלב אין איסורו אלא מדין יוצא ואיסור זה לא נאמר בב"נ, וע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד סימן יט, ובנאות יעקב שם, ובקוה"ע יבמות סימן לג סק"ח, וע"ע בזכרון שמואל בסימן סח סק"ה, וע"ע באבן האזל אסו"מ פ"ג הי"ד.
